משהו: הכי מוזר זה כאשר דמוקרטופובים מפגינים למען דמוקרטיה. 

סיפור לקראת ט"ו בשבט, עם טעם איטלקי

ט"ו בשבט מגיע. ותמיד כשנוטעים עצים, אני נזכר בסיפור מסוים שהייתי עד לו.  יום אחד היה בירושלים כנס של המפלגה הרדיקלית האיטלקית. הם החליטו לקיים את הכנס השנתי שלהם דווקא בירושלים, כי הם תומכי ישראל. הייתי איתם כל ימי הקונגרס. אחד המשתתפים היה דוֹמֶנִיקוֹ מוֹדוּנְיוֹ, שהצטרף מספר שנים קודם לכן למפלגה הרדיקלית האיטלקית. יש שיזהו מיד את השם, ואם לא יזהו אעזור: זה הזמר שיצר ושר את “ווֹלָארֶה" ואת “צָ'אוֹ צָ'אוֹ בָּמְבִּינָה".  הוא היה אז כבר חולה והתנייד על כיסא גלגלים. 

בין האירועים שתוכננו בקונגרס הזה היה גם אירוע נטיעת עצים ביער השלום, בירושלים. כולם התרגשו מאוד לקראת זה. דומניקו מודוניו התרגש גם הוא, ואני השתדלתי להיות קרוב אליו בשעת הנטיעה. הוא קיבל לידיו את השתיל מטעם קק"ל, ואני מביט בשתיל ומתפלץ. זה היה רוזמרין. אולי אפשר להטעות בן אומה אחרת לחשוב ששתיל כזה הוא שתיל של עץ. איטלקי יודע מה זה רוזמרין. דומניקו מודוניו נטע את הרוזמרין, אבל כולם קצת תמהו. בסוג של הצדקה לאירוע המביך הם אמרו לעצמם שמן המקום הזה רואים את ירושלים ולכן הוחלט לנטוע שם שיחים נמוכים ולא עצים, אבל אני, שראיתי קודם את ההתרגשות של האיטלקים האלה לקראת הרגע שבו כל אחד מהם ייטע עץ בירושלים, קצת מתבייש בנטיעה הזאת עד היום. 

יש מי שפותר כל בעיה

אצל חשמלאי רכב במוסך מורשה התגלעה מחלוקת. לקוח שהכניס את מכוניתו למבט כללי לפני טסט גילה שהחליפו לו את הנורה בפנס בווינקר השמאלי ברכב, והוא טען שהנורה בווינקר הייתה בסדר לפני שהוא נכנס לטיפול, ושיחזירו את הנורה הקודמת למקום. החשמלאי אמר: היה צריך להחליף את הנורה. האיש אמר: לא היה צריך להחליף. לא ידעו מה לעשות. הכל היה תקוע. רגע, אמרו, יש פתרון, טראמפ יגיע ויסדר את המצב. כולם נרגעו, ועכשיו הם יושבים שם במוסך, ומצפים לטראמפ שיעשה סדר.  מטאורולוגים חוזים שצפוי יום אחד להגיע גל חום באמצע החורף למצרים, לוב, אלג'יריה, לחות'ים ולישראל, רבים לא יודעים מה ללבוש ביום הזה. המצוקה גדולה, עד שמישהו אמר: להירגע, חכו לטראמפ. טראמפ יודיע מה עושים. 

התבן, הקש והמוץ היו מריבין זה עם זה. זה אומר: “בשבילי נזרעה השדה", וזה אומר: “בשבילי נזרעה השדה". אמרו להם החיטים: “המתינו עד שתבוא הגורן, ואנו יודעים בשביל מי נזרעה השדה". זה טען בכה וזה טען בכה. לא ידעו מה לעשות. יצתה בת קול ואמרה: לא לדאוג, חכו לטראמפ. טראמפ יגיע ויסדר את המצב.

במדינה היהודית, בעתיד

היה יום חם, 2 מעלות מעל לאפס. בבית של משפחת לוי פתחו את החלונות. התאריך היה ט"ו בשבט תתנ"ט, יום חמישי 5 בפברואר 2099, וברדיו שידרו חדשות. אמסלם, ראש ממשלת גרינלנד, הודיע שהוא לא ייכנע לדרישות ש"ס. היה לו סגנון קצת בוטה, לראש הממשלה. נכון שהליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר בגרינלנד, אבל ככה לא מדברים, אמרו הפרשנים. בערוץ 14, פרופ' אודיה שולץ־צנעני דנה ביחסים בין גרינלנד היהודית לבין המוסלמים של אירופה.

