ברשימת הביקורים הקשים של מנהיגים זרים בוושינגטון, הביקור הזה ממוקם גבוה, אבל לא קרוב לביקורו של וולודימיר זלנסקי לפני שבוע. ניקסון דיבר בגסות בחדר הסגור, דונלד טראמפ עושה זאת מול המצלמות. ניקסון התעמק במדיניות החוץ כתלמיד שקדן וידען, טראמפ שולף מהמותן. ובכל זאת, לשניהם משותפת ראיית עולם צינית, נצלנית, כוחנית.
וזו לא ביקורת עליהם – לא על ניקסון ולא על טראמפ. האמריקאים לא חתומים על חוזה שמחייב אותם להיות נחמדים לשאר העולם, או להציל אותו מעצמו. ממילא, הביקורת מיותרת. אבל האבחנה נחוצה, כדי להיערך לבאות.
כשעולה נשיא כזה, מטיף מוסר, מסביר לשאר העולם כיצד עליו לפעול, מתיש בנאומים צדקניים – העולם מייחל לקצת מים צוננים של ריאליה מפוכחת. כשעולה נשיא כמו טראמפ, ומוותר על קידום של ערכים ועל יומרה של תיקון עולם לטובת כוח ועסקים, פתאום מתעורר געגוע נוסטלגי לאמריקה שרוצה להיות עיר מוארת על ראש הגבעה.
נימוסים ומדיניות
הם אמרו כמובן דבר אחר. הם אמרו "אין לך קלפים". הם אמרו "אתה צריך להתנצל". הם אמרו "אתה לא אומר מספיק תודה". ממשל טראמפ בחר במדיניות אוהדת לנשיא ולדימיר פוטין ועוינת לנשיא זלנסקי. אפשר לקרוא לזה קלון. אפשר להחליט לוותר על חלוקת ציונים, ועדיין להרגיש שבטח אין לאמריקה במה להתגאות. טראמפ אינו נשיא שמרבה לעסוק בערכים. הוא עוסק באינטרסים ובעסקאות. בזה, הוא שונה מאוד מהנשיאים הרפובליקנים הדומיננטיים של העשורים האחרונים, ובראשם רונלד רייגן וג'ורג' דבליו בוש. הוא דומה קצת יותר לנשיאים הרפובליקנים שקדמו להם, שכבר הזכרנו, ניקסון ואייזנהאואר.
אפשר להצטער על כך שהנשיא האמריקאי אינו רוצה לקדם ערכים של קדמה, שלום, הומניזם, סובלנות, דמוקרטיה בעולם. אבל, כפי שכבר כתבתי, אמריקה לא חייבת לאף אחד שום דבר. למעשה, כאשר היא מקדמת ערכים, יש מי שמתלוננים (כי מי שמם להטיף לנו מוסר), וכאשר היא אינה מקדמת ערכים, יש מי שמתלוננים (כי מה פתאום הם נוטשים אותנו).
יש נשיאים שבחרו בערכים, יש שבחרו בפחות ערכים, יש שבוחרים בעוד פחות – זה טראמפ. במסיבת העיתונאים, כאשר נשאל לצד מי הוא, נתן תשובה כנה וברורה: אני לא חבר של אף אחד. אני נשיא ארצות הברית. בסעיף הנימוסים וההליכות, יכול היה לבחור בנוסח קצת יותר עדין. אבל בסעיף הערכים אולי מוטב לתת תשובה כזאת, ישירה, בוטה, שמפזרת כל חשש לערפל. מי שרוצה עולם שאמריקה מנסה לארגן אותו על פי ערכיה, ייאלץ להמתין לנשיא אחר, לעידן אחר. ואין מה לדאוג, עידן כזה עוד יחזור. המערכת האמריקאית היא מערכת מחזורית.
עכשיו צריך לומר מילה על מדיניות חוץ: המפגש היה גס ומכוער, הוא העיד על חוסר עניין במדיניות ערכית, והבהיר לאן אמריקה חותרת, אם לא הבנתם קודם. טראמפ מתנער מהתפקיד שארצו לקחה על עצמה במאה השנים האחרונות ויותר, להיות מנהיגת העולם החופשי (בהתנדבות, מרצון טוב, וגם משום שזה התאים לאינטרסים מסוימים שלה).
