כשקראתי את הפרסומים על תחקיר השב"כ הופתעתי לנוכח הטענה כי בשב"כ ראו במבצע שומר החומות "ניצחון חמאסי מובהק", כי זכרתי משהו אחר לגמרי. אבל אמרתי לעצמי שאם תחקיר השב"כ קובע כך, אז זה בטח זכרוני שמטעה אותי, ואני צריך לבדוק שוב מה אמרו בשב"כ אחרי שומר החומות. והפלא ופלא, במסיבת העיתונאים שנערכה עם סיום המבצע, השתתף גם ראש השב"כ נדב ארגמן שהסביר בגאווה ששומר החומות לא דומה למבצעים קודמים מבחינת המכה שקיבל חמאס, ושכללי המשחק מול חמאס השתנו, ושחמאס שלפני המבצע לא דומה לחמאס שאחרי המבצע.
עכשיו נשאלת השאלה מי משקר לציבור – האם נדב ארגמן שיקר כשטען שחמאס ספג מכה קשה מאוד במבצע או שתחקיר השב"כ משקר שבארגון ראו במבצע ניצחון חמאסי מובהק?
באופן אישי אני משוכנע שארגמן הביע את העמדה האותנטית של השב"כ לאחר שומר החומות, ושתחקיר השב"כ מנסה לשכתב באופן מביש את ההיסטוריה של הארגון ולהוליך שולל את הציבור.
התחקיר גם חושף את הגישה המעוותת של ארגון השב"כ ליחסים בין הדרג הנבחר לדרג הממונה – גישה מוכרת שפשתה בשירות הציבורי במדינת ישראל. ידוע כי הבירוקרטיה בישראל רוצה להכתיב את המדיניות, אבל מה שמיוחד בתחקיר השב"כ שהם ממש מביעים את המסר הזה בריש גלי.
התחקיר מותח ביקורת נוקבת על המדיניות של הדרג הנבחר ובין היתר על מדיניות הכלת חמאס של נתניהו שהתמקדה בהשגת שקט באמצעות הזרמת כספים מקטאר והטבות כלכליות ואזרחיות נוספות. מעבר לכך שתחקיר השב"כ אמור לתחקר את כשלי הארגון ולא את המדיניות של הדרג המדיני, ניכר שבשב"כ לא ממש מבינים איך עובדת ממשלה במדינה דמוקרטית.
הדרג המדיני רשאי לנקוט במדיניות של "הכלת חמאס" אם מבחינתו זו הדרך להשגת תקופות של שקט ביטחוני או הדרך לנטרל את האיום של משא ומתן מדיני על הקמת מדינה פלסטינית. במשך שנים ארוכות גיניתי בכל תוקף את מדיניות הכלת חמאס של נתניהו. אגב, מדיניות הכלת חמאס החלה עוד לפני נתניהו, בהובלת שר הביטחון אהוד ברק בממשלת אולמרט, נמשכה גם בממשלת בנט-לפיד, ונתמכה על ידי כל שרי הביטחון וכל הרמטכ"לים בין קיץ 2007 לאוקטובר 2023. ואיש מראש השב"כ שכיהנו בתקופה זו, לא קרא לכבוש את הרצועה ולמוטט את שלטון חמאס שם. בכל מקרה, הוויכוח על המדיניות שמנהיג הדרג המדיני, הוא ויכוח פוליטי.
אם ראש השב"כ אינו מסכים עם מדיניות מסוימת של הדרג המדיני, אז יש לו שתי אפשרויות: הוא יכול לבוא לדרג המדיני ולומר לו שהמדיניות היא אסון, ואז להתפטר מתפקידו ולומר לציבור מדוע התפטר. והוא יכול לבוא לדרג המדיני ולומר לו שהמדיניות היא אסון, ואז לבצע את תפקידו ולעשות את המקסימום כדי להתמודד מול התוצאות ההרסניות שהוא מעריך שיהיו למדיניות הזו. רונן בר לא נהג כך או כך, והתחקיר מנסה לנקות את השב"כ ואת ראש הארגון מאחריותם למחדל באמצעות הסטת האשמה לדרג המדיני.
יתרה מכך, התחקיר אף מנסה להתנער מהחלק העיקרי של השב"כ במחדל – הכישלון לתת התרעה לדרג המדיני על המתקפה המתקרבת – בטענה שהארגון העביר לדרג המדיני "התרעות שונות שנוגעות לעלייה במוטיבציה של אויבי ישראל לתקוף את המדינה על רקע ההשפעה של השסע החברתי, הר הבית, בתי הכלא הביטחוניים והירידה האסטרטגית בהרתעה, ממש עד לימים שקדמו לטבח".
