המשותף לכל לובשי המדים ואנשי זרועות הביטחון מאז 7 באוקטובר הוא תחושת הבושה. קצינים בכירים יותר ופחות לא מהססים לספר על התחושה הזו, מתנצלים ומבקשים סליחה. "לא היינו שם כדי להגן על האזרחים", הם אומרים. "כשלנו בתפקידנו בצורה החמורה ביותר", הם מדגישים. באופן אישי, יצא לי לשבת מול מאות אנשי כוחות הביטחון, בסדיר ובמילואים, מאז פרוץ המלחמה. לא היה אחד מהם שלא פתח את דבריו בתחושה הזו. ותמיד, אבל תמיד, מתלווה לתחושה הזו גם בקשת סליחה. התנצלות וסליחה.

זה התחיל כמובן ברמטכ"ל המכהן, דרך ראש אמ"ן המכהן, ראש השב"כ, אלוף פיקוד הדרום, ראש אגף מבצעים, אפילו מפקד חיל האוויר. גם אלופים שבכלל לא קשורים שותפים לזה, וגם כל אלה שתחתם. כל דרג הקצונה. כל בעלי התפקידים. הם מבקשים סליחה, מתנצלים, מדברים על הבושה העמוקה. הם אומרים את זה גם למשפחות השכולות, למשפחות החטופים, למשפחות המפונים, און ואוף רקורד. בנאומים רשמיים, בריאיונות ובשיחות סגורות.

ולא רק הם. גם קודמיהם. דורות קודמים. כאלה שכבר לא משרתים שנים ארוכות. ואפילו ארוכות יותר. שמעתי במו אוזניי מרמטכ"ל שחגג 70 די מזמן על הבושה העמוקה הזו. הוא היה חלק מצה"ל 40 שנה. אז הבושה הזו היא גם שלו. ושמעתי גם בקשת סליחה, למרות שהוא באמת לא היה צריך. כל האמור לעיל נכון גם לגבי שירות הביטחון הכללי ושאר הזרועות.

רק זרוע ממלכתית אחת נותרה נקייה מכל זה. חפה מכל בושה. רחוקה מכל סליחה. שהם יבקשו סליחה? אלה אנחנו שצריכים לבקש סליחה מהם. אני מדבר, כמובן, על הזרוע המדינית. על מה שכונה פעם "מקבלי ההחלטות", אבל שונה לאחרונה ל"קורבנות". לא, מה להם ולהחלטות? את ההחלטה להעצים את חמאס, לממן אותו ולהתחמק מכל עימות איתו אלה לא הם שקיבלו. פשוט הכריחו אותם.

האחראי הראשי, ראש הזרוע המדינית, נאם אתמול בכנסת. מצפונו נקי לגמרי. ידיו טהורות. הוא בכלל הקורבן של האירוע. נאומו היה מופת של תגרנות, שקרים ובריחה מאחריות. ככל שחולף הזמן כך גוברת תעוזתו, כך מתגברת חוצפתו. הוא יודע שיש לו קהל שיאמין לכל דבר, ובלבד שייצא מפיו.

הוא, האיש שברא את קונספציית חמאס, האיש שברח מכל סיכוי להתעמת עם חמאס, האיש שמימן את חמאס באמצעות קטאר, האיש שאנשיו הקרובים ביותר ניהלו לכאורה קשרים עם קטאר תוך כדי בחישתם בקודש הקודשים, האיש הזה הוא הקוזאק הנגזל ביותר בהיסטוריה. הוא נמצא סנטימטר מהגשת תביעת נזיקין אזרחית נגד משפחות החטופים.

הרבה שקרים היו לו אתמול. אין באינטרנט מספיק מקום שיכול להכיל אותם. אסתפק בבוטה ביותר. בהתייחסו לפעולת הביפרים אמר נתניהו: "היה אפילו מי שהדליף זאת לתקשורת כדי לסכל את המבצע. אגב, אם למישהו מכם יש ספק, אני יכול להרגיע אתכם, גם על ההדלפה החמורה והמסוכנת הזאת לא נפתחה שום חקירה".