טראמפ חותר למערכת בינלאומית של התגוששות בין־גושית, שבסיסה אינטרסים כלכליים, חלוקה לאזורי השפעה, בריתות מזדמנות, וככל האפשר - מניעת התפרצות אלימה. אוקראינה מעניינת אותו, אם ורק אם הוא יכול לכרות בה מינרלים. מעבר לזה, הוא מוכן להפקיר אותה לחסדיה של רוסיה, שמעניינת אותו במסגרת ההתגוששות עם סין, שהיא היריבה הכלכלית העיקרית של ארצות הברית.
זלנסקי ניסה להזכיר לטראמפ את מה שנשיאים אמריקאים רבים לפניו קיבלו כמוסכמה שאין לערער עליה: כניעה לכוחנות ביבשת אחרת תוביל בסופו של דבר לאיום על ארצות הברית. אלא שזו תזה שטראמפ כנראה לא מקבל. ואם אינו מקבל, הוא לא היה מתערב בווייטנאם כדי למנוע מהקומוניסטים להשתלט עליה. הוא לא היה מתרגש מהפלישה של ברית המועצות לאפגניסטן בשנות ה־80 של המאה הקודמת, ובוודאי שלא היה מנסה לייצא דמוקרטיה לעיראק בתחילת שנות האלפיים.
משום שזה שינוי שבגרסתו הרכה היה מונע את מלחמת המפרץ השנייה (דמוקרטיה לעיראק), אבל בגרסתו הקשה אולי היה מונע גם את השתתפות האמריקאים במלחמות העולם הראשונה והשנייה. האם היה מונע? מי יודע: לאמריקאים הייתה סיבה כלכלית חזקה להיכנס למלחמת העולם הראשונה – הגרמנים התעקשו להטביע ספינות אמריקאיות.
מאמיני המדע
לא בכל שבוע מגלים מחדש את אמריקה. לפעמים מה שמגלים מחדש – הוא הדבר הישן. היהודים הם כמעט הכי משכילים באמריקה, לעומת בני ובנות דתות אחרות, למעט אלה שמשתייכים להינדואיזם. היהודים הם גם כמעט הכי עשירים באמריקה, ליותר ממחציתם הכנסה של 100 אלף דולר ומעלה בשנה (הינדו: 57%). כמעט מחציתם, 46%, מגדירים את עצמם ליברלים או מאוד ליברלים. במקרה הזה, הם רחוקים מהפסגה. הכי ליברלים, ובפער גדול, הם האתאיסטים והאגנוסטים. ואם תאמרו, רגע, אבל לאלה אין דת – נאמר, נכון, לאלה אין. ומקרב מי שיש להם דת, היהודים הם הכי ליברלים.
כל הנתונים האלה מופיעים במחקר חדש, גדול ממדים, של מרכז המחקר פיו בארצות הברית. מחקר על הדתיות, שמתפרסם בפעם השלישית – היה אחד ב־2007, שני ב־2014, ועכשיו זה של 2024, שיוצא למעשה ב־2025. יש בו כמה גילויים חדשים, שאינם נוגעים ליהודים. בראשם: בלימת הדעיכה המהירה בשיעור ה"דתיים", ובלימת הצמיחה המהירה בשיעור הלא־מאמינים, אמריקאים "ללא דת".
לא שהמגמה התהפכה. היא פשוט נבלמה. כבר כמה שנים שהנתונים בערך יציבים, אם כי החוקרים חוזים שהדת תמשיך להישחק מאחר שהדור הצעיר הרבה פחות דתי מהדור המבוגר, ועם הזמן, כאשר המבוגרים ייצאו מהזירה בדרך הטבע, שיעור הצעירים ללא דת יהיה גבוה יותר. ולא – אין סימן לכך שכאשר אמריקאים מתבגרים הם נעשים יותר דתיים. אם כבר, המצב הפוך. כך שהמגמה של ירידת הדת ועליית הללא־דת נמצאת בהפוגה זמנית, וכנראה תימשך. אלא אם...
אין דרך לסקור במאמר אחד את המחקר הזה, שמחזיק יותר מ־300 עמודים וטבלאות. אז נתמקד ביהודים. וכדי להתמקד בהם בצורה נכונה, צריך לחדד את ההבדל בין הסקר הזה לבין הסקר הגדול של פיו על הקהילה היהודית לפני שנתיים. הסקר הזה מתמקד באמריקאים לפי שאלת הדת. בפועל זה אומר ששואלים "מה הדת שלך?", ומי שאומר "יהודי" נספר כיהודי. בסקר הספציפי על היהודים לפני שנתיים נכללו במחקר גם יהודים "לא לפי דת". כלומר, כאלה שהשיבו שאין להם דת, אבל שהם יהודים בגלל סיבה אחרת. זאת הסיבה להבדלים בתוצאות של שני המחקרים – במחקר הנוכחי יש פחות יהודים, כי נספרים רק אלה שהם יהודים לפי דת.
