הפקרה: הסיפור האומלל על נסיעתו של בצלאל סמוטריץ' לארצות הברית

1. נשף הורדת מסיכות

בעיתוי גרוע, שלא לומר מופקר, מצא לעצמו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' זמן לטוס לארה"ב. ישיבות הנהלת האוצר לא מתקיימות כבר מספר שבועות, אף שאישור תקציב 2025 הפך לקריטי. בכירי האוצר למדו מהתקשורת על עצם הנסיעה, כי מבחינת השר הם אוויר.

לקראת האירוע הצטייד סמוטריץ' בעוזרו שריה דמסקי ובכלכלן הראשי שמואל אברמסון. השניים יסייעו למארחים האמריקאים בתרגום חופשי של שפת "גרנדמייזר" של השר. לקראת פגישתו עם מקבילו האמריקאי, ידון השר בהסכם המכסים בין המדינות, ובין לבין ייפגש עם נציגי הבונדס. סמוטריץ' יכול לפרגן לעצמו טיסה, כי תקציב 2025 יאושר כמעט בוודאות. זה יקרה כמובן כשמפלגות החרדים יקבלו את ליטרת הבשר הפיננסית בהיקף של כ־5 מיליארד שקל.

בהתקרב פורים החרדים מוזמנים לחגוג את נשף הורדת המסיכות. לא רק חוק הגיוס מעניין אותם, אלא בעיקר כסף ועוד כסף. בעוד משרדי הממשלה סובלים מקיצוץ רוחבי, תקציב הישיבות, ובהן מוסדות תורניים ללא לימודי ליבה, יישאר על כנו.

החרדים מעוניינים לשריין כמיליארד שקל תחת ההגדרה "כסף קואליציוני" לצורך הבטחת חיי נצח פיננסיים, ללא הפרעת יועצים משפטיים או התקשורת. הם צופים את פני העתיד ורוצים להבטיח שהביזה תהיה חלק מבסיס התקציב, אם חלילה לא יהיו בממשלה הבאה. סמוטריץ' כבר הצליח לפרגן לעצמו 420 מיליון שקל מכספים אלה ליעדי הציונות הדתית, אז מדוע שגם ישיבות בני ברק של יצחק גולדקנופף לא יחגגו.

טעימה קלה מהתשובה לתהייה למה מיועדים כספי החרדים: 8.5 מיליון שקל נועדו בפועל לעודד השתמטות מהצבא. 60 מיליוני שקלים נוספים למימון תלמידי ישיבות מחו"ל (כאילו ההשתמטות המקומית אינה מספיקה) ומיליונים נוספים לשמירה על טהרת המשפחה. עכשיו בואו נראה מה אמר שר האוצר לפני שנתיים, זמן קצר לפני דיוני תקציב 2024: "נשקיע פחות בחתולים ובמנסור עבאס".

סמוטריץ' כיוון לכך שממשלת השינוי הקציבה 12 מיליון שקל לטיפול בחתולי רחוב ומיליארדים לסקטור הערבי. מבחינתי, עדיף להשקיע בחתולים ובחיתולים ולא באוכלי חינם. עבאס, שיכול רק לחלום על מיליארדים למגזר, חשף השבוע את צביעות הליכוד כשגילה כיצד ניהלו איתו מגעים פוליטיים.

ומי מממן את הביזה של אלה שתורתם השתמטותם ושתשלום המיסים עבורם הוא רק מעשיות? הציבור המשלם מיסים והחטופים, שנאלצים להמשיך לשהות במנהרות בגלל פוליטיקה של נתניהו. השכירים כבר תרמו יום הבראה, הצמדת הקצבאות הופסקה, המע"מ עלה, מיסים אחרים עלו, והאינפלציה שחקה את השכר. ההבטחות על מלחמה בהון השחור ובבעלי דירות התנדפו במסדרונות ועדת הכספים.

