בסוף השבוע האחרון העניק שר הביטחון לשעבר יואב גלנט ראיונות מקיפים ל"ידיעות אחרונות" ולחדשות 12 – ראיונות שהיו רצופים רבעי אמיתות ובדותות מוחלטות. לשיא כזביו הגיע גלנט בתיאור עמדותיו ביחס למלחמה מול חיזבאללה בלבנון, הן כאשר תיאר את הצעתו לתקוף את ארגון הטרור הלבנוני באוקטובר 2023 והן כאשר שכח לתאר את התנגדותו לתקיפה באוגוסט 2024.
גלנט מסביר שאם היינו פותחים במלחמה מול חיזבאללה תחילה, כולל תמרון קרקעי בתוך לבנון, "היינו משיגים חיסול פיזי של ארגון חיזבאללה בחלקים ניכרים שלו" - ואז היינו יכולים "לקחת אוגדות מהצפון, להעתיק אותן דרומה, לפעול בח'אן יונס וברפיח, במקביל לפעולה בעזה" - ובא לציון גואל, וגלנט המושיע הגדול של ישראל.
שר הביטחון לשעבר משקר ומוליך שולל כמעט בכל מילה בתיאורו. ב־11 באוקטובר חמאס וחיזבאללה היו ערוכים ומוכנים למלחמה, בעוד צה"ל רק התחיל להתאושש מהמכה הקשה שספג ב־7 באוקטובר וכלל לא היה מוכן למערכה ממושכת. לרמטכ"ל הרצי הלוי עצמו היו ספקות ביחס למסוגלות כוחות היבשה לערוך תמרון קרקעי באותה העת. אפילו שבועות לאחר מכן, כאשר הרמטכ"ל הציג בפני קבינט המלחמה את תוכנית המלחמה, הוא הסביר שהתמרון הקרקעי יתחיל בהתקפה איטית והדרגתית ורק בצפון הרצועה, במקום בהתקפה מהירה במקביל בכל רחבי הרצועה, "כדי להחזיר לצה"ל את הביטחון העצמי אחרי 7 באוקטובר" – וגלנט תמך בצעד זה.
ולא זאת בלבד, התפיסה הרווחת במערכת הביטחון עד אותו הזמן הייתה כי צה"ל אינו מסוגל לנהל מלחמה בשתי חזיתות בו־זמנית, במיוחד כשאחת מהן היא מול חיזבאללה. לפיכך, הצעתו של גלנט הייתה עלולה להוביל לעצירת כל תמרון קרקעי בעזה למשך חודשים ארוכים.
בראיונות תיאר גלנט בבוז את החשש של ראש הממשלה בנימין נתניהו שאלפי ישראלים ייהרגו בגין היכולת השיורית של מערך הטילים של חיזבאללה, אך "שכח" להזכיר כי תרחיש הייחוס של צה"ל באותה העת קבע כדלהלן: התקפה כוללת של צה"ל על חיזבאללה תעלה בחייהם של מאות חיילים, ואפילו אם ישראל תשמיד בהתקפת פתע את הרוב המוחלט של טילי חיזבאללה, היכולת השיורית שתישאר לארגון תביא למותם של אלפי אזרחים.
ותודה לגנץ ולאיזנקוט
העיתונאי נועם אמיר חשף כי שלושה חודשים לפני 7 באוקטובר הגיעו הכתבים הצבאיים לתדרוך במועצה לביטחון לאומי - וזה התרחיש שבכירי המטכ"ל הציגו בפניהם למלחמה מול חיזבאללה: ביום הראשון למלחמה חיזבאללה ישגר 6,000 טילים על ישראל, ביום השני 5,000 טילים, וביום השלישי 5,000 נוספים. רק ביום הרביעי יצליח צה"ל לצמצם את מספר הטילים ל־1,400 עד 2,000 ביום.
הכתבים הצבאיים שאלו את נציג פיקוד העורף, כיצד הפיקוד יתמודד מול היקף ירי כזה. תשובתו הייתה, לטענת אמיר: "יהיה פה הרס במספרים שאי אפשר לתאר אותם". ואז הכתבים שאלו את מפקד חיל האוויר: "כיפת ברזל יודעת להתמודד עם 6,000 טילים?", וזה ענה להם כי "יש סיכוי סביר להניח שבימים הראשונים לא תהיה כיפת ברזל. ייקח לנו לפחות שלושה־ארבעה ימים (להפעיל אותה), כי חיזבאללה יודע לפגוע בה".
ערן עציון, סגן ראש המל"ל לשעבר, הסביר בתחילת השנה שעברה שבמלחמה מול חיזבאללה - "מרכז תל אביב, מפרץ חיפה ואתרים אסטרטגיים בישראל ייפגעו קשות. מאוד. כפי שמעולם לא נפגעו. מספרי הקורבנות והנזקים הפיזיים והאסטרטגיים יהיו מסחררים". עציון מן הסתם כתב את הדברים על סמך מידע שקיבל דרך קשריו במערכת הביטחון.
בניגוד למוכנות הגבוהה של חיזבאללה ללחימה ב־11 באוקטובר, צה"ל כלל לא היה ערוך למערכה ממושכת באותה העת: מלאי החימושים בימ"חים הספיק לשבועיים־שלושה בלבד; האוגדות המתמרנות היו רחוקות מתקן מלא, רוב חיילי המילואים שלהן טרם גויסו, ואלו שגויסו רק החלו באימוני ריענון; בצפון הייתה רק אוגדה מתמרנת אחת, בעוד שאר האוגדות המתמרנות היו בדרום או בשלבי גיוס ואימון; ויישובי הצפון טרם פונו בשעה שלוחמי כוח רדואן כבר היו ערוכים לא רחוק מהם בתוך מנהרות ומתחמים מבוצרים היטב.
