זה התחיל רע, הרבה שעות לפני ששירי, אריאל, כפיר ועודד שבו הביתה. כל ההודעות בערוצי הטלוויזיה, שלפיהן מומלץ למנוע מילדים לצפות בהחזרת הארבעה בארונות, כי זה עלול לגרום לפגיעה נפשית.
זה המשיך עם נוכחות של פסיכיאטר בפאנל, שזו מציאות שלבטח פוגעת בילדים. אנחנו במלחמה של 17 חודשים, אבל משכנעים אותנו שאנחנו חיים במונקו. כאילו לא מתקיימת מלחמה ארוכת טווח, שילדים צפו בה בשידורים ובקריאות לעזרה ב־7 באוקטובר. כאילו לא רצחו כאן 12 ילדים דרוזים בטיל של חיזבאללה – והכי חשוב, אין כמעט ילד במדינה, אולי גם בעולם – שאינו יודע שהביבסים נחטפו בחייהם, אבל לא הייתה אינדיקציה על גורלם בערך ב־14 החודשים האחרונים.
הרי ברור לרוב הציבור שבכירי מערכת הביטחון דוברים אמת, אבל אבי האומה לא, וזו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה. מה קרה פתאום עם המילים ששגורות אצל אבי האומה: "הוריתי, הנחיתי, וידאתי, קבעתי, הובלתי, אישרתי, מיניתי, שללתי, נמנעתי, ניצחתי, ואנחנו בדרך לניצחון מ־ו־ח־ל־ט"?
תכל'ס הוא עוד לא ניצח, חמאס עושה לנו סקולה־דה־רמי בכל הזדמנות. על אף הכחשות נמרצות של "הלשכה", נכנסים טרקטורים ודחפורים כבר שבוע, ובלשכה משקרים מתוך הרגל. מה זה קרוונים? הרי הם לא יימסרו לפלבאים, אלא להנהגת המחבלים. מה יקרה בהמשך, לקראת הקיץ? יהיו בריכות גלים? רשתות לכדורעף חופים? קיאקים וגלשנים? 50 מיליון ליטר דלק? זה סיוע הומניטרי? על מי בדיוק אבי האומה ולשכתו מסתלבטים?
אין תשובות, יש רק פחדים. האיש הזה מסוכן לנו, נורא. אבל את זה אנחנו כבר יודעים, ונדע יותר אחרי ועדת החקירה. נחכה את כל הזמן שיידרש.
# # #
ביאליק הוגדר בעבר כמשורר הלאומי. איני יודע אם ההגדרה עדיין תקפה אצל הנהגת עוצמה יהודית, הציונות הדתית, דודי אמסלם, מירי "המחוננת" רגב, שלמה קרעי, מאי גולן ועוד חברים מגועליציית האפסים. כי ביאליק לשיטתם היה פריבילג אשכנזי, גם בלי רולקס. הוא לא סבל מבעיות קליטה בארץ המובטחת, הוא בסך הכל כתב שירים, כן? הוא לא בנה את הארץ לשיטתם.
אבל עולה שאלת הנקמה, עם שובם של הביבסים ז"ל, ועוד ילדים וילדות שנטבחו באכזריות ב־7 באוקטובר. האם גועליציית האפסים שמנהיגה כאן את המדינ'ע תדע לנקום את הטבח הזה, לדיראון עולם. התחושה שלי היא שזה לא יקרה. לא משום שחברי הגועליציה לא רוצים, חס וחלילה, הם פשוט לא יודעים איך עושים את זה עם כל הקשקשת על ניצחון מ־ו־ח־ל־ט. הם לא יודעים לנצח, זו הבעיה שלנו. כבר 20 שנה הם מקשקשים לאורך ולרוחב, אבל לנצח הם לא יודעים.
טוב, אם אני לא מתחיל להסתלבט, העצב והתסכול יחנקו אותי. אני לא טוב בהכלה, לא רע בכלל בהדחקה, אבל מספיק טוב בהעמדת פנים שכל הרע עובר מולי אבל לא נוגע בי, אפילו בקצה האף. גם אם כל הנ"ל זה פארש, אני מאמין שהחיים יקרים והפוזה הכרחית.