תקציב 2025 אינו שווה אפילו את הנייר שעליו נכתב. לא ברור מניין יגיעו מיליארדי שקלים שיחסרו. כיצד נממן את המלחמה האינסופית בשבע חזיתות (כפי שטוענים בלשכת נתניהו)? אז הנה מצאו פתרון פלא, ששמו הגדלה נוספת בגירעון בתקציב ל־4.7% מהתוצר (94 מיליארד שקל). המספר אינו סופי, כי בדרך יש גידול נוסף בגירעון ל־4.9% מהתוצר. זה לא צחוק, כי כל פסיק נוסף בגירעון מדרדר את המשק.

ואי אפשר בלי המלחמות הפוליטיות הקטנוניות בליכוד על חשבוננו. לדודי אמסלם, השר האחראי על החברות הממשלתיות, לא מתחשק לאשר משיכת כמיליארד שקל כדיבידנד מהחברות הממשלתיות. בנוסף, ההנחות על ההכנסות מרווחים כלואים אינן מציאותיות, כי בסך הכל מדובר בהקדמת תשלומים על חשבון השנים הבאות.

נתוני גביית המיסים, ההוצאות הביטחוניות ואומדני הגירעון והצמיחה ריאליים בערך כמו הגשמת ההבטחות של נתניהו. אני כבר לא מדבר על כך שבתקציב הייאוש אין שום בשורה למעט הבשורות למפלגות החרדיות. את זה מבינים גם בחברות דירוג האשראי הבינלאומיות, שבינתיים לא עושות שום סימן בנוגע לכוונתן לבחון מחדש את הדירוג השלילי.

תקציב 2025 נועד לתכלית אחת בלבד: להבטיח על חשבוננו את המשך שרידות ממשלת המחדל, גם אם החטופים ייאלצו להמשיך את גיהינום מנהרות חמאס. עד לשחרורם - אלוהים גדול.

2. ירי בתוך הנגמ"ש

שתי מילים שמרבים להשתמש בהן, נעדרות מהשיח השימושי: האחת פרגון, והאחרת WIN־WIN. יש הסבורים שמקור המילה פרגון הוא גרמני, ומאוחר יותר התגלגלה ליידיש. על מקור הביטוי WIN־WIN אין עוררין, כי כנראה שבאנגלית אוהבים לפרגן לשותפויות מנצחות.

בימים האחרונים ביטויים אלה חסרים במיוחד בשיח שבין בכירי הליכוד, שם כולם יוצאים במלוא הכוח זה כנגד זה. פרגון בוודאי שלא קיים ביניהם. WIN־WIN הוא מבחינתם אולי אחד ממשחקי ההימורים בטוטו או בליגת ווינר. השרים נערכים למלחמה זה בזה לקראת הפריימריז כמתאבקי סומו, כאילו נגמרה המלחמה.

שר התקשורת שלמה קרעי נכנס השבוע במהירות של 200 קמ"ש ביו"ר ועדת הכלכלה בח"כ דוד ביטן, על כך שהאחרון לא נענה לגחמותיו בנושא "הרפורמה" בתקשורת כאשר מדובר בפועל בחיסולה. קרעי, המהדהד את קולות יאיר נתניהו ממיאמי, תקף את ח"כ ביטן, שלהערכתו מייצג את עמדות "השמאל הנאור" רחמנא ליצלן. לכן הוא דורש כביש עוקף לוועדת הכלכלה, שתדון אך ורק בנושא התקשורת.

ח"כ ביטן משיב מלחמה, ועל הדרך לא מהסס לתקוף את שר הכלכלה ניר ברקת, המתבטל בנושא יוקר המחיה. ההתקפות נגד שר הכלכלה מיותרות. ברקת עושה לאחרים את העבודה כשהוא תוקף את עצמו בדרך אוטואימונית באמצעות ראיונות נפל בתקשורת.

וישנו דודי אמסלם הבלתי נלאה. עוד בטרם נדמו קולות נאום "הדיפ סטייט" של האחראי על החברות הממשלתיות נגד שר הביטחון ישראל כ"ץ, על כך שהעז לעכב את מינוי גלעד ארדן כיו"ר התעשייה האווירית - וכבר מתוכננת מתקפה נוספת. סיפור התעשייה האווירית הוא קלאסיקה של פוליטיקה פנים־ליכודית. מצד אחד ניצב אמסלם הבעייתי, ומצד שני - שר הביטחון כ"ץ, שבו התעשייה האווירית תלויה מבחינה עסקית. יו"ר הוועד יאיר כץ, בנו של שר התיירות חיים כץ, חייב לתמוך בכ"ץ (שר הביטחון), שהוא מטה לחמו. בקיצור, "סמטוחה".