יותר מהם מדווחים שבמהלך השנים נעשו "פחות דתיים" לעומת "יותר דתיים". אבל בנתון הזה יש משהו מטעה, כי במקביל, וגם זה נכון כמעט לכל קבוצות האמריקאים – הם נעשים "יותר רוחניים". במילים אחרות: האמריקאים מתרחקים מהדבר הממוסד שהם מזהים כ"דת", אך לא מהדבר הלא־ ממוסד שהם מזהים כרוחניות. וצריך לומר, גם בסולם הרוחניות היהודים ממוקמים יחסית נמוך, או גבוה – זה כבר תלוי בשאלה אם אתם מעודדים או מסתייגים מרוחניות.
דוגמה: 38% מהיהודים מסכימים עם האמירה ש"העולם הטבעי הוא כל מה שיש", לעומת 60% שמסכימים ש"יש משהו רוחני מעבר לעולם הטבעי". מצד אחד זה אומר שרוב היהודים רוחניים, מצד שני הם הקבוצה הכי פחות רוחנית למעט קבוצות של אתאיסטים ואגנוסטים. והנה עוד דוגמה: האם לבני אדם יש נשמה? 74% מיהודי אמריקה אומרים שכן. זה הרבה לעומת אתאיסטים (33%), אבל פחות לעומת קתולים (94%), בודהיסטים (90%), אוונגליסטים (97%), מוסלמים (88%), וכן הלאה.
מכל הדתיים – לא במובן של קיום פרקטיקה דתית אלא במובן של שייכות – היהודים הם הכי פחות רוחניים. 39% מהם מאמינים בגן עדן, זה מעט יחסית. 22% מהם מאמינים בגיהינום. זה מעט יחסית. וכמובן – ישנו אלוהים. 72% מהיהודים אומרים שהם מאמינים בו. זה פחות מכל האמריקאים שיש להם דת. הקרובים אליהם ביותר הם הבודהיסטים (74%). ואם תרצו: הבודהיסטים קצת פחות מאמינים, כי אומנם באמונה בסך הכל הם 2% יותר, אבל באמונה "בוודאות" הם פחות. 29% מהיהודים מאמינים בוודאות, 24% מהבודהיסטים.
ושיעור האמונה יורד. ב־2007, 41% מהיהודים אמרו שהם מאמינים בוודאות. ב־2014 זה ירד ל־37%. עכשיו כאמור 29%. אפשר לזהות צניחה דומה אצל הינדואיסטים ובודהיסטים, יש ירידה אצל כולם, מוסלמים, אוונגליסטים – אבל אצל היהודים היא הכי חדה. ותמונת המראה של אותה שאלה: 10% מהיהודים משוכנעים שאין אלוהים, זה כמובן מעט לעומת אתאיסטים, שעצם השתייכותם מעידה עליהם שאינם מאמינים (53% מהם משוכנעים שאין אלוהים). אבל זה הרבה יותר מכל האמריקאים האחרים שיש להם דת. 1% מהקתולים, 1% מהפרוטסטנטים, 4% מההינדו, 1% מהמוסלמים, וכן הלאה. הכי קרובים: שוב הבודהיסטים, עם 7% שמשוכנעים שאין אלוהים.
ואף אחד לא מאמין כמו היהודים במדע. דוגמה: אבולוציה. ניקח את התשובה המקסימליסטית, "בני האדם התפתחו בתהליך של אבולוציה, לאלוהים לא היה שום תפקיד בזה". 64% מהיהודים אמרו שכן, זה מה שהם חושבים. לעומת 6% מהאוונגליסטים, 19% מהמוסלמים, 23% מהנוצרים האורתודוקסים, 12% מהפרוטסטנטים. מי הכי קרוב ליהודים אתם כבר יודעים: 58% מהבודהיסטים. הנה, גם זה סוג של אבולוציה – מהסוג החברתי. היהודים והבודהיסטים הולכים ונעשים דומים. אפשר להציע לזה הרבה סיבות, אבל היום נסתפק במספרים.
התרעות פיקוד העורף