הם הובסו. זו סיבה לתקווה. לפעמים, גם האמת והצדק מנצחים כאן. אביחי שטרן נלחם על העיר שלו ותושביה מאז השבעה באוקטובר 2023 כמו שמעטים נלחמו. הוא נלחם במנגנון, הוא נלחם באטימות, הוא נלחם בהבטחות שנמשכו דורות להשקיע, לפתח, להקים. מההבטחות הללו, עד השבעה באוקטובר, לא נותר דבר.
אני לא גר בקריית שמונה, אבל נדמה לי שהיבחרו של אביחי שטרן, בסך הכל בן 39, הפיחה שם תקווה חדשה. אם הייתה לו ממשלה לעבוד איתה, הוא יכול היה להעיף את העיר לשמיים. אבל לא הייתה לו ממשלה לעבוד איתה, כי הממשלה תומכת במישהו אחר - אלי זפרני.
ביוגרפים ותיקים של משפחת נתניהו מכירים את ספרני בכינויו הלא רשמי: הקמב״ץ המשפחתי בצפון. האיש היה השאוויש של הנתניהוז בכל פעם שמי מהם עבר את קו הרוחב של חדרה. זריז רגליים וקל לשון חנפה, הפך למוציא והמביא של המשפחה המלכותית בכל מה שקשור בצפון. זה מספיק כדי לתת לו את קריית שמונה, לא? אז זהו, שלא.
שיא העליבות היה בביקורו של בנימין נתניהו בקריית שמונה אחרי פרוץ המלחמה והפינוי. כשראש ממשלה מגיע לעיר מופצצת ומפונה, זו אמורה להיות חגיגה. המארח אמור להיות ראש העירייה. ראש הממשלה אמור להביא אליו כל מה שצריך: תשומות ממשלתיות, עוצמה ממלכתית, בעלי תפקידים שיפרקו חסמים ויפרצו צווארי בקבוק.
הסיפור של קריית שמונה הוא הסיפור שלנו. מדינת ישראל בזעיר אנפין. המאמץ המיוזע וההיסטרי של בנימין נתניהו, רעייתו ומכונת הרעל שלהם להפיל את אותו ראש עירייה בבחירות שהסתיימו השבוע הוא אחד משיאי השפל שאליהם נחתה החבורה הזו. תודה לאל שהפסידו.
מה הם לא עשו: נתניהו צילם סרטונים מיוחדים. שרי הליכוד באו ויצאו בקריית שמונה משל מדובר בביתו של רפי קדושים בהרצליה. כל המלחמה הם לא הגיעו. עכשיו, באו בהמוניהם. האנקדוטה העלובה והמעליבה ביותר נמצאת בסרטון שהעליתי אתמול לרשתות ובו נראה המועמד עצמו, זפרני, פוסע במשעולי קריית שמונה מוקף בשרי הליכוד.
חיוכה של רגב נמרח על פרצופה והופך למבוכה. ככה זה כשנתקלים באמת. 40 שנות שלטון הליכוד. 17 שנות שלטון נתניהו. 13 מתוך 15 השנים האחרונות תחת נתניהו. אלה השנים בהן הוזנחה קריית שמונה.
אלה השנים בהן היא נזרקה מתחת לגלגלי האוטובוס. אלה השנים שלהם. של מירי רגב ושאר גמדי הגינה המקיפים אותה. עכשיו הם לא רק באים לנסות להדיח ראש עירייה שמנסה להצליח, הם גם מאשימים אותו בכל המחדלים והחוליים שלהם עצמם.
וזהו בדיוק, אבל בדיוק, גם הסיפור של השבעה באוקטובר. שנים ארוכות של חידלון, של רפיסות, של ״הכלה״, של מימון חמאס, של בריחה מכל עימות איתו, עד שמגיע הפיצוץ הבלתי נמנע. ואז? אז הם מאשימים את כל האחרים, זולתם.
התרעות פיקוד העורף