מחר מתוכנן להתקיים בבית הנשיא טקס שלא היה כמותו במדינת ישראל: השבעת נשיא בית משפט עליון שנוי במחלוקת, נשיא בית משפט עליון שלראשונה מאז קום המדינה נבחר בתהליך שאין עליו הסכמה.
ההרגשה הזו, העמומה עד כה, של בית משפט שנמצא בצד אחד, שאינו מתחשב ברוב האנושי על פי תוצאות הבחירות, תומחש מחר בפומבי. איך הגענו למצב הזה? איך יוצאים מהמצב הזה?
צריך להזכיר שחלק מהישראלים צוהל. יופי, ניצחנו, הראינו להם, שידעו מי המחליט כאן. בית המשפט הוא רק שלנו. חלק אחר של הישראלים אומר לעצמו בצער ובאנחת מדוכאים עתיקה: הם ניצחו. יש להם בית משפט. יפה להם. לנו אין.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שפועל כנשיא מצוין בפעולותיו האחרות, היה יכול למנוע זאת. הוא היה יכול לומר: אני אישית מאמין ביצחק עמית, הוא שופט שאין כמותו, אני אישית מאמין בשיטת הסניוריטי. אם זה היה תלוי רק בי, הייתי בוחר בו בעצמי, אבל בתפקידי כנשיא המדינה אני חייב לייצג את כל העם, ואני לא יכול לאשר מינוי שרוב העם לא שלם איתו, ולא יכול לפעול בניגוד מוחלט לעמדת שר המשפטים, שמפלגתו היא המפלגה הגדולה ביותר, ושהממשלה שבה הוא מכהן היא זו שלה רוב המנדטים. מצטער, כששר המשפטים לוין אומר שהוא אינו מכיר בבחירתו של עמית, לא מתפקידי, ואפילו מנוגד לתפקידי, לבוא ולהחליט ההפך.
במקום זה, הנשיא הרצוג פרסם כבר ב־26 בינואר פוסט בפייסבוק בזו הלשון: “אני מברך את השופט יצחק עמית על בחירתו לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. במשך עשרות שנים ובערכאות שונות תרם השופט עמית רבות למערכת המשפט הישראלית ואני סמוך ובטוח כי לכישוריו הרבים ולניסיונו העשיר יהיה חלק משמעותי בהובלת בית המשפט העליון והרשות השופטת באחריות, בשיקול דעת ובמסירות לטובת מדינת ישראל, ובמשימה החשובה מאוד להעלאת אמון הציבור במערכת המשפט. מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט הם חלק קריטי במארג הדמוקרטי שלנו ובהגנה על זכויות האדם והאזרח. עלינו לשמור עליהם מכל משמר. אני מאמין שכעת יש להתקדם ולשים מאחורינו את הוויכוח שהתחולל בשבועות האחרונים סביב תהליך הבחירה של נשיא בית המשפט העליון. מוכרחים להסתכל קדימה, להנמיך את להבות המחלוקת ולשאוף להגיע להבנות ככל שניתן".
התרעות פיקוד העורף