1. נשף הורדת מסיכות
בהתקרב פורים החרדים מוזמנים לחגוג את נשף הורדת המסיכות. לא רק חוק הגיוס מעניין אותם, אלא בעיקר כסף ועוד כסף. בעוד משרדי הממשלה סובלים מקיצוץ רוחבי, תקציב הישיבות, ובהן מוסדות תורניים ללא לימודי ליבה, יישאר על כנו.
סמוטריץ' כיוון לכך שממשלת השינוי הקציבה 12 מיליון שקל לטיפול בחתולי רחוב ומיליארדים לסקטור הערבי. מבחינתי, עדיף להשקיע בחתולים ובחיתולים ולא באוכלי חינם. עבאס, שיכול רק לחלום על מיליארדים למגזר, חשף השבוע את צביעות הליכוד כשגילה כיצד ניהלו איתו מגעים פוליטיים.
ומי מממן את הביזה של אלה שתורתם השתמטותם ושתשלום המיסים עבורם הוא רק מעשיות? הציבור המשלם מיסים והחטופים, שנאלצים להמשיך לשהות במנהרות בגלל פוליטיקה של נתניהו. השכירים כבר תרמו יום הבראה, הצמדת הקצבאות הופסקה, המע"מ עלה, מיסים אחרים עלו, והאינפלציה שחקה את השכר. ההבטחות על מלחמה בהון השחור ובבעלי דירות התנדפו במסדרונות ועדת הכספים.
תקציב 2025 אינו שווה אפילו את הנייר שעליו נכתב. לא ברור מניין יגיעו מיליארדי שקלים שיחסרו. כיצד נממן את המלחמה האינסופית בשבע חזיתות (כפי שטוענים בלשכת נתניהו)? אז הנה מצאו פתרון פלא, ששמו הגדלה נוספת בגירעון בתקציב ל־4.7% מהתוצר (94 מיליארד שקל). המספר אינו סופי, כי בדרך יש גידול נוסף בגירעון ל־4.9% מהתוצר. זה לא צחוק, כי כל פסיק נוסף בגירעון מדרדר את המשק.
נתוני גביית המיסים, ההוצאות הביטחוניות ואומדני הגירעון והצמיחה ריאליים בערך כמו הגשמת ההבטחות של נתניהו. אני כבר לא מדבר על כך שבתקציב הייאוש אין שום בשורה למעט הבשורות למפלגות החרדיות. את זה מבינים גם בחברות דירוג האשראי הבינלאומיות, שבינתיים לא עושות שום סימן בנוגע לכוונתן לבחון מחדש את הדירוג השלילי.
תקציב 2025 נועד לתכלית אחת בלבד: להבטיח על חשבוננו את המשך שרידות ממשלת המחדל, גם אם החטופים ייאלצו להמשיך את גיהינום מנהרות חמאס. עד לשחרורם - אלוהים גדול.
2. ירי בתוך הנגמ"ש
שתי מילים שמרבים להשתמש בהן, נעדרות מהשיח השימושי: האחת פרגון, והאחרת WIN־WIN. יש הסבורים שמקור המילה פרגון הוא גרמני, ומאוחר יותר התגלגלה ליידיש. על מקור הביטוי WIN־WIN אין עוררין, כי כנראה שבאנגלית אוהבים לפרגן לשותפויות מנצחות.
בימים האחרונים ביטויים אלה חסרים במיוחד בשיח שבין בכירי הליכוד, שם כולם יוצאים במלוא הכוח זה כנגד זה. פרגון בוודאי שלא קיים ביניהם. WIN־WIN הוא מבחינתם אולי אחד ממשחקי ההימורים בטוטו או בליגת ווינר. השרים נערכים למלחמה זה בזה לקראת הפריימריז כמתאבקי סומו, כאילו נגמרה המלחמה.