# # #
הסופה הקרבה ובאה - לא באה לי טוב בכלל. לא מספיק שאנחנו חיים מאסון לאסון, אנחנו זקוקים לפסולת הרוסית הזאת? אנחנו לא בנויים לזה, אין לנו תשתית הולמת להתמודדות עם הטבע. 100 מ"מ גשם בתל אביב, זה סיכון חיי אדם בעיר הלבנה עם תשתיות הביוב המוזנחות שלה. עוד פעם יזרימו את הביוב לים? כן, כי ככה זה אצל פרימיטיבים, שבונים רכבת קלה 20־15 שנה, אם ירצה השם, השופט והשוטר. אבל בין לבין נאמלל את חיי התושבים עם תשלום על חניה.
אני גר בשיכון ל', שרוב הבתים בו נבנו לפני 50־40 שנה. יש חניות בבתים, אבל כולם מתחפשים לאוליגרכים עם שתי מכוניות מינימום לבית אב, אז אין איפה לחנות. מול ביתי יש בית כנסת, שהפך גם לאולם אירועים. אז כל טמבל שמגיע מפזורת גוש דן, חונה היכן שבא לו: מעבר חצייה, אדום־לבן, חוסם כניסה לחניה.
באמריקע, הטיפוסים האלה היו חוזרים מההילולה ההמונית לרכב שרוף על הג'אנטים. לא כאן, כי אנחנו ליברלים, שדוגלים בזכויות אדם, משלמים ארנונה מופקעת, יש לנו זכויות של חולדה, אבל זה לא יפה להתלונן. היי, צריך לכבד את הזולת ואת הדת. אז מה אם אתה רעב אחרי יום עבודה בשמונה וחצי בערב, כי אתה מחפש בדל של חניה כבר 20 דקות, וכיפוש דיווחה לפני 25 דקות שהאוכל מוכן?
בחזרה לסופה שמישהו החליט לקרוא לה "קורל". אינסטינקטיבית ואסוציאטיבית לא אהבתי את השם. זה מזכיר לי אישה יפה מאוד, עם החלקה יפנית שעוטפת את פרצופה, ריסים מלאכותיים, איפור קבוע, ציפורניים מודבקות באורך של 5 ס"מ, באדום בוהק כמובן, כמו השפתיים שבנה לה ד"ר זרח בעלות של 2,700 שקל לזריקה - ממש מחיר מבצע.
וכל היופי הזה ארוז באוברול סינתטי דמוי עור, כמובן, כי היא כמובן בעד תנו לחיות לחיות. הבגד טיפל'ה צמוד מדי בצבע טורקיז, עם מגפיים בצבע כחול פלדה עם עקב סטילטו באורך של 15 ס"מ. אם היא דורכת בטעות על חתול מיילל, היא מחסלת אותו. אוקצור, השם ממש לא טוף, אפשר וצריך היה לקרוא לסופה שהחזאים אומרים שתהיה מסוכנת ונוראית: פרסטרויקה, אז הייתי זוכר אותו לעולמים.
# # #
אספתי כמה בונבונים לסופ"ש. יש להם טעם של ליקריש מבחיל, אבל זה הטעם של השלטון כאן. של גועליציית האפסים. של חבריו, מאכעריו, נאמניו ושופרותיו. אוסף אקלקטי שקיבץ אבי האומה, כדי לפרק כאן כל מה שזז.
שוסטר הוא קיבוצניק ממפלסים בנגב. הוא לא גר בארסוף או בסביון. בשביל קרעי וחבריו בגועליציה זה לא מספיק פריפריה. במשך שני עשורים וחצי הקיבוצים של עוטף עזה נחשבו בשביל הג'מעה של קרעי וחבריו ריביירה בניס. הם לא הגיעו לשם, זה לא עניין אותם גם כאשר ילדים נרצחו משיגור רקטות לאורך התקופה הזאת, לפני 7 באוקטובר.
הגועליציה של קרעי מאמינה באמונה שלמה, עם כיפה גדולה, שהאסון של 7 באוקטובר הוא באשמת אותם קיבוצניקים שלא אהבו את אלוקים, כפי שקרעי אוהב אותו. אולי הכפירה באהבה של אלוקים, זו הסיבה שהגועליציה מתייחסת לתושבי עוטף עזה כאל פליטים בלתי רצויים, ומעוניינת למלא את השטח בגרעינים התיישבותיים של אנשים שאוהבים את אלוקים, שנוכחותם בשטח תמנע ביזיון דומה בעתיד.
