ראינו בזעזוע עמוק כיצד שבו שלושת החטופים, אוהד בן עמי, אלי שרעבי ואור לוי. חיוורים, שדופים, הבגדים תלויים עליהם, עור ועצמות. לא היה ספק שמדובר בהרעבה מכוונת, מדיניות מוכתבת של חמאס שמטרתה עינויי גוף קשים ביותר.
הגוף שלנו חייב סוכר. זהו חומר חיוני לפעילות של התאים בגופנו. במצב של הרעבה, רמת הסוכר בגוף יורדת. מצב זה מלווה בחולשה, עייפות, רעד וחוסר אנרגיה. בתגובה, הגוף מתחיל לפרק שומנים על מנת להפוך אותם לסוכר ולשמר את האנרגיה. בשלב השני הגוף מתחיל לפרק חלבונים, כלומר את הרקמות והשרירים. הגוף נכנס למצב דחק, והמערכות מתחילות להתמוטט בזו אחר זו: מחזור הדם, הכליות, השלד, מערכת החיסון, המוח. תסמינים אלה מלווים בדיכאון.
כאשר יש מחסור באבות המזון, מצב שקורה בתת־תזונה, הגוף מתקשה להחזיק מעמד. ללא מים המוות יגיע בתוך כשבוע; ללא מזון כלל - בתוך כחודשיים. עם מיעוט מזון יש ירידה במשקל, וכאשר הירידה היא למעלה מ־15% (בדומה למצב אצל שלושת השבים האחרונים), הרי שפרט לחולשה קיצונית מופיעה גם נשירת שיער, קשיים בתפקוד המנטלי, ירידה בלחץ הדם ובתפקוד הלב, דלדול עצמות וכדומה, עד קריסה מוחלטת של מערכות הגוף.
כמובן שאם לאדם יש עודף משקל, יעבור זמן רב יותר לפני שהגוף יתחיל בפירוק העצמי, ויש להביא בחשבון גם את חילוף החומרים ומצב בריאותו הכללי של האדם הנתון בתנאי הרעבה. אבל בשלב זה או אחר כל מערכת תקרוס בתנאים כאלה, במיוחד כאשר במקביל גם תנאי המאסר קשים לאין שיעור, הקור, האפלה, הבידוד וההתעללות הגופנית והנפשית.
אין ספק שכל החטופים כיום הם מקרים הומניטריים. כולם בסכנת חיים ברורה ומיידית ואת כולם יש לשחרר בפעימה כוללת אחת, ללא דיחוי.
התרעות פיקוד העורף