וישנה שרת התיירות (סליחה, התחבורה) מירי רגב, שבתחקיר של רביב דרוקר התבטאה בצורה מגעילה כנגד שר האנרגיה אלי כהן, במילים שמוטב שלא נחזור עליהן. אסתפק בדוגמאות אלה לתיאור מאורת הנחשים בליכוד המחייבת נעליים גבוהות בישיבות הסיעה (הקרדיט לשר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון).

הירי בתוך הנגמ"ש הוא חימום מנועים לקראת הפריימריז בליכוד. כל אחד מבכירי המפלגה עושה הכל כדי לשפר את מעמדו בבחירות. נתניהו שומע את הקולות, אך לא מקשיב. רואה את הצעקות בפרלמנט, אך לא מתבונן. מבחינתו, ישחקו הנערים לפניו. הוא לא רוצה לתמוך בשום צד, אבל מאחל לכל אחד מהצדדים בהצלחה. זה משרת את גישת המקייווליזם שלו.

אבל הבחירות המקדימות הן מבוא לקראת הפרס הגדול באמת, והוא - ההתמודדות על ראשות הליכוד כמובן ביום שאחרי נתניהו. דודי אמסלם, ישראל כ"ץ ומירי רגב מקדמים את עצמם בעיקר במינויים פוליטיים מגושמים. אלי כהן, ובמידה מסוימת חיים כץ, עוד מנסים ליזום מהלכים לתועלת הציבור בתחום יוקר המחיה: כהן בתחומי האנרגיה, וכ"ץ בשיפור מצב התיירות והמלונאות.

שני אנשי ליכוד נהנים מחסינות ממכונת הרעל הפנימית - ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים יריב לוין. האבסורד הוא שבעוד השניים הם הכי פופולריים בליכוד, בציבור הרחב הם נחשבים לפיגוע מיקוח. הפריימריז בליכוד חשובים, והיום שאחרי נתניהו עוד יותר, אבל זה לא הכל בחיים. כדי לתפוס מעמד של מנהיג חייבים להתכתב עם חוזה המדינה, שהוא נחלת מרבית הציבור. עם כל הכבוד לפריימריז, לשום שר בליכוד אסור להחרים את בית המשפט העליון. עם כל ההערכה למתפקדים בליכוד, אסור לתקוף את מערכת המשפט או להוציא אל הפועל צעדים שפוגעים בדמוקרטיה.

הייתי מצפה משר אחד בליכוד בלבד להתייצב פומבית ולחזור על עמדתו המקורית מתחילת המלחמה, התומכת בהקמת ועדת חקירה ממלכתית ככתוב בחוק. שר כזה יזכה לפופולריות לא רק בבר מצוות ובחתונות של פעילי המרכז, אלא בציבוריות הישראלית. פוליטיקאים דעתנים לשעבר, כמו יואב קיש או אבי דיכטר, שעמוד השדרה שלהם קרס, יותירו מורשת בגודל מיקרון בדברי הימים של הפוליטיקה הישראלית.

למען האמת, שר כזה היה קיים, אבל שלא במקרה הוא בקטגוריית "לשעבר". יואב גלנט שילם בכיסאו על דעותיו האמיצות בנושא ההפיכה המשפטית והצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, וכעת מאיימים להדיחו מהמפלגה. שלא במקרה הוא פופולרי בציבור, אך בליכוד הוא שכיב מרע. לכן אין שום בכיר בליכוד (למעט פה ושם יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין) שמוכן לחרוג מהשורה ולהביע דעה אותנטית שאינו תואמת את זו של "המנהיג העליון". בכירי הליכוד עיוורים ורואים רק את מיקומם בפריימריז.