בהזדמנות אחרת, בריאיון ש"העניק" ל"פרשן" יעקב ברדוגו, נקב נתניהו בשמו המפורש של העיתונאי ואמר: "היה בשנה האחרונה מבול, שיטפון של הדלפות קשות שפגעו בביטחון מדינת ישראל...מוסרים לברגמן שהולכת להיות פעולה בעוד 18 שעות בלבנון, שיכולה להפתיע את חיזבאללה ולהביא מלחמה קשה... אתה יודע למה הוא התכוון, לאיזו תחבולה שעשינו, זה לא נחקר".

כלב התקיפה של נתניהו, המכונה גם דודי אמסלם, לא היה צריך יותר מזה. הוא כמובן התייצב בדוכן הכנסת ודרש: "אני חושב שעל זה השב"כ היה צריך לבוא ולעצור את רונן ברגמן".

עכשיו בואו נבדוק את העובדות (יש על זה פרק ב"מהצד השני" של גיא זוהר בכאן 11): ברגמן אכן פרסם יום לפני פעולת הביפרים את הדבר הבא: "גורמים בכירים במערכת הביטחון ובצה"ל מזהירים מפני צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון".

וואלה. כן, יכול להיות שיש כאן סוג של רמז, אלא שזה לא רק ברגמן. באותו יום זה היה המסר כמעט בכל הערוצים. אני מדבר על ערוץ 12, ערוץ 13, ערוץ 11 ואפילו ערוץ 24. הפרשנים הצבאיים, שכנראה תודרכו רשמית, דיברו באופן כללי על כך שבישראל שוקלים להגביר את הפעילות הצבאית.

חסר לכם ערוץ 14? לא במקרה. כי אם מישהו הדליף מראש את פעולת הביפרים למישהו, זה קרה דווקא בערוץ 14. ניחשתם נכון, יעקב ברדוגו. יועצו הקרוב של נתניהו, תופר העסקאות הפוליטיות מטעמו, שמחלטר גם כ"פרשן", אמר יום לפני פעולת הביפרים את הדברים הללו (והעילגות במקור): "אני עוד לפני מלחמה, אני מדבר על פעולות עצימות, אני חושב שבתקופה הקרובה אנחנו נראה יותר פעולות עצימות לפני תמרון צבאי אחר. הפעולות העצימות האלה נועדות, יהיו, כדי לרכך את הקרקע, כדי לייצר מציאות אל תוך המערכת של הסבך הלבנוני".

כן, כאן כבר אפשר למצוא רמז ברור יותר למשהו שמתבשל, הרבה יותר מה"תחזיקו אותי" הקבוע של הפרשנים הצבאיים בנסיבות דומות. באותו יום הדגיש ברדוגו את דבריו פעם נוספת, למקרה שבחיזבאללה לא עלו על הרמז: "ישראל הולכת למהלכים עצימים, אני עוד לא אומר לתמרון צבאי כולל, אבל למהלכים עצימים ואולי עצימים ביותר בלבנון".



נאום שכולו תגרנות

הסיפור הוא כזה: נתניהו יודע שההדלפה המסוכנת באמת הגיעה לברדוגו, לא לברגמן. נתניהו יודע שהפרסום המסוכן באמת היה הפרסום של ברדוגו, לא של ברגמן, אבל הוא ממשיך להפיץ את השקר. כי הוא הצליח לקעקע את חשיבותה של האמת בחיינו ולהפוך לנביא השקר. הוא גאה בשקריו. הוא הרוויח כל אחד ואחד מהם ביושר. לא רק הוא, גם אנשיו. כבר שלוש פעמים לפחות, כשינון מגל סיפר לי ברדיו על ההדלפה הנוראית לברגמן, השמעתי לו את ברדוגו. אז מה? השמש שוקעת, השמש זורחת, ואני נאלץ שוב לשמוע על ברגמן.

נאומו של נתניהו אתמול בכנסת היה נאום שכולו תגרנות. שיא הטנטרום הגיע, כצפוי, בעניין החקירה. הטקסטים של האיש הזה מטורללים לגמרי. בעולם הקודם הם מצדיקים את שיגורו להסתכלות. בעולם הנוכחי הם סתם מפחידים. הנה מה שהוא צווח שם, מעל הדוכן: "חשוב והכרחי לחקור לעומק את כל מה שקרה ב־7 באוקטובר ומה שקדם לכך, אני עומד על כך. אבל החקירה הזו צריכה לזכות באמון העם או באמון של רוב מכריע בעם.

