1. סדום ועמורה בריבוע
התקשורת, כהרגלה, נגררה אחרי הספין הזה לפתיחת כל המהדורות. זה הגיוני. בסוף, מדובר באירוע מכונן וגיבורינו אכן רוצים, כלומר שואפים, כלומר כמהים להיפטר מהנודניקית הזאת, שמונעת מהקואליציה האנטי־ציונית ואנטי־פטריוטית לבצע את זממה. היא אכן לעומתית, גלי. לעומתית למאמץ לפגוע בשלטון החוק. לעומתית למאמץ לקמבן גיוס חרדים פיקטיבי ולהמשיך להעתיר עליהם מיליארדים. היא לעומתית למאמץ להשתלט פוליטית על מינויים בשירות הציבורי ולכל שאר הפיגועים שהקואליציה הזו מבצעת במדינה.
הדחת בהרב מיארה היא מופע של ניגוד עניינים מטורלל במיוחד, פלילי לחלוטין, שיכול להקים עילת נבצרות לראש הממשלה (ואני מאלה שמתנגדים לנבצרות). זה עלול לא להשאיר ברירה לשופטים, בבחינת "יש גבול לכל תעלול". אדם לא יכול לחתום על הסכם ניגוד עניינים, להצהיר שלא יעסוק בשום דבר הקשור למשפטו ולהדיח את היועמ"שית כדי לעכב את ההליכים נגדו.
לא אלאה אתכם בפסק הדין, שמחזיק עשרות עמודים. הדמיון בין המקרה ההוא לסיפור שלנו די מדהים. בין היתר קבעו השופטים שהשימוע שנערך לווקנין לא נערך בלב פתוח ונפש חפצה, בגלל ההתבטאויות הרבות של קרעי נגד היו"ר עוד קודם לכן. ועכשיו, תעברו רגע על ההתבטאויות של יריב לוין וחבר מרעיו נגד בהרב מיארה, ותגיעו למסקנה בכוחות עצמכם.
בשורה התחתונה, קרעי ואמסלם גולגלו מכל המדרגות. ואז, אחרי שקמו על רגליהם מחדש, הושלכו אל מתחת לגלגלי האוטובוס. ואז, אחרי שגירדו אותם מהאספלט, משחו אותם בזפת ונוצות וגררו אותם בחוצות העיר, כדי לאכול את הדגים הסרוחים ולהיות מגורשים ממנה. הדחת וקנין סוכלה. הוא השלים את תהליך הבראת הדואר, הפך אותו ממרבצת ג'ובים רקובה לחברי מרכז לחברה מתפקדת, השלים את הפרטתו, העשיר את קופת המדינה במיליארדים, ואז פרש. הוא בכלל עבד בהתנדבות.
למה נולד הספין הזה, שוב, בבהלה ביום רביעי בערב? כי היו שני נושאים שהם רצו לדחוק מסדר היום התקשורתי: תחקיר שב"כ על 7 באוקטובר (עוד נחזור אליו), ועוד יותר מזה המיליארדים שהעבירה הקואליציה השבוע למרכיביה השונים. הכסף הזה, כ־5 מיליארד שקל, שמוגדר כ"כספים קואליציוניים", הוא המשך חלוקת השלל בקרב עדת המגזרים האנטי־יצרנית, אנטי־ציונית, שאינה משרתת ונושאת בנטל.
זה לא ייאמן שהציבור הישראלי מאפשר לדבר הזה לקרות. מיליארדי שקלים לכל מיני מטרות דמה מגוחכות ומעורפלות, כספים קואליציוניים שמוכנסים לבסיס התקציב, כך שגם בשנים הקרובות הם יהיו שם. ביזה פרועה, מופרעת, של אוצרות המדינה תחת אש, בשעת מלחמה, כשלמילואימניקים הקורסים אין מענה, כשתושבי הצפון והדרום המפונים עוד לא יודעים מה קורה, כשקיצוצים כואבים חותכים בבשר החי של כולנו, חוץ מאשר של אלה הסמוכים לצלחת. הם לא רצו שתדעו את זה, או תעסקו בזה.
הם מציפים את החרדים בכסף, כדי שלא יעזבו את הממשלה שלא מצליחה להכשיר את השתמטותם. הם מציפים גם את בצלאל סמוטריץ' בכסף, כדי שלא יעזוב את הממשלה, שעוד לא חידשה את הלחימה בעזה, כפי שהבטיחה.
2. בחזרה למאורת הליסטים
קוראי הטור הזה מכירים את ההערכה העמוקה שרחשתי לאיש הזה לאורך שנים. עקבי, בעל עמוד שדרה מוצק, מי שלא התכופף בפני השררה, לא נכנע לנתניהו אלא להפך, התמודד ועמד מולו לא מעט פעמים, חלק מהן בהצלחה יתרה. סער הוא זה שמינה את בהרב מיארה. היא הייתה ראש שמחתו, עיקר גאוותו, היהלום בכתר הישגיו.
כל זה לא קרה בעידן הקודם. כל זה קרה לפני שלוש שנים, שנתיים, שנה. כלומר עכשיו. אוסף הציטוטים הנלהבים והשבחים של סער על בהרב מיארה, גם מהתקופה האחרונה, טרם עריקתו המחליאה למחנה הנגדי, יכול למלא ספר.
דוגמאות? "לפני כמה שעות עמד כאן דודי אמסלם, שר במשרד המשפטים, והתיר את דמה של היועצת המשפטית לממשלה!", הוא צעק מעל דוכן הכנסת, לא ממש מזמן. "אני מאמין שריסוק מערכת המשפט זה הדגל המרכזי של הממשלה הזאת", אמר בהזדמנות אחרת, כשנשאל על הדחתה הצפויה.
לפני שנה וחצי אמר: "לא ניתן לשלטון הנוכחי להרוס את מערכות המדינה – את צה"ל, את משטרת ישראל, את שב"כ, את מערכת אכיפת החוק, את בתי המשפט. את רשות החברות, את נגיד בנק ישראל וכל מערכת ממלכתית אחרת שהשלטון הזה תוקף כמו, לא עלינו, במחלה אוטואימונית כשהגוף תוקף את עצמו.
"אני גאה על כך שבתקופה שבה כיהנתי בתפקידי כשר המשפטים נבנה מחדש עמוד השידרה המקצועי של המשרד הזה שניסו קודם, ומנסים עכשיו להחריב אותו, כי רוצים להיות מעל החוק. אני רוצה מכאן לחזק את היועצת המשפטית לממשלה, את המשנים שלה, את פרקליט המדינה ולהודות להם על תרומה יוצאת דופן לחוסנה של מדינת ישראל בשנה האחרונה".
ועוד אחת (מתוך עשרות דוגמאות), לסיום: "הוסרו המסיכות: ישיבת הממשלה דמתה אתמול יותר לישיבה של מאפיה. זה מבוא למהלך מתוכנן שמוביל נתניהו עצמו להדחת היועמ"שית", חשף סער.
ובכן, הנ"ל שכח מכל זה, והצטרף למאפיה. אם לפחות היה מקבל תפקיד ראוי. אבל הקונסיליירי כבר תפוס (יריב לוין), גם כל שאר העמדות במשפחת הפשע המכונה גם קואליציית נתניהו מאוישות. נותרו לו רק שאריות. הוא עדיין מסומן במשפחת נתניהו, ולא מזמן חודש קמפיין הרשת הארסי והדיבתי נגדו, בהובלתם של אותם שליחים של אותו ביביזם. כאילו כלום.
מה בעצם השתנה מהרגע שסער מינה את גלי בהרב מיארה והשנים שבהן שיבח אותה והתגאה בה, לימינו אלה? התשובה: כלום. שום דבר לא השתנה. אין כאן בדל של אידיאולוגיה. הדבר היחיד שהשתנה זה שסער זחל בחזרה למאורת הליסטים שממנה נמלט כמה שנים קודם, כשזנבו בין רגליו. הוא מאמין שיוכל לחדש את ימיו כקדם ולרשת בבוא העת את נתניהו. הוא טועה. כשיבין את טעותו, זה יהיה מאוחר מדי. הוא ימצא את עצמו בלי עמוד השדרה, בלי הכבוד, בלי העקרונות, הערכים והמוסר, ואפילו בלי העור, שהשיל במהלך המעבר. נשל הנחש.
3. ההורים של הקונספציה
רגע מכונן, שלא לומר מגוחך במיוחד, אירע השבוע בנושא הזה כשבעקבות פרסום תחקיר השב"כ על מחדל 7 באוקטובר יצאו שני גופים בהסתערות משתלחת על השב"כ כמעט באותו זמן: לשכת ראש הממשלה מזה, קטאר מזה. מדובר, גם כאן, בבזבוז כספי ציבור. יש לייעל את המערכת. נתניהו והקטארים יכולים להסתפק בדוברות משותפת. הרי זה כבר קרה. דוברו לענייני המלחמה של נתניהו נתפס כשהוא עובד עבור קטאר, כמו גם יועציו הקרובים ביותר של נתניהו. לכאורה. רק תחשבו מה היה קורה כאן אם לראש הממשלה היה שם אחר, שאינו נתניהו.
במקביל לכל המקביליות הללו, עוזריו הקרובים ביותר של נתניהו עבדו או עובדים (לכאורה) עם קטאר, ומחלטרים אצל נתניהו, בתוך קודש הקודשים של הביטחון הלאומי הישראלי. וכולם ביחד, באותו זמן, מסתערים על שירות הביטחון הכללי. חד גדיא.
תחקירי השב"כ, בניגוד לתחקירי צה"ל, לא עשו הנחות לשום גורם, כולל הדרג המדיני. חשוב לזכור שהשב"כ קיבל על עצמו את האחריות לכישלון ובתחקירים מוצגת שורה ארוכה של כשלים, חלקם מבצעיים, חלקם טכנולוגיים, חלקם תפיסתיים. היעדרו של יומינט בעזה. ההתרעה שהשב"כ לא נתן. הקונספציה שבמסגרתה לא הייתה לשב"כ תורת לחימה כלשהי נגד פלישה בקנה מידה נרחב. פשוט לא הכירו מושג כזה. וכו' וכו'.
אלא שבשב"כ לא שכחו את הסיבה והמסובב. את רוח המפקד. את מי שהנחיל את המדיניות, הגה את האסטרטגיה, טווה את העקרונות המנחים. הם גם לא חסכו מהתחקיר את כל הפעמים שבהן ראשי השב"כ התריעו בפני נתניהו בעניין חמאס, הצורך לחסל את ראשיו, הצורך להקדים תרופה למכה, האיום הנשקף מחמאס, וכו'. כל ההתרעות הללו ממוסמכות, מקוטלגות ומתומללות.
מישהו שעבד אצלו סיפר לי שנתניהו נהג לא לחתום בשולי דוחות מודיעין רגישים ומסווגים במיוחד. ראשי ממשלה אמורים לחתום בשולי הדף, אפילו בראשי תיבות, כדי שעוזר המודיעין שלהם יידע שהם קראו ויודעים. אבל נתניהו לא רוצה שנדע שהוא קרא וידע. זה יקשה עליו להתחמק מאחריות, אם וכאשר, בהמשך.
במאי 2023, חמישה חודשים לפני הטבח, מיד לאחר מבצע מגן וחץ (בו הכתה ישראל בג'יהאד האסלאמי בלבד), הפציר רונן בר בנתניהו להיערך למערכה נגד חמאס. הוא הגדיר את חמאס כאיום מרכזי. המליץ על "מכת פתיחה", על סיכולים ממוקדים. לא יהיה מנוס ממערכה בעזה, אמר בר. נתניהו הסתייג. חמאס מורתע, לדבריו. יש "מאזן אימה חזק מולו".
זה שיקוף מדויק של נתניהו: אין ביטחון, יש הודעות לתקשורת על ביטחון. ואכן, חמאס לא קנה את הלוקש. מספר ההרוגים במבצע היה כמספר האצבעות של יד אחת. האורך של מנהרות חמאס שנהרסו בו, היה בין 2% ל־3% מרשת המטרו. ישראל בנתה לחמאס מלכודת מפוארת, ונלכדה בה בעצמה. זה הסיפור כולו.
4. עושים מעט
אין במערכת הביטחון, על זרועותיה השונות, מי שלא התנצל, ביקש מחילה, הודה בכישלון, דיבר על הבושה העמוקה והכה על חטא 7 באוקטובר. זה כולל את כל ראשי הזרועות, את כל בכירי המערכת, גם את הקצינים הלוחמים. כל לובש מדים באשר הוא. גם לובשי מדים בעבר, אלופים במילואים, רמטכ"לים שסיימו את הכהונה לפני שנים ארוכות, או עשורים. כולם שותפים לאחריות. כולם נושאים בנטל המועקה. כולם מרכינים ראש, מבקשים סליחה.
5. שקרים, רבותיי, שקרים
במקביל, ממשיכה מכונת הרעל להפיץ את כזביה. קשה לעמוד בקצב. כל שקר כזה צריך להפריך, להוכיח, להדגים, להראות. אבל זה לא עוזר. השמש שוקעת, השמש זורחת שוב, והם חוזרים על השקר. דוגמאות מהשבוע האחרון:
סיבת ההתפטרות: הכסף הקטארי. אכן, כמה ימים קודם לכן פגש את שר החוץ הקטארי בקפריסין. אלא שהפגישה התפוצצה. ליברמן הטיח בו אישומים קשים, קרא לקטאר "תומכת טרור", והסתלק. ליברמן קלאסי. הם לא מתביישים לנסות לטנף אותו בטינופת שהביא לכאן נתניהו.
לא. אלה הנתונים הנכונים. בינואר היו אכן 197 עתירות לבג"ץ בסך הכל. מתוכן, 183 עתירות של ערבים. 93%. אז זה אפילו חמור יותר, לא? לא. כי כל העתירות הללו, כולן, ללא יוצא מן הכלל, הן עתירות של עצירים מנהליים ערבים שעתרו נגד מעצרם. כל העתירות הללו, כולן, ללא יוצא מן הכלל, נדחו בידי בג"ץ. שהוא, כזכור, אוהד ערבים. כן, זו הרמה. של רוטמן, ובכלל (תודה לאור כרמי שהביא את הנתונים).
אפשר להמשיך עם זה לנצח. יש מספיק עלילות דם ופייקים לכולם. טענה פופולרית נוספת שנשמעת לאחרונה מתייחסת למשפט נתניהו. איך אנחנו ממשיכים עם השטות הזו, באמת. ועוד תוך כדי מלחמה. העובדה שהזהרנו מהשטות הזו מבעוד מועד, נשכחה. העובדה שנתניהו עצמו הזהיר את אולמרט וקבע שמי שנמצא בחקירות לא יכול לקבל החלטות ולא יכול להיות ראש ממשלה. הטוענים סבורים שתיקי נתניהו קרסו. הרי השוחד כבר נמחק, נשארו כל מיני שטויות של מתנות, למה לא מוחקים את זה וזהו?
ובכן, השוחד לא נמחק. שום דבר לא נמחק. תיק 1,000 יציב מאי פעם. לו רצו, היו השופטים יכולים לרמוז להגנה למחוק את תיק 4,000. הם לא עשו את זה. הם המליצו לשקול שוב את סעיף השוחד של התיק הזה. כזכור, יש שם גם מרמה והפרת אמונים. כל פרקליט פלילי אובייקטיבי יגיד לכם שגם אם השוחד ייפול מהתיק הזה, סביר להניח שתהיה שם הרשעה מהדהדת במרמה והפרת אמונים, ברף הגבוה.
בקיצור: תיקי נתניהו חיים ובועטים. הם גם מתקדמים. לאט, אבל בטוח. יש דרך להפסיק את השטות הזו. קוראים לה עסקת טיעון. היא מונחת על השולחן, עדיין. נתניהו יוכל לצאת מהאירוע הזה בלי מאסר בפועל, עם הרשעה מופחתת (מרמה והפרת אמונים). אבל יצטרך לפרוש מהשלטון. ובכן, לזה הם לא מוכנים. הרי מדינת ישראל אבודה בלי נתניהו.
6. כנגד כל הסיכויים
על הדרך הם ניסו לטפול על שטרן את האשמה בהזנחת קריית שמונה לאורך שנות דור. דור שכמעט כולו היה תחת שלטון הליכוד. הם השפילו אותו, התעמרו בו, שללו ממנו תקציבים וזכויות. בביקור הבלתי נשכח של נתניהו בקרית שמונה, המופצצת והמפונה, אירע אירוע מחליא: הוא נמנע מלפגוש את ראש העיר. במקומו, פגש את המועמד השני.
אלא שאז קורה משהו לא מתוכנן. אחד האזרחים שעומדים שם, צועק לה: "אין כאן אור בגללכם! בגללכם!!!". המועמד הנבוך עוד פולט "תעוף מכאן, יא שמאלן", בטרם הצילום נקטע. קאט. הם מנסים לעשות לאביחי שטרן בסיפור הזנחתה רבת־השנים של קריית שמונה, מה שהם מנסים לעשות בסיפור 7 באוקטובר. להתנער מאחריות, להטיל אותה על אחרים, לרחוץ בניקיון כפיהם המזוהמות. ובכן, בקריית שמונה זה נכשל.
וסרלאוף היה צדיק בסדום. לא התרשם ממכונת הרעל, גם לא מצרור ארוך של איומים שחטף לסלולרי האישי שלו. הוא בא, התקשר, צילם, פרסם ותמך בקול גדול בשטרן. התוצאות הסופיות היו ניצחון גורף לראש העיר המכהן, תבוסה להכלאת הריקבון, העסקנות והאופורטוניזם שניסתה להחליף אותו. סיבה לסוג של תקווה.
התרעות פיקוד העורף