3. מה רוצים מהבנקאים

זה היה מוקדם מהצפוי וגם מפתיע. עוד בטרם התפרסמו דוחות כל חמשת הבנקים הגדולים ל־2024, החלה מקהלת הפוליטיקאים (השרים אלי כהן ושלמה קרעי), התקשורת והרשתות החברתיות במתקפות על הבנקים.

אז נאמר תחילה שהכתובת למתקפות, אם בכלל, אינה הבנקאים. ההפך: במצוות בעלי מניותיהם הם אמורים להרוויח כמה שיותר, אך כמובן להיות שקופים, הוגנים, חברתיים ועם תרומה לקהילה. הבנקים ממלאים אחר המצוות, ובתנאים אלה מצווה עליהם להרוויח כמה שיותר. טענות יש להפנות לבנק ישראל, השומר על ריבית גבוהה מחשש להתפרצות האינפלציה. אישור תקציב ממשלה לא אחראי מסכן את האינפלציה, ואפילו בסקטור העסקי כבר מפנימים שהכתובת לטענות אינה בנק ישראל אלא הממשלה.

לגופו של עניין, הביקורת ממוקדת בתלונות שהרווח (מיליארדי שקלים) מוגזם, שהבנקים משלמים מעט על ריבית הפלוס ומגזימים במינוס, וכמובן העמלות. הטענה על גובה הרווח מתעתעת. בנק לאומי בניהול חנן פרידמן הרוויח ב־2024 כ־10 מיליארד שקל. זה נשמע "המון", אבל השאלה הרלוונטית באמת היא מה שיעור התשואה על ההון. תשואה הנעה לאורך השנים סביב 10%־15% לשנה (הממוצע בעשור האחרון) היא סבירה. שיעורי התשואה בבנקאות המערבית גבוהים יותר וקרובים ל־20%, אבל שם זה טבעי.

אם יש טענות על פערי הריבית - הכתובת, עם כל הכבוד, היא הלקוחות עצמם. לא ייתכן ש־250 מיליארד שקל ישכבו בחשבונות עובר ושב ללא תזוזה וללא ריבית - והלקוחות לא יטרחו להרים טלפון ולהפקיד את הכסף בפיקדון יומי בריבית של 1.5%־2.5% לשנה. כל כך פשוט.

וחוץ מזה, מי טוען שאין תחרות? תפתחו טלוויזיה ותראו איך בנק לאומי בהובלת עומר אדם משיק קמפיינים של מיליונים לשיפור השירות (כולל טלפון אישי של הבנקאי). בפורמט דומה יצא השבוע מזרחי טפחות עם שירה של נסרין קדרי "לא לפנות אליי". גם בנק ישראל עצמו מנסה בכל כוחו לעודד את התחרות. הוא אישר הפעלת בנקאים דיגיטליים (ONE ZERO), מאפשר מעבר בין בנקים בלחיצת כפתור ומאלץ את הבנקים לשפר משמעותית את המידע. הרבה זה לא עוזר.

אפילו בעניין העמלות יש מה לעשות. במערכת הבנקאית מופעלים שלושה סלי עמלות (המותאמים לאופי הלקוח), אשר מאפשרים בתשלום חודשי קבוע פעילות שתפחית את העלות. רק צריך לעקוב אחר החשבון ולבחור במסלול המתאים.

בינתיים, הפוליטיקאים בוחרים בדרך הפופוליסטית, שעלולה לפגוע בבנקים (מעניין מדוע קולן של חברות דירוג האשראי עדיין לא נשמע). שר האוצר סמוטריץ' הטיל על הבנקים השנה "קנס" של 1.3 מיליארד שקל, וב־2025 קנס זה נוסף. הכסף לא מגיע לכיסי הלקוחות, אלא למשל למימון כספים קואליציוניים לחרדים. האם זה מה שאתם רוצים?