ראש הממשלה נתניהו בדיון 40 חתימות בכנסת (צילום: מרק ישראל סלם)
ראש הממשלה נתניהו בדיון 40 חתימות בכנסת (צילום: מרק ישראל סלם)


"ולכן אנחנו דורשים להקים ועדת חקירה אובייקטיבית, מאוזנת, לא מוטה פוליטית. ולא מגוון אחד ולא רק מקשת דעות מצומצמת של רבע מילימטר שכולם מרוכזים רק בצד אחד של הקשת הפוליטית. מה אתם חושבים, שאנחנו ילדים? שאנחנו לא מבינים את זה? אנחנו רוצים ממלכתיות אמיתית, מאוזנת. הציבור דורש אמת. אנחנו דורשים אמת. דורשים ועדה שתחקור את הכל. הכל, בלי יוצא מן הכלל".

כשנתניהו דורש אמת, נדמה לי שהגיע הזמן שאנחנו, כולנו, נצא לנבצרות. לפני שנתיים הוא עמד באותו מקום וצווח את אותה הצווחה, רק הפוך - להקים מיד, תכף ומיד, ועדת חקירה ממלכתית! כן, כך הוא דרש לא מזמן. ועוד על פרשה מגוחכת כפרשת הרוגלות. לא, הוא לא דיבר אז על "ועדה אובייקטיבית" או על "ועדה מאוזנת" או על "ועדה שלא תהיה מוטית". הוא אפילו לא העלה את זה בדעתו. אפילו שהנשיאה הקודמת של העליון הייתה שנואה ומשוקצת על ביבי ומשרתיו אפילו יותר מיצחק עמית.

מה ההבדל, אתם שואלים? פשוט - אז הוא היה יו"ר האופוזיציה, והיום הוא ראש הממשלה. ראש ממשלה שעומד מעל הדוכן וקובע שיש במדינתו "דיפ־סטייט". כן, הוא, בקולו. האיש מוביל את המדינה הזו כבר 17 שנה ועדיין מקונן שרודפים אחריו.

נחזור לוועדת החקירה. 20 ועדות חקירה הוקמו עד היום במדינת ישראל. אין שום דרך אחרת לחקור כאן חקירה ממלכתית ראויה. זה על פי חוק. זה הפתרון היחיד. אין בישראל שופטים זולת השופטים. אין לנו בית משפט עליון אחר. נתניהו עצמו התגאה פעם אחר פעם בכך שהוא מגן בגופו על עצמאות בית המשפט, על כוחו, על מעמדו. מה ההבדל, אתם שואלים? שהיום הוא נאשם באותו בית משפט. ולכן הוא יהרוס אותו על יושביו.

הרי יש הצעה חלופית. יטיל נשיא העליון השופט עמית על המשנה שלו, השופט סולברג, לעמוד בראש ועדת החקירה או לקבוע את הרכבה. או גם וגם. יותר טוב מזה? סולברג הוא איש ימין מובהק. חובש כיפה. מתנחל. אדם ראוי והגון, שופט מוערך. אבל גם את זה הם לא רוצים. גם לזה הם מתנגדים.

כי הם יודעים שעוד לא נולד השופט, או השוחט, או המוהל או המנהל שלא יגיע למסקנה היחידה שאליה אפשר להגיע אל מול מחדל 7 באוקטובר - האשמים הם צה"ל, השב"כ והממשלה. וראש הממשלה. ככה זה עובד. עם הסמכות באה האחריות. עם התפקיד באים סיכוניו. מי שאמר לנו את זה פעם אחר פעם לאורך השנים הוא נתניהו.

מה ההבדל, אתם שואלים? ההבדל הוא שהוא אשם. הוא יודע שהוא אשם, הוא יודע שכולם יודעים שהוא אשם, אבל הוא לא יניח לחקירה ראויה כלשהי להתנהל. הוא מעל כל זה. הוא יחריב את המדינה עד דק, עד שנבין שהוא לא אשם. אלה אנחנו האשמים, והוא הקורבן. בסוף עוד נצטרך לשלם לו פיצויים.