במסגרת תפקידו, נתניהו הוא גם יו"ר ועדת ראשי השירותים (ור"ש) - הפורום של כל ראשי קהילות המודיעין והארגונים החשאיים המקיימים הערכות מצב מודיעיניות ומקבלים החלטות על מהלכים, מבצעים ועוד. הוא האיש שהתווה את המדיניות של העדפת חמאס על הרשות הפלסטינית, של מימון חמאס ועצימת עין מהתעצמותו. הוא שדחה יוזמות התקפיות לסיכול ראשי חמאס, והוא שהקנה לקטאר את מעמדה כלפי רצועת עזה.
נתניהו חושש מוועדת חקירה, ובצדק. היא לא תשאיר אותו נקי וחף מאחריות, גם לא נוכח הנימוק הדבילי שהוא מנסה (בהצלחה יחסית) להשריש בתודעה: "לא העירו אותי בבוקר", משל לו היה מתעורר, היה חכם יותר מכל האחרים. נתניהו הוא אביה מולידה של הקונספירציה שחמאס חזק טוב ליהודים. אבל זה לא יעזור לו, לא יהיה אפשר להימנע מוועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עם מנדט וסמכויות.
עם שיכרון הכוח הזה ואווירת "המדינה כולה נגדי", נע נתניהו בין דוכן הנאשמים בבית המשפט, כשהוא חרד לקראת חקירתו הנגדית שתפסיק את ״מסיבת העיתונאים״ המתמשכת שלו, לבין ראשות הממשלה והקבינט ובניסיון לנכש "עשבים שוטים" שמפריעים לו כמו ראש השב"כ, חלק מאנשי הצבא, היועצת המשפטית ועוד. זה מצב מסוכן מאין כמותו, עד כדי כך שאני חוזר לעצתי הישנה לחוס על עצמנו ועל ילדינו ולתת לנתניהו בנקודה הנכונה עסקת טיעון מקילה שתקנה חנינה למדינת ישראל ואזרחיה. כי אנחנו בינתיים אלו שסובלים יותר מהסיטואציה.
אני רוצה לשאול אם כאשר ישראל מצביעה באו"ם עם איראן, סודן, קוריאה הצפונית וטראמפ נגד אוקראינה, האם השינוי הדרמטי במדיניות עבר דיון ובקרה כלשהי? זה בסדר לשנות, כי העולם משתנה ומתחלק מחדש, אבל מי כאן מפקח על הממשלה והחלטותיה? האם הנושאים נדונו בוועדות המשנה הסגורות, אם לא במליאה?
ישנם אין־ספור שינויים דרמטיים במדיניות הביטחון והחוץ של ישראל, והממשלה המוזרה והרעה הזאת חייבת בקרה ופיקוח יותר מכל אחרת. האם זה קורה? אינני יודע. האם טורקיה הפכה רשמית למדינת אויב? מה עם רוסיה ועם סין?
אנא עדכנו אותנו בפועלכם ובמילוי חובתכם.
נתניהו זקוק לתמיכה של טראמפ מול ממשלתו הסרבנית ובעיקר מול בצלאל סמוטריץ', וזה בסדר, אבל אסור לשחרר אותו מאחריותו להשבת החטופים. זוהי משימה ישראלית ולא אמריקאית. היא שלו ובאחריותו ולא באחריותו של טראמפ.
לצד העובדה המוצקה, שלפיה כפוף הדרג הצבאי למרותה של ממשלה נבחרת בישראל, יידרש רא"ל זמיר לעצב "גבולות גזרה" בנושא הכתבת מינויים והדחות מדרג מדיני (פרקליטה צבאית ראשית, דובר צה"ל, קצין חינוך ראשי, רב ראשי ועוד כהנה וכהנה), שלא לדבר על הדחות בליבת הצבא. רא"ל זמיר יצטרך להתעקש על תהליכים מסודרים של מינויים והחלטות שהינם אך ורק בסמכותו ובאישור שר הביטחון – לא ההפך.
לאתגר המרכזי מול הדרג המדיני הוא ערך כבר תיאום ציפיות פומבי כשאמר שצה"ל זקוק להרחבת שורותיו. הוא לא יוכל להתקפל מעמדת צה"ל ולא מצרכיו הבוערים לטובת שלום הקואליציה. הוא יידרש לגבות את מפקד פיקוד המרכז, שכבר החלו הפגנות יהודים מול ביתו כדי למנוע ממנו להשליט חוק וסדר ולהוציא צווי הגבלה.
המצב החוקתי בישראל הוא שהממשלה במליאתה היא מפקדה של צה"ל, ושהרמטכ"ל הוא היועץ לענייני ביטחון של הממשלה. אסור שזה ישתבש או יתעוות, ועל רא"ל זמיר להרחיק מצה"ל במהירות ובאופן בוטה כל סממן או מעורבות פוליטית משמאל ומימין. ללא כל אלה, הוא יתקשה למלא את משימתו. בהצלחה, המפקד.
6. זכיתי לכתוב אות בספר תורה שהוכנס ברוב כבוד לבית הכנסת במלון קלאב הוטל אילת לזכרו של משה בובליל ז"ל, חבר, איש חזון ומעש ואיש חסד שהלך לעולמו בטרם עת.
התרעות פיקוד העורף