1996
הגשם כבר נפסק, את עדיין מלטפת אותנו ושרה את “פרח קטפתי לנורית". אז עכשיו אנחנו מתחלפות, מי שלא בכתה בשיר הראשון, בוכה בזה. איך מעיזה נורית לאכול את התפוח, לזרוק את הפרח וללכת לשחק עם ילד אחר?
בסוף שתינו שוקעות בשינה מתוקה ואת צועדת לאט אל הסלון, מעמידה קרש גיהוץ, פורשת עליו חולצה ובינתיים, כשמתחמם המגהץ, מזפזפת בין ערוצי מתב ובוחרת לך את ערוץ 4, ערוץ הסרטים שהראו לך את כל מה שרצית להיות ולא יכולת.