לולא האיום בנפילת הממשלה, לנתניהו לא היה מפריע להתנהל עם תקציב זמני גם עד סוף 2025. ואולי ייתכן שהוא יארגן חקיקת בזק עם שקר כלשהו, כמו מצב מלחמה המאפשר לממשלה ארכה נוספת של שלושה חודשים או יותר באישור התקציב.
בכך, ואולי גם במצב בריאותו, הוא מתמקד 24/7. לא בחטופים, לא במשפטו, לא ביוקר המחיה ולא בהפקרת משרדי ממשלתו, כמו המשרד לביטחון לאומי. הואיל וכרגע לאף גורם בממשלה אין עניין בבחירות, שרים מיישרים עם נתניהו קו כמו חיילים צפון קוריאנים המקריאים דף מסרים. יותר ממה שהם חוששים ממצב המדינה, הם מפחדים למרוד נגד המותגים הליכוד וביבי, מחשש לפגיעה במעמדם בפריימריז.
דוגמאות לא חסרות. זה קרה בפליק־פלאק שביצעו בעניין ועדת חקירה ממלכתית, בהחרמה הקולקטיבית של טקס השבעת נשיא העליון, במהפך בעמדתם בנושא חוק ההשתמטות, וגם בציפוף השורות בעניין הצהרות טראמפ על גורל עזה.
החרדים, מצידם, נוהגים כאותה אישה מוכה המסרבת להתגרש בטענה ששום דבר טוב לא מחכה לה בחוץ. ונתניהו, כאותו בעל מכה, מבטיח ונשבע שזאת הפעם האחרונה, ורק מבקש פעם נוספת קודם תקציב ואחר כך חוק גיוס.
בסוף הבנקים מנצחים
בנק מזרחי טפחות היה הראשון מבין הבנקים הגדולים שפרסם אתמול את הדוחות השנתיים ל־2024, והייתה לו סיבה מצוינת לכך. הבנק סיים את השנה ברווחי שיא של 5.45 מיליארד שקל - המהווים את התשואה הגבוהה ביותר להון (18.5%) מבין הבנקים. הבנק יחלק דיבידנד של 522 מיליון שקל, המהווה 40% מהרווחים.
אז מה ניתן לומר על הדוחות הכספיים לפני פרסומם הרשמי. העובדה שריבית בנק ישראל לא ירדה גם השבוע ונותרה 4.5% לשנה, מנציחה את פערי הריבית הגבוהים בין הפלוס למינוס. לכן רווחי המימון ימשיכו לזנק בסיכום השנתי.
הרווח יזנק, כי כ־240 מיליארד שקל נחים עדיין ללא תנועה וללא ריבית בחשבונות עובר ושב, בעוד לקוח במינוס משלם ריבית המתקרבת ל־10% לשנה. לא חראם? בחישובים חשבונאיים נטו, הבנקים עתירי ההון ייפגעו מכך שהמדד המצטבר ברבעון הרביעי של 2024 היה נמוך משמעותית מזה שברבעון המקביל: הצמדת ההון למדד נמוך יותר תניב רווחי שיערוך נמוכים. גם בנקים עתירי השקעות דולריות (כמו לאומי) ייפגעו מהתחזקות השקל.
נראה שמנכ"ל הבנק ינצל את כניסתו לתפקיד להצגת דוחות שמרניים, שיתבטאו בהפרשות נדיבות יותר להפסדי אשראי ודחיית הכנסות ככל שניתן. בנק דיסקונט ימשיך להציג את פירות ההתייעלות ואת התוכניות לשינוי מבנה האחזקות בדיסקונט ניו יורק ובחברת ויזה כאל.
וכיצד נראה את הבנקאות בראיית מאקרו? בסיכום כל שנה נהוג לקבוע שהבנקים הגזימו הפעם עם רווחים מופרזים, וחייבים למתן אותם ולעודד תחרות. סביר להניח שהפסטיבל יתחדש עם השלמת פרסום דוחות 2024. אבל איך נהוג לומר? הכלבים נובחים והשיירה מרוויחה. או בלשון הכדורגל - משחקים עד לדקה ה־90, ובסוף הבנקים מנצחים.
גם הפוליטיקאים מנסים לדוג במי האפסיים בעילה של עידוד התחרות. בשבוע שעבר הוחלט בוועדת הכלכלה לחייב את הבנקים לדווח אחת לשלושה חודשים על יתרות עו"ש של 15 אלף שקל ומעלה ולהציע חלופות השקעה. האם באמת הלקוח הסביר אינו מסוגל לדעת מה גובה היתרה, אלא להמתין להודעה מטעם הבנק?
ביוזמה נוספת שאושרה בשבוע שעבר יחויבו הבנקים לקבל כספי פיקדונות, גם אם הלקוח אינו מנהל חשבון בבנק אחר. ואילו הפיקוח על הבנקים החליט בצורה תמוהה למנוע את אפשרות הגדלת חלוקת הדיבידנד, כאילו לבנקים אין מספיק כריות הון.
אבל כל אלה לא יעזרו. הבנקים משקפים את מצב המשק, וכל עוד הכלכלה פורחת בזכות הסקטור הפרטי, אין סיבה שזה לא ישתקף במאזני הבנקים. אז נכון שתשואה של 20% על ההון היא מוגזמת, אבל תשואה דו־ספרתית של 10%־15% סבירה בהתחשב בסטנדרטים של הבנקאות במדינות המערב.
מי שחושב שהבנקים מרוויחים המון (וכל הגופים המוסדיים חושבים כך), מוטב שיצטרף לחגיגה ויקנה מניות בנקים. מכיוון שחסכונותינו מופקדים בגופים המוסדיים (בהשתלמות, בגמל, בביטוח ובפנסיה), טוב שהם מאוהבים בבנקאות, כי גם אנחנו מרוויחים.
אני מוכן להסתכן ולהעריך כאן שמניות הבנקים יניבו ב־2025 תשואה גבוהה משמעותית ממה שמשלמים על פיקדונות עו"ש לשנה (4%־4.5%). אין מדובר בהמלצת קנייה, אבל בכל זאת אני מזמין אתכם לבדוק אותי בסוף השנה.
התרעות פיקוד העורף