את המסלול הכמעט־בטוח שלו לרמטכ"לות ריסק סגן הרמטכ"ל יאיר גולן בנאומו בשנת 2016. אז אמר, כזכור: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו־90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו כיום".
כשהבין, רק בגלל הסערה הציבורית שהתעוררה, מה אמר בעצם, הוא זלזל באינטליגנציה של הציבור ואמר: "לא הייתה לי שום כוונה להשוות בין צה"ל ומדינת ישראל לתהליכים שהתרחשו בגרמניה לפני 70 שנים", אך שב ואמר שאינו מתחרט על דבריו.
המרצע יצא מהשק שלו כאשר אמר, בהיותו סגן שר בממשלת בנט־לפיד, על מי שזוהו בתקשורת כ"מתיישבי חומש" אשר פגעו לכאורה במצבות בבית קברות מוסלמי בכפר הסמוך: "אלה לא אנשים, אלה תתי־אדם". אז ניתן היה בקלות לזהות את התהליכים שעיוותו את נפש הדובר עצמו. שהרי מי שהגדיר את היהודים כ"תתי־אדם" היו הנאצים, בתורת הגזע שלהם.
מוריס מזהיר מפני תהליכים העוברים על חלק מהעם, על הכשרת הלבבות בקרב אלו המגדירים את הערבים בעזה כ"עמלק" ומדברים על עקירה וטרנספר, ומזכיר כי בתחילת דרכם גם הנאצים דיברו על הגליית היהודים למדגסקר לפני שהחלו בהשמדה. מוריס מזהיר מפני תופעות של דה־הומניזציה של ערביי עזה, אך מכיר בכך שהתהליך הזה נובע לפחות בחלקו מתהליך מקביל של דה־הומניזציה של יהודים שהתפתח בקרב הערבים המוסלמים. שורשיה בקוראן, והם מגיעים עד לאמנת חמאס בימינו.
השנאה, כך מוריס, לא נובעת רק מאידיאולוגיה. היא גם פרי ההיסטוריה. מ"הנכבה" בתש"ח (מוריס מזכיר שהערבים הם שהחלו במלחמה), דרך השלטון האכזרי והדכאני (בעיניו) של ישראל ביו"ש, המצור על עזה וההפצצות הישראליות בתגובה לרקטות ששוגרו מעזה. מוריס כותב כי ההרג ההמוני בעזה מכשיר את הלבבות העזתיים לג'נוסייד נגד יהודים.
התרעות פיקוד העורף