זה לא בא בקלות, אבל היום אני יכול להגיד את זה - אני יכול להעביר קורס צנוע של אומנות ההסתדרות וההבנה עם בנות זוג לשעבר שאיתן יש לך ילד משותף. פיתחתי מומחיות בתחום, כך שאם נקביל את זה לעולם הקראטה, יש לי מינימום חגורה חומה.
ההישג שאני הכי גאה בו זה שילדיי מעולם לא שמעו עליי משהו לא טוב מאִמותיהם וממני הם מעולם לא שמעו דבר רע על האמהות שלהם. רק דברים טובים.
הדבר הזה חשוב לי במיוחד, מכיוון שאני לעולם לא אשכח את אותו הלילה לפני 20 שנים, כשהייתי כותב צעיר במקומון של "מעריב" בזמנו שנקרא ״זמן תל אביב״. בימים ההם היה מנגנון מיוחד שהומצא בשבילי ולפיו אם הייתי מאחר בדד־ליין של הגשת הטקסט, אז הייתי מחויב לבוא למערכת עם המחשב הנייד ולכתוב במערכת עד שאסיים את הטור.
כמובן שאת רוב הזמן העברתי בכל דבר שאיננו כתיבה ובין היתר גם מצאתי את עצמי באמצע הלילה בארכיון העיתון. אז בזמנו, האינטרנט היה בחיתוליו ולא יכולת למצוא שם מידע בקלות, כך שלארכיון הייתה חשיבות עצומה. האמת היא שזה היה מרהיב, הארכיון היה מסודר בצורה כזו שיש ארון עצום ובתוכו מלא מעטפות חומות מסודרות לפי סדר הא"ב, כשלכל אישיות יש מעטפה עם שמו. ככל שההישגים של אותו האדם היו גדולים יותר - המעטפה שלו הייתה עבה יותר.
באותו הלילה החלטתי ללכת על זה ושלפתי מן המגירות את המעטפות החומות עם שמותיהם של שני הוריי, ואז, לראשונה, נתקלתי בסדרת הכתבות שהשניים פרסמו מיד לאחר גירושיהם באמצע שנות ה־80. לקרוא לזה סדרת כתבות זו חתיכת מחמאה, משום שמדובר יותר במשהו שאם נרצה לדייק אותו כדאי שנכנה אותו: סדרת השמצות וטינופים שהשניים הרעיפו זה על זה - כל אחד מהם בעיתון אחר. כמות הטינופת הייתה כל כך גדולה, שאני מניח שהיו כמה דגים מתים שלא הסכימו שיעטפו אותם בעיתון הזה.
הלילה הזה חרוט לי היטב בזיכרון. באיזשהו מקום אפילו הרגשתי שכל חיי היו אולי רק הקדמה לרגע הזה שבו ישבתי על רצפת הארכיון כשהכתבות פרושות לפניי וככל שקראתי כך הזדעזעתי יותר.
על פי אריסטו, ההגדרה הראשונה של הגיבור הטרגי בטרגדיה היוונית היא שהוא איננו יכול לחמוק מגורלו שנגזר עליו מראש. וגזירת גורל זו, כמעט תמיד, מקורה בחטאם של הוריו (אנטיגונה של סופוקלס למשל זו דוגמה טובה). במובן הזה אני שואל את עצמי פעמים רבות אם לא סתם בחרתי להתנחל במקצוע העיתונאות. כלומר, האם הבחירה דווקא במקצוע הזה הייתה בחירה גדולה ממני, של כוחות הגורל הבלתי נמנע שהובילו אותי לאותו הלילה בארכיון?
אלא שאף שהגורל של הגיבור הטרגי - במקרה הזה אני - רע ומר, אני לא משחזר את הצעדים של הוריי ולא תשמעו ממני מילה אחת לא טובה על אשתי לשעבר. אינני כפוף לחוקי הז׳אנר שבו פסעו אבותיי. אותם אבות שדאגו להתגרש באופן דרמטי וסוער ומלא נזק היקפי.
בהרצאה שלי על אומנות ההסתדרות אדבר הרבה על כך ששחזור צעדי הוריך הוא איננו גזירה משמיים, שאפשר לברוח מהגורל האורב לנו בכל פינה. אני הולך כמובן להציע מחירים מיוחדים ומבצעים לחברי קהילת ״אבא חטוב״ ולמתגרשים סדרתיים. כל מי שהתגרש יותר מפעמיים יקבל 70% הנחה בקופה.
באמת שיש מעט מאוד דברים שאני יודע לעשות היטב. לדעת להיפרד ולשמור על קשרים הגיוניים זה אחד מהדברים האלו. את כל שאר הדברים בחיי לא רק שאני לא יודע לעשות טוב, אני מצטיין בלעשות אותם ממש ממש לא טוב. אבל ממש.