# מירי "המחוננת" רגב שוב מטיילת להנאתה, הפעם במרוקו, פעם שנייה בקדנציה. מרוקו יפה, יש הרבה קברים להשתטח עליהם, גם בנימוק של סיור לימודי שאמור לפתור את בעיות התחבורה שלנו בכתריאליבק'ה. בתקופה של "המחוננת" בתחבורה, שומרים כאן על ממוצע חודשי של 35 קורבנות מתאונות דרכים. מעניין כמה נהרגים במרוקו, בטח מירי יודעת, היא הרי לומדת שם, או מישהו משמונת חברי הפמליה שלה לטיול בטח לומד.
לכשתשוב לכתריאליבק'ה אור ליום שני, יש לה המון מטלות: להתחיל להתכונן לטקס הדלקת המשואות - זו חתיכת הפקה שאפשר לצ'פר בה המון מקורבים; להתכונן לחקירה משטרתית על שיטת הרמזור במשרד התחבורה; להיות נוכחת בישיבות הקיבינימט של הביטחוני־מדיני; ובטח שיש קצת זמן לפעילות של "קשר עם הבוחר", הרי מתישהו יהיו פריימריז; ולתכנן ולהתכונן לטיול הבא, ביעד קסום.
מתי בדיוק יש לה זמן לכנס את הקיבינימט של תאונות הדרכים? זה קיבינימט שבראשו אבי האומה. אבל הוא טרוד במשפטו, בדונלד טראמפ, בשינויים במערכת הביטחון, ולכן מירי צריכה, נעבעך, לנהל את העייסק לבד.
זה לא מעניין אותה, וזו עובדה מוכחת בשטח. הקטל בדרכים יימשך, כי הוא לא מעניין אף אחד בגועליציה. יותר חשוב לעסוק בספינים על פתרון לפקקים בעוד שנתיים־שלוש, בואכה עשר, ללא פתרון. כי בכל שנה עולים לכביש כ־230 אלף כלי רכב חדשים - זה 700 אלף בשלוש שנים. כמה יורדים מהכביש? אולי 70 אלף. אבל אפשר להמשיך לספר סיפורים על עתיד טוב יותר, אז מדוע להפסיק?
# לשכתו של אבי האומה נורא כועסת על עיתונאים שחושפים סוד־מוחלט־באמת, שלפיו "גורם מדיני" זה אבי האומה. בלשכה יושבים קבוקים שמשוכנעים שאפשר לרמות את כולם. זו לא לשכתה של מאי גולן, כן? זו לשכת אבי האומה, אז כמה גורמים מדיניים יש בדיוק בלשכה, אולי שנתחיל לספור? אולי צחי ברוורמן או נתן אשל הם הגורם המדיני? מי עוד יכול להיות? אם האומה היא הגורם המדיני? אולי ברדוגו, ע' סגל, ינון מגל וא' סג"ל הם הגורם המדיני? לא, הם סתם מאכערים. גורם מדיני זה אחד שרוצה שיידעו שהוא הגורם, זה שאומר בכל יום: אני, אני, אני, אני ואני. אז על מה הכעס?
שחרורו יעשה טוף לציבור? לכמה מיליונים ממנו, בוודאות. יהיו הילולות אם עמרם ויגאל ישתחררו, הם יקבלו מעמד של גיבורי ישראל, עם כבוד ויקר. אני מקווה שיציידו אותם גם בנשק אישי ארוך עם תחמושת וכל מה שצריך. ייתכן שיהיו כאלה שירצו להוריד אותם, והם זכאים להתגונן, לא ככה?
# בימים האחרונים מתנהל קמפיין נאה־נאה־נאה להכשרת עובדי לשכתו של אבי האומה שעשו כמה לירות סוריות דפוקות מעבודה בשביל קטאר. הנימוק העיקרי בהכשר הוא שקטאר לא בדיוק מדינת אויב, ושיש הרבה אנשי עסקים שעובדים עם הקטארים, אז על מה הרעש? זה מזכיר לי את אותו רעש לבן סביב ג'ונתן פולארד.
