עד חטופי השבעה באוקטובר, נשים קשישים וטף במספר ובנסיבות שהמדינה לא הכירה מעודה, נחשב רון ארד לסמל טראגי של חטוף שלא נודע מה עלה בגורלו. משפחות החטופים בשנה המטלטלת הזאת מרבים לציין את רון ארד כדוגמה לסיוט הגדול ביותר שעלול להתחולל בעניינם.
מה שקרה לרון ארד קורה ויקרה גם ליקירינו הנמקים במנהרות החמאס בעזה, הם אומרים בייאוש. אבל רמי איגרא זועם על ההקבלה. "לא נכון להשוות את מצב החטופים היום למצבו של רון ארד בעבר", הוא אומר. "כי הקונוטציה של הטענה הזו היא שכמו שמדינת ישראל לא עשתה מספיק כדי להחזיר את רון ארד, היא לא עושה מספיק כדי שלא יהיו פה עוד רון ארדים מקרב חטופי חמאס. ואני רוצה לקבוע שמדינת ישראל עשתה ככל יכולתה, בהשקעות עתק של כוח אדם, תקציבים וסיכונים מבצעיים כדי להביא מידע שעשוי היה להוביל אליו. המוסד השקיע מאמצים חובקי עולם, כולל כאלו שעלו בחיי אדם, בניסיון להתחקות אחרי גורלו".
התרעות פיקוד העורף