"מחר יהיה יום מאוד קשה למדינת ישראל. יום מטלטל, יום של יגון", אמר אתמול בנימין נתניהו, בסרטון ששחרר לקראת החזרתם ארצה של שירי, כפיר ואריאל ביבס ועודד ליפשיץ בארונות קבורה.
כיוון שאכן מדובר ביום מיוחד של טלטלה וחשבון נפש, שיסה נתניהו זמן קצר קודם את כלבי התקיפה שלו בראש השב"כ רונן בר ובבכירי מערכת הביטחון: "ההישג של ההסכם לשחרור שישה מחטופינו החיים בפעימה אחת הוא תוצאה של החלטת ראש הממשלה לשנות את הרכב צוות המו"מ. הצוות החדש שינה את הדינמיקה והוביל משא ומתן, במקום מתן ומתן", נאמר אתמול בשמו של "גורם המעורה בפרטים". אני קובע כאן שהגורם הזה הוא נתניהו.
ראש ממשלת ישראל הוא איש נורא. אין ברירה, אלא להגיד את זה בפה מלא. איש איום ונורא. זה מה שהיה לו להגיד, לפרסם ולהפיץ ערב אחד הימים העצובים שידענו כאן. וידענו כאן הרבה ימים עצובים בשנה וחצי האחרונות, באשמתו הישירה של האדם שמאז טבח 7 באוקטובר לא מפסיק לברוח מאשמה, להטיל רפש באחרים, לפלג ולשסות ולסכסך ולטנף כל מי או מה שעלולים לעמוד בדרכו, כשהוא נס מאשמתו.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
קודם כל מדובר בשקר. הנ"ל שקרן מועד. ההצעה לאחד שתי פעימות שחרור לאחת הועלתה על ידי חמאס כבר לפני שלושה שבועות. יש לחמאס אינטרס לזרז את לוח הזמנים של השלב הראשון של הפעימה. אין לזה שום קשר לעובדה שנתניהו הדיח מצוות המו"מ את מי שהובילו אותו עד עכשיו, ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר.
אבל כזה הוא נתניהו. כשיש קרדיט, הוא שלו. כשיש כישלון, הוא שייך לאחרים. כך הוא מהלל ומשבח ומפאר ומקלס את עצמו על ההישגים הצבאיים של החודשים האחרונים, על הכרעת חמאס ועל קיפול חיזבאללה, על הריגתם של נסראללה ודף וסנוואר וכל האחרים. ובאותה נשימה, אבל ממש באותה נשימה, הוא אומר ש"צריך רמטכ"ל התקפי", ושצריך גישה התקפית וחתירה למגע וכל הג׳ז העלוב והבזוי הזה. כי כל הדברים הטובים שקרו במלחמה הזו, קרו בזכותו. כל הדברים הרעים, זה אחרים: הרצי ורונן ואהרון (חליוה) וכל מי שתרצו, זולתו.
במקרה הנוכחי הדברים עלובים ומעליבים עוד יותר, כי רק בשבוע שעבר עמד נתניהו מעל דוכן הנואמים בכנסת וזעק מדם ליבו את הדברים האלה: "אני הצעתי הצעה. זו הייתה הצעה שלי ותחילה סירבו לה, אבל אחרי הלחץ הגובר והתוספת האיתנה שקיבלנו מהנשיא טרמאפ, הם נכנעו לעסקה שאני הבאתי ואני הסכמתי לה".
הוא נשא את הנאום הזה כדי לנכס לעצמו את הקרדיט לשחרור החטופים במסגרת השלב הראשון של העסקה. השופרות שלו צורחים בוקר, צהריים וערב על כל מי שמודה לנשיא טראמפ או לשליחו וויטקוף. "זה נתניהו", הם מצווחים, "למה אתם לא נותנים קרדיט לביבי?".
אז ביד אחת הוא לוקח קרדיט על העסקה הזו, ביד השנייה הוא טוען ש"עד עכשיו זה היה מתן ומתן". לאיזה יד של נתניהו נאמין? באוגוסט האחרון הוא אמר בקולו ש"אנחנו לא מנהלים מתן ומתן, אנחנו מנהלים משא ומתן". עכשיו הוא התהפך.
איזה מין מנהיג תוקף את אלה שעובדים תחתיו, אלה שהוא מינה, אלה שמקדישים את כל חייהם לביטחון המדינה, בכל פעם שצריך לברוח מאחריות? תזכורת: נתניהו מינה את דדי ברנע, רונן בר וניצן אלון לנהל את המו"מ. נתניהו הוא זה שקבע את המנדט שלהם. בדרך כלל את חוסר המנדט שלהם. הוא זה ששלח אותם לקטאר, או החליט לא לשלוח אותם. הוא זה שאישר מראש ובדיעבד כל סעיף שנוסח בהסכם, כל התקדמות או נסיגה במו"מ. הוא ניהל את הכל בצורה ריכוזית, הוא עיכב וטרפד ומסמס כשרצה, קידם והתרצה וחתם כשרצה. כלומר, כשקיבל את התכתיב מטראמפ ומוויטקוף. ועכשיו הוא פשוט מטיל את הרפש כולו עליהם.
אין ברירה אלא לחזור על הקביעה מתחילת הטור הזה - איזה איש נורא הוא בנימין נתניהו. איש שאינו ראוי להנהגה כלשהי. ואם כבר הוא מדבר על "מתן ומתן", אני ממליץ לו להתמקד במתן צנגאוקר ומתן אנגרסט. הם עדיין שם.