ניגוד עניינים קטלני: צריך מחסום שימנע מממשלה צרה לנהל

נתניהו וממשלתו הצרה ממשיכים להתאים את ההחלטות הרות הגורל שהם מקבלים – על גורל החטופים והמשך המלחמה לדוגמה - לצורכיהם הפוליטיים, בלי שקיפות ובלי ביקורת פנימית

סופי רון מוריה צילום: אולגה רזינקין
ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהו | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

ויש מי שיגידו, זאת עלילת דם. אין מי שאינו חפץ בשחרור חטופינו, בוודאי שראש הממשלה רצה בכך, ועל כן גם קידם את עסקת החטופים הראשונה בנובמבר 2023 ושכנע את סמוטריץ' לתמוך בה על אף התלבטויותיו. נתניהו רצה לעצור את העברת הסיוע ההומניטרי לעזה עד לשחרור חטופינו אבל היה אנוס על פי הדיבור, כלומר על פי ביידן שכפה עליו הובלת משאיות לעזתים.

בעימות הזה בין הקטגור לסנגור, לעמדת הקטגור יתרון מובהק. לא משום שנימוקי ההגנה מופרכים לחלוטין, הם לא. משום שלנתניהו עמדה ועומדת האפשרות לתמרן ולהתאים את ההחלטות הגורליות שקיבל וממשיך לקבל, לצרכיו הפוליטיים בלי השגחה כלשהי, בלי ביקורת במערכת קבלת ההחלטות פנימה. משום שממשלתו היא ממשלה צרה, שמייצגת במקרה הטוב את מחצית הציבור ומפגינה כלפי חלקים גדולים בציבור עוינות גלויה וצורמת, כן, גם כשהתותחים רועמים.

גישה שווה לשמנת

ייתכן שנתניהו חורג בנוף בקרב עמיתיו הפוליטיקאים: מרכיבים רבים מעצימים אצלו את הנטייה לנצל את מעמדו לצרכים אישיים. מדובר בכישרון רב בשילוב עם אטימות רגשית, משפחה חמדנית, גיל מתקדם ומחלות וותק רב בראש הפירמידה. ועדיין, הנטייה לניצול השלטון לצרכים אישיים, שהיא בעצם נטייה להפרת אמונים, קיימת אצל כל פוליטיקאי. מדובר בעיוות מקצועי בלתי נמנע. אם כן, מה עושים? אין דרך למנוע מנבחר ציבור שמנהל את הרשות המבצעת, גישה לשמנת, אבל חייבים לדאוג שנגישותו לקנקן לא תהיה בלעדית.

אתם זוכרים איך סופרים קולות בקלפי, נכון? כל מפלגה שולחת נציג לוועדת הקלפי. יש מצב שכל המשקיפים הם אנשים ישרים. יש מצב שחלקם היו מתפתים לגנוב קולות ולזרוק לפח פתקים של מצביעי מפלגות מתחרות - אבל הם לא יכולים. השיטה מונעת קשר וקומבינות. כשבעלי אינטרסים שונים, ואף מנוגדים, שומרים על הקופה, אף אחד מהם לא יצליח לגנוב גם אם כולם גנבים.

ספירת קולות במערכת הבחירות דורשת אמון, אחרת כל תוצאה שהיא מוטלת בספק, וממשלה שתקום נתפסת כלא לגיטימית. אך בשעת מלחמה או אסון או שניהם גם יחד, אמון בהתנהלות תקינה של הממשלה נדרש לא פחות ואולי אף יותר: הממשלה חורצת גורלות.

במלחמת חרבות ברזל, שישראל מנהלת בעקבות פלישת חמאס והטבח ב־7 באוקטובר, הממשלה חורצת גורלות הן בשדה הקרב והן בתפקודה או חוסר תפקודה בסוגיית החטופים. ספירת קולות בבחירות מחייבת שקיפות. קבלת החלטות שחורצות גורלות של אזרחי המדינה - מי לשדה הקרב ומי למפלט בטוח בעורף (חוק ההשתמטות), מי לחיים ומי לשבי, לעינויים, למוות (מו"מ על החטופים) - מחייבת שקיפות שבעתיים.