בעולם התקיימו הפגנות בקריאות קצובות “פרי פרי גרינלנד". זה היה עוד יום רגיל בגרינלנד העברית. הרעיון להקים מדינה יהודית בגרינלנד עלה לראשונה כאשר שר החוץ האיראני אמר שבמקום להעביר פלסטינים מעזה כפי שהציע טראמפ, כדאי להעביר את הישראלים לגרינלנד. 
ואללה, אמרו כולם, זה רעיון. קנו לישראלים מעילי פוך וכובעי צמר, ועברנו.

החלוצים הפשירו את הקרח בעזרת מייבשי שיער, תוך שירת “אנו באנו גרינלנדה לבנות ולהיבנות בה", והשאר ידוע. שלא תחשבו שזה רעיון כל כך חדש. הספרות כבר חזתה זאת, בשינוי גיאוגרפי קל ובנוף דומה. בספר “איגוד השוטרים היידיים" כתב מייקל שייבון, סופר אמריקאי יהודי מפורסם מאוד, על מדינה יהודית באלסקה.

ואל תחשבו שאין לנו קשר היסטורי לגרינלנד. יש. אלה הם יהודי כזריה. הכוזרים חיו במגע ממושך עם הוויקינגים. אגב, מייקל שייבון כתב גם ספר שעלילתו מתרחשת בכזריה היהודית ושמו “אבירי הדרך", (גם אני, סליחה, כתבתי רומן על אותה תקופה בכזריה, ושמו “מקום קטן עם דבי"). 
בסופן של מאות שנים שבהן הוויקינגים שילמו מיסים לכוזרים היהודים, הם הסתערו וכבשו לנו את כזריה, ולכן הרעיון לתת את גרינלנד ליהודים הוא מעשה של צדק היסטורי.

עם זאת, ברור שלא כל יהודי העולם יחיו בגרינלנד. חלקנו נשאר בישראל. יש מספיק יהודים. כך סוף־סוף יהיו שתי מדינות יהודיות בעולם. ישראל א' וישראל ב'. זאת אומרת, שכנראה בשבוע הבא בעוד 74 שנים יחגגו בשתי המדינות היהודיות את ט"ו בשבט בכל בתי הספר.

פינת השלולית

ישבה נסיכה יפה מול המראה, התאפרה לקראת יציאה לשלולית, וחשבה לעצמה מחשבות: “אני בת 23 ומעולם לא הייתי בזוגיות. אני יוצאת לדייט היום, תמיד הייתה לי המון־המון בושה מזה שאני כבר בת 23 ומעולם לא הייתי בזוגיות. איך החברות שלי כן, ואני לא? ותמיד כשהיו שואלים אותי בדייטים: ‘אז בכמה מערכות יחסים היית?', הלב שלי היה מתחיל לדפוק, ואני כזה: ‘או שיט, שוב השאלה הזאת עכשיו'. ניסיתי לתרץ את זה, אבל זהו, הגעתי להבנה שזה פשוט לא קרה לי. לא פגשתי את הצפרדע הזה שגורם לי להתאהבות מטורפת. וזה ממש בסדר. אנשים לא לוקחים בחשבון שהתאהבות ואהבה זה משהו שמגיע באופן טבעי, לא אמורים לכפות זאת. הרבה פעמים אמרו לי: תורידי סטנדרטים, תהיי ריאלית יותר כדי למצוא את בן הזוג שלך. למה לי? למה לי? למה לי לכפות על עצמי להתאהב במישהו שלא עושה לי את זה, רק כדי שאתאים למשבצת?".
היא קמה ויצאה אל השלולית, ואני בטוח ששם קיים הצפרדע הנכון. שם תתרחש, אולי באותו ערב, נשיקת הקסם האחת והיחידה, שם תגיע ההתאהבות שהיא חיכתה לה, וחיכתה רק לה, ובצדק גמור. אחרי כן שוב לא ישאלו אותה לעולם את השאלה שהיא לא אוהבת לשמוע. 