אפילו בנק ישראל התאהב בשיטה - והורה לבנקאים לחלק ללקוחותיהם הטבות של 1.5 מיליארד שקל ב־2025 וסכום נוסף ב־2026. זוהי התערבות גסה ולא עניינית. אפשר להבין את שיקולי בנק ישראל, המנסה למנוע ביזה נוספת של הכסף על ידי פוליטיקאים, אבל אסור שזה יקרה. "קנסות" אלה בלבד גורעים מיליארדי שקלים לשנה מרווחי הבנקים, ומכאן הדרך להורדת דירוג האשראי עלולה להיות קצרה. בממשל טראמפ לא היו חולמים להיות ברוטליים כל כך ביחס לבנקאות.

ובמי פוגעות "הנשמות הטובות" המבקרות את המערכת הבנקאית? הרי שכר המנכ"לים מפוקח, והם אינם יכולים להפיק תועלת ישירה מרווחיות מוגדלת (למעט אם הם מחזיקים במניות בנקים). הנפגעים מההתערבות הם בעלי המניות בבנקים. ומי הם אותם בעלי מניות? ניחשתם נכון. הציבור, המושקע דרך הגופים המוסדיים בקופות הגמל, הביטוח והפנסיה. "המוסדיים" מנהלים עבורנו את החיסכון ארוך הטווח, והם בעלי הבית האמיתיים (למעט מזרחי טפחות והבינלאומי).

לקוח "מקופח", שבטוח שהבנקאים דופקים אותו, מוזמן להכות את השיטה ולקנות מניות בנקים. אז תודה רבה לכם, פוליטיקאים, על כך שבלי להבין אתם פוגעים בחסכונותינו ומוציאים לבנקאים את החשק להרוויח. תודה רבה לתקשורת, הסבורה שלהרוויח בישראל נחשב עדיין לטרור כלכלי.

4. תוכנית ליברמן

יו"ר מפלגת ישראל ביתנו ח"כ אביגדור ליברמן נחשב כיום למנהיג האופוזיציה הבולט והמצליח, וזה מתבטא בתמונת המנדטים בסקרים. הוא ואנשים כמו יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן מצליחים לאתגר את הקואליציה במקומות שהכי כואבים לה. אצל ליברמן זה תחום הכלכלה והביטחון. "ישראל חונקת את האזרחים", הוא אומר. "בזמן שאנשים נאבקים לסגור את החודש, הממשלה שודדת את הקופה ומעבירה 5.4 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים. ‏בגלל זה המחירים מטורפים: נסיעה ברכבת הקלה התייקרה ב־33%, קורנפלקס ב־42%, שמן ב־40%, שוקולד חלב ב־15%. ‏העדיפויות של הממשלה ברורה: הציבור אחרון בתור".

האם הציבור לא מבין את זה? ובכל זאת, הליכוד היא עדיין המפלגה הגדולה בישראל.
"מרוב האירועים, האנשים לא מודעים היכן הם נמצאים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישראל נמצאת בצרות מבחינת הגירעון, ההשקעות, יצוא הסחורות והשירותים ועם צמיחה ריאלית שלילית. כל אלה הן עובדות. האזרח התחיל להרגיש את עליות המחירים מאז שהעברנו את השלטון לליכוד. אבל אתה צריך לשאול אותי לאן הולך הכסף".

אז הנה אני שואל.
"הכסף הקואליציוני עומד על 5.4 מיליארד שקל לשנה, כאשר אצלנו הוא עמד על 1.8 מיליארד שקל לשנתיים. לאן הולך הכסף? למשרד לירושלים והמסורת, עם משכורות של 15 מיליון שקל. הוא הולך ללשכות שרים וסגנים במשרד רה"מ עם 87 מיליון, לעומת 43 מיליון שקל בשנה שעברה. אצלנו ב־2022 זה הסתכם ב־6 מיליון שקל בלבד. הם משקרים לגבי נתוני התקציב. איפה ה־15 מיליארד שקל שהובטחו ליישובי הצפון? אנשים הזויים מנהלים את המדינה".

האם שר האוצר או נתניהו מתייעצים איתך?
"סמוטריץ' נפגש איתי ועם כל שרי האוצר לשעבר מיד אחרי כניסתו לתפקיד, ומאז הוא לא דיבר איתי. עם ביבי לא דיברתי מאז 2019".