הוא לא בגד במעסיקיו במודיעין הצי, זה ברור לכם, נכון? ישראל אינה אויבת של ארה"ב, אז מדוע האמריקאים ההילי־בילי האלה הרשיעו אותו בריגול חמור? הרי היו לו קצת בעיות אישיות עם אן, רעייתו, וגם לו עצמו עם שימוש בחומרים משפרי תחושה שעולים ימבה כסף, כן? ולפני שרצה למכור את הסחורה ליידעלך, הוא ניסה למכור לאוסטרלים, שגם הם לא אויב של אמריקע, נכון?
אבל במציאות שאינה פייק־ניוז, פולארד בגד במדינתו, לא מפני שהיה ציוני גדול, אלא כי היה זקוק לכסף, וזהו. כל השאר זה פארש. אז גם בלשכה של אבי האומה יש אנשים שזקוקים לכמה לירות, אז הם עבדו עם הקטארים. מה קרה, על מה הרעש? אפילו אבי האומה לא ידע, כי הוא אף פעם לא יודע. הוא גם בטח לא יודע שהשב"כ רוצה לדעת מה קרה שם.
אגב, חבל שהקטארים לא רצו לעבוד גם איתי, אחרי שהייתי שם ב־2001 בטורניר כדוריד בינלאומי. הייתי שמייח לעשות מהם כמה לירות. מה, לא מגיע לי?
ומה שהכי מעניין אותי, מה התשואה על ההשקעה בהגנה הבלתי מתפשרת של ברדוגו על אבי האומה, כולל המאבק שהוא מנהל עם בכירים בליכוד? כ־מ־ו־ב־ן שלא בידיעתו של אבי האומה, כי ממתי הוא יודע משהו על מישהו? הרי ברדוגו לא עושה את העבודה לשם שמיים, כן? אז אם הוא יכול לארגן לי איזו פינה מהתשואה, אני אשמח ואכיר לו תודה. לטנף גם אני יודע. בגדול, אפילו ב־ע־נ־ק.
עוד קצת לחץ וחוק הגיוס יקבע שאסור לדבר עם שום חניוק על צבא לפני הגיעו לגיל 28, כשהוא אב לארבעה ילדים, לפחות. כמובן שאם יתגייס בגיל זה, המדינ'ע תפצה אותו במענק גיוס צנוע, נגיד של 30 אלף. סביר, לא? בכל זאת אבא נוסע להתפנק במקווה של החטיבה כמה חודשים, כדי שיוכשר להיות מילואימניק. ואז אבא ייצר עוד שני ילדים, וזהו, הוא פטור. נגמר הסיוט. רוט וג'מעתו חייבים להתפלל כל יום ויום לבריאות תקינה של אבי האומה, כדי שימשיך בכהונתו. כי ביום שיפרוש, יהיה פה סדר חדש, תסתיים הקייטנה, ויהיה נורא חבל, נכון?
# בין לבין, במסגרת ההשתמטות הכוללת, החניוקים נורא גיבורים. בכל יום חוצים עשרות מהם את גבול לבנון כדי לנשק ולהתרפק על קבר הרב אשי. זו אומנם עבירה פלילית חמורה, אבל לאלה שמאוהבים באבן ומתרפקים עליה, מוחלים מראש. יש רק בעיה קלה עם האהבה הזאת, כי חיזבאללה עלול לפגוע באברכים המאוהבים. ואז חיילי צה"ל יידרשו להילחם כדי להשיבם. ואם יהיו חללים ופצועים בקרב כזה, אבי האומה ולהקתו יספרו לנו שהם גיבורי ישראל, כי במותם ו/או פציעתם ציוו לנו את המשך הגועליציה.
ברור לכם שאבי האומה לא יודע על האירועים היומיומיים האלה, כן? אם לא ברור לכם, אז תסמכו על ברדוגו, מגל, ע' סגל וא' סג"ל, שיטענו בלהט שהוא לא ידע. מפקד פצ"ן אשם, הרמטכ"ל אשם, מפכ"ל המשטרה אשם, וכמובן ראש השב"כ. כי קולקציית האפסים אף פעם לא יודעת כלום.
התרעות פיקוד העורף