אם ישראל הייתה פותחת במתקפה נגד חיזבאללה ב־11 באוקטובר, לא היו מספיק כוחות קרקע בצפון להתמודד מול כוחות רדואן הערוכים בגבול, ואלו היו יכולים לחדור לישראל, לכבוש יישובים ולקחת מאות בני ערובה. לאחר שבועיים־שלושה של לחימה, צה"ל היה מגיע לעברי פי פחת כאשר למטוסי חיל האוויר לא היו פצצות להפיל על כוחות חיזבאללה, ולארטילריה לא היו פגזים לירות עליהם. למרבה המזל, מי שהצילו אותנו מהאסון שגלנט עמד להפיל עלינו היו בני גנץ וגדי איזנקוט, שיחד עם נתניהו ורון דרמר דחו את ההצעה המופקרת הזו.
גלנט רצה לתקוף בצפון ב־11 באוקטובר, בזמן שחיזבאללה היה בשיא כוחו וצה"ל היה בשיא חולשתו. אבל כעבור מספר חודשים, אחרי שצה"ל התחזק, השיג חימושים, וכוחות היבשה התמקצעו בלחימה ברצועה, ואילו חיזבאללה נשחק בהסלמה ההדרגתית המתוכננת של צה"ל מולו ובתקיפות המתמשכות של חיל האוויר על מאגרי הטילים שלו ועל כוחות רדואן בגבול - פתאום שר הביטחון שינה את דעתו ב־180 מעלות ביחס לפעולה צבאית בלבנון. הוא פעל לסיים את מלחמת חרבות ברזל בלי לצאת למערכה נרחבת נגד חיזבאללה.
ב־29 באוגוסט הציג גלנט בפני הקבינט מסמך שכתב, ובו הציע להגיע לעסקת חטופים לא רק כדי להגיע לסיום המלחמה ברצועה, אלא גם כדי לאפשר הסדרה בצפון שתמנע מלחמה מול חיזבאללה ושתרכך את הכוונות של איראן לבצע נקמה בישראל. כלומר, גלנט הציע שישראל תיכנע בדרום מול חמאס ותיכנע בצפון עוד בטרם עימות מול חיזבאללה, כדי לא להרגיז את איראן.
אם הקבינט היה מאמץ את ההצעה חסרת האחריות הזו של גלנט, יחיא סנוואר היה מנהל את הטקסים המבחילים של חזרת החטופים, ולצידו היו עומדים אלפי מחבלי חמאס שעדיין היו אז בחיים; נסראללה וכל יתר ההנהגה של חיזבאללה היו חוגגים את הניצחון על ישראל, אלפי לוחמי חיזבאללה היו עדיין עם שתי עיניים ועשר אצבעות, וכוח רדואן היה נותר פרוס על הגדר עם יכולת להנחיל לנו אסון גדול שבעתיים מ־7 באוקטובר; וההגנה האווירית של איראן עדיין הייתה בתפקוד מלא, וגם ההשפעה האיראנית במרחב הייתה מגיעה לשיאים חדשים.
הדלפה בניחוח פלילי
אבל גלנט לא הסתפק רק בניסיונות לשכנע את הקבינט לעצור את המתקפה המתרקמת נגד חיזבאללה. יום לפני שמבצע הביפרים יצא לדרך, הוא הדליף לעיתונאי רונן ברגמן על "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון". ההדלפה הפלילית לכאורה הזו, שטרם נחקרה על ידי המשטרה והשב"כ, הייתה יכולה להביא להכשלת המבצע, שהוכן במשך שנים, ולסיכול הפגיעה הקשה שישראל פגעה בחיזבאללה.
בריאיון לעיתונאי נדב איל, גלנט התפאר כיצד פעל לחסל את נסראללה בסוף ספטמבר 2023, בעוד נתניהו התמהמה במתן האישור לחיסול. זהו שקר גס. גלנט פעל לסכל את המבצע לחיסול נסראללה. הוא התעקש שאת החיסול יש להוציא לפועל אך ורק באישור של הממשל האמריקאי. היות שהנשיא ג'ו ביידן התנגד להסלמת הלחימה בלבנון וקידם הפסקת אש בין ישראל לחיזבאללה, ברור שלא היה ניתן אישור לחיסול, ובמקרה כזה הקבינט לא היה מאשר לפעול כנגד עמדה מפורשת של הממשל האמריקאי. למרבה המזל, דעתו של גלנט לא התקבלה - והחיסול הקריטי הזה יצא לדרך.
את מסכת הבדותות ושכתוב ההיסטוריה של גלנט אסור להשאיר ללא תגובה. יש שני אנשים שיכולים להפריך רבים משקריו המבישים של גלנט, שניים שהיו שם לצידו בקבינט המלחמה – בני גנץ וגדי איזנקוט. השניים כבר התייחסו לכך שהתוכנית של גלנט לפתוח חזית שנייה ב־11 באוקטובר הייתה פזיזה וחסרת אחריות, ורמזו רמזים עבים על שקרים אחרים בדבריו, אבל אסור להם להסתפק בכך. בני וגדי, עליכם להפריך באופן יזום ופומבי את מסכת שקריו של גלנט, גם אם נתניהו "יזכה מן ההפקר" מהאמת שתספרו, כי לא הכל זה רק־לא־ביבי, ואסור לתת לשקר לנצח.