בהנחה שהוא מקשיב לך, מה היית עושה כשר אוצר?
"דבר ראשון מבטל את העלאת המע"מ, שפוגעת בכולם ומייקרת את החשמל והמים ותשומות הייצור. הייתי סוגר שבעה משרדי ממשלה מתוך ה־31 - ונותר עם 24 משרדים, שזה די והותר. הייתי מוותר על 5.4 מיליארד שקל קואליציוניים, ומחזיר את מס סוכר ומס כלים חד־פעמיים, שזה משהו חיובי. צריך לאחד את נציבות שירות המדינה עם משרד הממונה על השכר ולהמשיך להתייעל. צריך לבצע איחוד כוח אדם בתחום ההכשרות המקצועיות ויבוא עובדים זרים - ולרכז אצל גורם אחד. כיום יש יותר משרדים מאשר עובדים זרים.

"חייבים חוק גיוס לכולם עם סנקציות אישיות. לא ייתכן שמי הולך להצביע בקלפי לא יתייצב במקביל בלשכת הגיוס. חייבים ליישם את מה שמקובל בחלק ממדיניות המערב גם בישראל. אי־יישום חוק גיוס גורם לאובדן הכנסות של 30 מיליארד שקל. אם הממשלה תתייעל, ההוצאות יירדו, האינפלציה תרד - ואיתה גם הריבית, שהיא הבעיה המרכזית של הכלכלה. במצב הנוכחי הנגיד עוד עלול להעלות את הריבית".

ומהן התוכניות שלך לתחום החינוך וההשקעות?
"מנוע הצמיחה הגדול ביותר הוא ההייטק, שממנו נותר רק תחום הסייבר, אבל אי אפשר להמשיך רק איתו. חייבים להגביר את הלימודים האקדמיים. כיום יש לנו 8,000 מהנדסים לשנה, וחייבים להכפיל את המספר - במיוחד בחשמל ובאלקטרוניקה. חייבים להחליט מה עושים: ביג דאטה או מחשב־על, למשל. התחומים הללו מוזנחים לחלוטין".

האם הכספים הקואליציוניים יצלחו לדעתך את התקציב?
"הכספים הקואליציוניים זה שוד הקופה הציבורית הגדול ביותר במדינה. אלה נועדו לשמור את החרדים בממשלה, כי הם לא רוצים לאבד את כל הכסף. לאחר מכן יטפלו בנושאים האחרים. ככה מרגיעים את כולם במקום להשקיע את הכסף בשיקום ובמאבק בפשיעה. בגלל זה תקציב 2025 יעבור. אבל מי יודע? אולי יפרקו את הממשלה לאחר מכן. כרגע הם רוצים להרגיש את הכסף ביד".

האם לנתניהו באמת אכפת מהחטופים, או שהוא מעדיף את גורל ממשלתו?
"מערכת השיקולים של נתניהו זה קודם כל שרידות קואליציונית אישית על פני כל דבר אחר, כולל החטופים. יש אולטימטום ברור של סמוטריץ', וביבי מעדיף את שרידות הממשלה. סדר העדיפויות הנכון הוא קודם החזרת כל החטופים, ולאחר מכן מלחמה. לא הפוך.

"היום אנחנו נלחמים בידיים קשורות. ביבי מפחד מוועדת חקירה ממלכתית. אני יודע בדיוק למה הוא מפחד, כי אני יודע מה אמר כל שר בישיבות הכי סגורות. הכל רשום בפרוטוקולים. ברגע שתקום ועדה, החומרים הסודיים ביותר יהיו פרוסים בפניה, וזה יהיה הסוף של ביבי. התמונה ברורה לו לחלוטין, ולכן הוא יילחם בוועדת חקירה ממלכתית כל עוד הדבר תלוי בו".

מה דעתך על עונש מוות למחבלי נוח'בה?
"כמובן שנתמוך בעונש מוות, אבל כרגע הדבר הדחוף ביותר הוא שחרור החטופים. לא צריך להשתמש בזה בסיטונות, אבל לדעתי מי שאחראי לרצח משפחת ביבס, בהנחה שייתפס, צריך עונש מוות. אין ברירה".