מבחינת נתניהו, עקרונית, ראש השב"כ רונן בר כבר מפוטר. מזמן. הרבה לפני פרסום התחקיר על חלקו של השב"כ באסון ה-7 באוקטובר. הרבה לפני ההתניה הלא ברורה שעשה בדבריו בפני עובדי הארגון, של התפטרותו מהתפקיד בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
להחליט על התפטרות לאור הנסיבות - זה הדבר שהוא הכי בידיים של בעל תפקיד. להתנות את ההחלטה במשהו שלא קשור לתחום אחריותך, משום צד - זה הדבר שהוא הכי לא בידיים של בעל תפקיד. ועדיין - רונן בר עשה את זה, הציטוט הודלף לתקשורת תוך דקות, פורסם ולא הוכחש.
מוקדם להעריך, אך ייתכן שהאמירה הזאת של ראש השב"כ הרכיבה לנתניהו את הפאזל. סיפקה סחורה. השלימה תהליך ארוך שעבר ראש הממשלה, בין הנקודה שבה הגיע למסקנה כי אין דרך אחרת, פרט לפיטורי מי שנתפס בעיניו כגורם ה-אנטי הפועל נגדו בשיטתיות ולאורך זמן - לבין הנקודה שבה מצא את הטריגר המתאים לממש את המתוכנן. אדם שסובל משגעון גדלות ולא מבין מה זה דמוקרטיה ומה המקום של פקיד בכיר במערכת הדמוקרטית.
בשונה מהמצב המורכב שבו נמצא שר המשפטים לוין שהכי רוצה ומאוד חושש לפטר את היועמ"שית כי רואה בעיני רוחו את סוף המהלך בביטולו בבג"ץ, ההחלטה לגבי ראש השב"כ נמצאת בלעדית בידי ראש הממשלה. אנשים שקרובים לבנימין נתניהו, מעידים כי העוינות בינו לבין בר הייתה שם כמעט מהיום הראשון. בזמן המלחמה רף העוינות עלה כמעט על בסיס יומי.
במהלך שנה וחצי של המלחמה בסביבת נתניהו ראו בראש השב"כ את הנציג המרכזי של "מחנה העסקה בכל מחיר", האשימו אותו בתדרוכים נגד רה"מ סביב משא ומתן ובאופן כללי - מבחינת נתניהו וסביבתו ראש השב"כ זה איש שבקונצנזוס. השלילי. אז מדוע, למרות היחסים הרעים וחוסר האמון המובהק, עד היום בנימין נתניהו לא מימש את רצונו להחליף בראשות השב"כ את רונן בר בדמות אחרת?
את התשובות כדאי לחפש בשנה הראשונה של כהונת הממשלה הנוכחית. באירועי הרפורמה המשפטית. הרפורמה אמנם נעצרה עוד לפני 7.10 וכמעט נשכחה אחרי 7.10, אך הצלקת שהיא הותירה, הטראומה ממנה חיה וקיימת ומשפיעה על מהלכי ההמשך של הממשלה ושל העומד בראשה.
בנימין נתניהו לא ממהר להיפטר מרונן בר בדיוק כי הוא רוצה לעשות זאת - ולכן חושש לעשות תנועות חדות שעלולות להוביל לסערה ציבורית שתעשה אפקט הפוך. תגרום לבר להפוך לגיבור המחנה, לסמל של המאבק של אותו המחנה נגד הממשלה ונגד נתניהו באופן אישי. העיתוי והעילה הנכונה - אלה שני שמות המשחק.
בדיוק משיקולי הלגיטימציה הציבורית בנימין נתניהו לא יכול לפטר את ראש השב"כ בגלל עמדתו על עסקת החטופים. הסנטימנט הציבורי יהיה עם בר. לכן, כמה שנתניהו לא היה חם על ראש השב"כ אחרי עוד סבב משא ומתן, אחרי עוד פרסום בשם גורמים בצוות המו"מ - הכעס לא תורגם להחלטות. מקסימום - לתדרוכים נגדיים. עכשיו, לאחר שרונן בר הורחק מגזרת השיחות על החזרת החטופים, מצוות משא ומתן ומהסנטימנט הציבורי - נראה כי השעה החלה להבשיל.
לא בכדי בסביבת רה"מ בטוחים כי עיתוי הבדיקה של "הקשר הקטארי" מצביע על כך שרונן בר קרא מדויק את המפה והבין שרגע ההחלטה קרב. פרסום התחקיר של שב"כ על אירועי 7 באוקטובר מסתמן כעילה מושלמת לקבלת ההחלטה שהבשילה מזמן. מנגד, המכשול בדמות חקירת מקורבי נתניהו סביב החשד כי עשו יח"צ לקטאר, מסוגל שוב להרחיק את רגע האמת. בנימין נתניהו יצטרך לבצע הערכה מחודשת כדי לוודא כי התחקיר מספיק מחליש ציבורית את ראש השב"כ - כדי שהעילה הזאת תגבר על המכשולים.
התרעות פיקוד העורף