מהי הדרך להקים מקבילה של ועדת קלפי בתקופות מלחמה ומשבר? ניתן למשל לקבוע בחוק כי הכרזה על מצב חירום מחייבת הקמת ממשלת אחדות. לא ממשלת אחדות מזויפת כמו זו שהקים נתניהו אחרי 7 באוקטובר, כשהסתפק בצירופו של בני גנץ. ממשלת אחדות חייבת להיות רחבה (לא פחות מ־80 ח"כים) ופריטטית. יו"ר האופוזיציה יתמנה לשר הביטחון או לשר האוצר ויקבל זכות וטו: אף החלטה לא תתקבל ללא אישורו, למשל חוק התקציב.

אחרת, כל מפלגה נוספת שמצטרפת לממשלה תשמש חותמת גומי כשקואליציה צרה תמשיך לקבל את כל ההחלטות. אם הוכרז מצב חירום והממשלה המכהנת בולמת הקמת ממשלת אחדות, הכנסת מתפזרת. מערכת בחירות בעיצומה של מלחמה מסוכנת ומערערת יציבות? יש מצב. אבל מציאות שבה ממשלה צרה מנהלת את המלחמה, מסוכנת אף יותר.

רק וויטקוף יכול

ואתם תגידו, אבל את מלחמות ישראל דווקא לא ניהלו ממשלות אחדות, להוציא מלחמת ששת הימים, אז צורף מנחם בגין לממשלתו של לוי אשכול. נכון. אבל אף אחת מהממשלות שניהלו את מלחמות העבר, החל ממבצע קדש וכלה במלחמת לבנון השנייה, לא הכריזה בגלוי כי היא פועלת אך ורק לטובת הגרעין הקשה של תומכיה, כפי שאומר היום הבייס שלה, תוך שהיא מתנכרת באופן מופגן לשאר אזרחי המדינה.

ובכלל, רק ממשלה אחת בתולדות מדינת ישראל התנכרה בגלוי למחצית המדינה ובָזה בגלוי לקורבנות מדיניותה: הממשלה הצרה של רבין־פרס שקמה ב־1992. עד שקמה הממשלה הצרה הנוכחית.

יהיו המניעים של נתניהו אשר יהיו, אם השלב השני של עסקת החטופים ייבלם, נתניהו לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו, כי ממשלה בראשותו לא זו בלבד שהיא ממשלה צרה, היא ממשלת עיוות. שני שלישים מהציבור (67% לפי הסקר של ערוץ 13 שפורסם לפני שבוע) תומכים במעבר לשלב ב׳ של עסקת החטופים, ורק 19% מעדיפים את חידוש המלחמה. השיטה הפוליטית שמיצתה את עצמה מאפשרת למסמר הקטן ששמו סמוטריץ' לכפות את עמדתו.

אם השליח האמריקאי סטיב וויטקוף לא יכפה את יישומו של שלב ב׳ של עסקת החטופים, כפי שכפה את יישום שלב א׳, רק המיעוט שבציבור יאמין לנתניהו כשיטען שקיבל החלטה לגזור את דינם של עשרות חטופים, ביניהם 19 חיילים, משיקולים ביטחוניים. בהיעדר שקיפות ובהיעדר חלוקת אחריות, ראש הפירמידה אינו יכול לנקות את עצמו מחשש ברור לניגוד עניינים.

כן. אולי גם אילו קמה אחרי 7 באוקטובר ממשלת אחדות פריטטית, הייתה נשאלת השאלה הנוקבת אם היה ניתן להציל את חייהם של שירי, אריאל וכפיר ביבס. אך השאלה הייתה מצלצלת אחרת.

[email protected]

תגיות:
בנימין נתניהו
/
חטופים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף