לעומת זאת, השם ביבי מבטא ניתוק, בריחה מאחריות, התנפלות תזזיתית על קרדיטים, הצגות לתקשורת והתעמרות מתוזמנת בראשי מערכות הביטחון שנלחמים כמו אריות, ובראשם הרמטכ"ל וראש השב"כ. ומי הבורח? האחראי הראשי, המנהיג העליון – שמבקש באמצעות שלוחיו הנאמנים להיות גם השופט העליון, או בעצם רק למנות אותו.
איך אפשר להאמין לו כאשר מצד אחד הוא מצטייד בעניבה כתומה, ומנגד ממשיכים להיאנק 59 חטופים, 24 מהם חיים, כשבידיו היכולת להחזירם הביתה? לו רצה על מלא, החטופים שכבר הגיעו לאחר סבל בל יתואר ובלתי נתפס של למעלה מ־500 ימים ולילות, יכלו לחזור לכאן חודשים רבים קודם לכן. חלק מאלו שחזרו או שישובו בארון, יכלו לחזור על הרגליים.
השואה כאן, חמאס הם נאצים, שולחיהם מאיראן הם נאצים. הם רוצחים, מרעיבים, אונסים, מכים, כובלים בשלשלאות ומתעללים נפשית בישראלים שלא חטאו בדבר, והוא – הידוע בדרכיו הדחייניות, מושך ודוחה, דוחה ומושך, כנראה רק כי סטרוק וסמוטריץ' לא מוכנים לשמוע על הפסקת המלחמה.
דה־פקטו המלחמה ממילא הופסקה עם חתימת הסכם החטופים שלב א'. ההבדל הוא רק סמנטי, אבל משמעו לנתניהו הוא הפלת ממשלת 7 באוקטובר שלו. מה יותר חשוב, ביבי – להחזיר את החטופים האומללים או לשמור על הכיסא שלך בחסות מטר של סלוגנים חלולים כמו "ניצחון מוחלט" וההמצאה החדשה של "מתן ומתן"?
ברור מאליו שגם אם חמאס יקבל ערבויות בינלאומיות להפסקת המלחמה, הוא יפר כל הסכם שייחתם, שכן מטרתו להשמיד את ישראל לא תשתנה, ולכן ישראל תוכל לחזור ולהילחם כשחמאס יספק לה תירוצים לכך – ותסמכו עליו שהוא יספק. תסמכו על דונלד טראמפ שייתן גיבוי.
השפל מבט
משפחת שרעבי זו ישראל היפה, משפחה מופתית, ומה הם מבקשים? את מה שמבקש ודורש רוב העם, כולל רוב הליכודניקים. שני דברים – החזרה מיידית של כל החטופים והקמת ועדת חקירה ממלכתית.
אך המנהיג העליון – אשר ריר נטף בצידי שפתיו כשדרש בפאתוס ועדת חקירה ממלכתית על עניינים פעוטים בהרבה, כשהיה באופוזיציה - מסרב בתוקף להקימה כעת. מעניין מדוע. הוא שולח את מקורביו לומר בחצי פה שאפשר להקים ועדה, אך תלוי מי יעמוד בראשה. נו באמת. שימו את שלמה קרעי וניסים ואטורי בראשה, וישקוט הביבי 40 שנה. בשפת הכדורגל, ביבי רוצה להרים קרן וגם לרוץ לנגוח בעצמו לשער.
אני מכיר ומוקיע את האמירות הקשות שאי אפשר לנהל מדינה ולשקול שיקולים גלובליים "רק" בגלל 59 אנשים. השמות שלהם מול העיניים, העיניים שלהם מול הלב. איך אפשר להזניח אותם בכלובי מנהרות חמאס אפילו יום אחד נוסף?
עד לפני שש שנים, הח"מ, ליכודניק שורשי מהבית עם תפיסות ימניות – סוג של ימין הגיוני ומתון - כתב מאמרים והתבטא בתוכניות טלוויזיה בעד נתניהו. זאת עד שנפל האסימון, כשנתניהו – אדם רב־זכויות בעיניי, שעשה רבות למען המדינה – הפך לביבי, והשתנה מקצה לקצה. דומני שהשינוי קרה לאחר החלטת היועמ"ש אביחי מנדלבליט להגיש שלושה כתבי אישום נגד נתניהו. הכעס מובן, הזעם הגיוני, כל אדם סביר שבטוח בחפותו ובניקיון כפיו היה מתפוצץ אם היו מאשימים אותו במשהו שלתפיסתו לא היה ולא נברא. אישית, אני מאחל לנתניהו שייצא זכאי.
הבעיה הגדולה היא שבמקום לתת דוגמה אישית ולהתמודד, נתניהו הפך לאיש אחר והתחיל לטרלל את המדינה באמצעות אנשים כמו יריב לוין ושמחה רוטמן, ולצידם שלמה קרעי – מובילי המהפכה המשטרית והתקשורתית. נתניהו רץ קדימה באמוק והתעלם גם כשהוסברו לו ההשלכות הביטחוניות החמורות שעלולות להיוולד מהפירוד שזרעה דרכו בעם ומהסכנה שתיגרם לדמוקרטיה (רפורמה חייבת להיעשות, אך לא מהפכה). גם האזהרות הפומביות של בכירי מערכת הביטחון ושל התקשורת לא עצרו את דהרת השור לעבר המהפכה.
כשהאזהרות הפכו למציאות וקרה אסון 7 באוקטובר, כשראש הממשלה הוא האחראי המרכזי ולו מעצם תפקידו, שלא לדבר על קונספציית ההכלה ומימון חמאס שהוביל – החל נתניהו להאשים את כל העולם ואחותו. ישירות ובאמצעות נאמניו הוא החל להתעמר בקודש הקודשים – בצה"ל, ברמטכ"ל, בשב"כ וראשו ובמערכת הביטחון.
מחדליהם ברורים, אך הם לקחו אחריות, חיבקו באמת את המשפחות ואת היישובים, ולא סיננו את המשתתפים בפגישות. בעיקר הם נלחמו בגבורה יום־יום, שעה־שעה, מאז האסון, הפכו את הקערה הצבאית על פיה ושיקפו לעולם כולו את עוצמתה של ישראל. הם אלה שהחזירו את ההרתעה הישראלית, והוא זה שמיהר למצלמות כדי לקחת קרדיט על ההצלחות שלהם. יש לו חלק, אך הרוב מגיע להם.
השפל ראשך, ביבי, מול משפחות ביבס, שרעבי וכל משפחות הנופלים, הנרצחים, החטופים, הפצועים והמפונים. במקום לרוץ באמוק למהפכה המשטרית והתקשורתית ולחוק ההשתמטות המקומם, ולברוח מהקמת הוועדה, מוטב כי תקדם בנחישות את הצעדים שיביאו את הניצחון המוחלט: עסקת חטופים מלאה ומיידית, חוק גיוס מלא לכולם בגיל 18, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ועסקת טיעון - שתחלץ אותך מהמשפט, ואת מדינת ישראל מכהונתך.
התרעות פיקוד העורף