הטענה הזו של השב"כ, ולמעשה של ראש השב"כ, היא ממש מרתיחה. נניח שבפגישתם ערב חקיקת חוק הסבירות בסוף יולי 2023, ראש השב"כ אכן נתן התרעה אמיתית לראש הממשלה שמלחמה עומדת לפרוץ. ואז מה הוא עשה בין ההתרעה שנתן ביולי לבין 7 באוקטובר, הלך לישון?
כאשר ראש ארגון ביטחוני מתריע שהולכת לפרוץ מלחמה הוא רשאי לנקוט בשורה ארוכה של צעדים בתחום סמכותו. כשראש השב"כ מוסר לראש הממשלה התרעה למלחמה, הוא אמור להורות לארגון שתחת פיקודו לעבור באופן מיידי למצב חירום, להזהיר את הרמטכ"ל שעליו להיערך למתקפה נגד ישראל, לדרוש עצירה מיידית של הכנסת הפועלים מהרצועה לישראל ועוד צעדים רבים נוספים. אבל רונן בר לא עשה דבר וחצי בתגובה להתרעה שהוא עצמו נתן. ההפך הוא הנכון.
השב"כ היה חלק מהקונצנזוס בקהילת המודיעין שחמאס בכלל מעוניין בשיפור המצב הכלכלי ברצועת עזה ושאם רק נאפשר ליותר פועלים להיכנס לישראל, אז השקט יישמר. יתרה מכך, השב"כ לא רק שהמשיך לפעול באופן שגרתי לחלוטין לאחר ה"התרעה" שראש השב"כ נתן לראש הממשלה, אלא שאף אחד בארגון לא טען שהאינדיקטורים על מתקפת חמאס המתקרבת שהצטברו בשבועות, בימים ואפילו בשעות שלפני המתקפה, מעידים על אותה מלחמה מתקרבת שרונן בר לכאורה התריע מפניה. למעשה, ההערכה בשב"כ, גם בליל 7 באוקטובר, הייתה כי "כי חמאס לא מעוניין בהסלמה ובכניסה למערכה בעת הנוכחית". ההתעלמות המוחלטת של רונן בר ושל השב"כ מההתרעה שנמסרה לראש הממשלה מלמדת שזו לא הייתה התרעה בכלל אלא ניסיון של ראש השב"כ לעצור את חקיקת חוק הסבירות ותו לא.
אבל שיא החוצפה הגיע עם הדברים שאמר ראש השב"כ כאשר הציג את התחקיר בפני מטה השב"כ. רונן בר הודיע לפקודיו כי הוא מתכוון לוודא שתקום ועדת חקירה ושעד שתקום ועדה כזו, הוא לא יתפטר מתפקידו. בר הוסיף והבהיר שהוא לא יאפשר "כפייה" של ראש שב"כ מחוץ לארגון ושהוא רוצה שאחד מסגניו יחליף אותו.
דברים אלו מלמדים שראש השב"כ לא לוקח שום אחריות על הכישלון של הארגון בפיקודו על הכישלון האישי שלו. הרי אפילו על פי תחקיר המוטה של השב"כ, רונן בר אשם במחדל נורא. הוא לא במצב להעמיד תנאים להתפטרותו והיה עליו להניח את המפתחות כבר ממזמן.
אבל זה הרבה יותר חמור מאשר בריחה מאחריות. הדברים שאמר ראש השב"כ לפקודיו מלמדים על הבוז העמוק שהוא רוחש לדמוקרטיה ולשלטון החוק. לראש השב"כ אין שום סמכות לקבוע תנאים להתפטרותו. הדיון אם להקים ועדת חקירה או לא - הוא שיח ציבורי ופוליטי, ולראש השב"כ אין שום חלק בו וגם אין לו גם שום מעמד בקבלת ההחלטה על הקמת ועדת חקירה. ראש השב"כ גם לא קובע מי יירש אותו בתפקידו. לפי סעיף 3(א) בחוק שירות הביטחון הכללי, ראש השב"כ "ימונה בידי ההמשלה", ואם הממשלה תחליט למנות אדם מחוץ לארגון, כפי שמינינו בזמנו את האלוף עמי אילון, לרונן בר אין שום סמכות להתערב כך.
לנוכח התחקיר המוטה והמביש שפרסם השב"כ – תחקיר שכל מטרתו היא הסטת אשמה במחדל מהארגון – ולנוכח הדברים המדאיגים מאוד שאמר ראש השב"כ, הגיע הזמן שהממשלה תפעל על פי הסמכות שניתנה לה בסעיף 3(ג) בחוק שירות הכללי, ותפסיק את כהונתו של רונן בר באופן מיידי.