הירי בתוך הנגמ"ש הוא חימום מנועים לקראת הפריימריז בליכוד. כל אחד מבכירי המפלגה עושה הכל כדי לשפר את מעמדו בבחירות. נתניהו שומע את הקולות, אך לא מקשיב. רואה את הצעקות בפרלמנט, אך לא מתבונן. מבחינתו, ישחקו הנערים לפניו. הוא לא רוצה לתמוך בשום צד, אבל מאחל לכל אחד מהצדדים בהצלחה. זה משרת את גישת המקייווליזם שלו.
אבל הבחירות המקדימות הן מבוא לקראת הפרס הגדול באמת, והוא - ההתמודדות על ראשות הליכוד כמובן ביום שאחרי נתניהו. דודי אמסלם, ישראל כ"ץ ומירי רגב מקדמים את עצמם בעיקר במינויים פוליטיים מגושמים. אלי כהן, ובמידה מסוימת חיים כץ, עוד מנסים ליזום מהלכים לתועלת הציבור בתחום יוקר המחיה: כהן בתחומי האנרגיה, וכ"ץ בשיפור מצב התיירות והמלונאות.
3. מה רוצים מהבנקאים
זה היה מוקדם מהצפוי וגם מפתיע. עוד בטרם התפרסמו דוחות כל חמשת הבנקים הגדולים ל־2024, החלה מקהלת הפוליטיקאים (השרים אלי כהן ושלמה קרעי), התקשורת והרשתות החברתיות במתקפות על הבנקים.
אז נאמר תחילה שהכתובת למתקפות, אם בכלל, אינה הבנקאים. ההפך: במצוות בעלי מניותיהם הם אמורים להרוויח כמה שיותר, אך כמובן להיות שקופים, הוגנים, חברתיים ועם תרומה לקהילה. הבנקים ממלאים אחר המצוות, ובתנאים אלה מצווה עליהם להרוויח כמה שיותר. טענות יש להפנות לבנק ישראל, השומר על ריבית גבוהה מחשש להתפרצות האינפלציה. אישור תקציב ממשלה לא אחראי מסכן את האינפלציה, ואפילו בסקטור העסקי כבר מפנימים שהכתובת לטענות אינה בנק ישראל אלא הממשלה.
אם יש טענות על פערי הריבית - הכתובת, עם כל הכבוד, היא הלקוחות עצמם. לא ייתכן ש־250 מיליארד שקל ישכבו בחשבונות עובר ושב ללא תזוזה וללא ריבית - והלקוחות לא יטרחו להרים טלפון ולהפקיד את הכסף בפיקדון יומי בריבית של 1.5%־2.5% לשנה. כל כך פשוט.
אפילו בעניין העמלות יש מה לעשות. במערכת הבנקאית מופעלים שלושה סלי עמלות (המותאמים לאופי הלקוח), אשר מאפשרים בתשלום חודשי קבוע פעילות שתפחית את העלות. רק צריך לעקוב אחר החשבון ולבחור במסלול המתאים.
בינתיים, הפוליטיקאים בוחרים בדרך הפופוליסטית, שעלולה לפגוע בבנקים (מעניין מדוע קולן של חברות דירוג האשראי עדיין לא נשמע). שר האוצר סמוטריץ' הטיל על הבנקים השנה "קנס" של 1.3 מיליארד שקל, וב־2025 קנס זה נוסף. הכסף לא מגיע לכיסי הלקוחות, אלא למשל למימון כספים קואליציוניים לחרדים. האם זה מה שאתם רוצים?
אפילו בנק ישראל התאהב בשיטה - והורה לבנקאים לחלק ללקוחותיהם הטבות של 1.5 מיליארד שקל ב־2025 וסכום נוסף ב־2026. זוהי התערבות גסה ולא עניינית. אפשר להבין את שיקולי בנק ישראל, המנסה למנוע ביזה נוספת של הכסף על ידי פוליטיקאים, אבל אסור שזה יקרה. "קנסות" אלה בלבד גורעים מיליארדי שקלים לשנה מרווחי הבנקים, ומכאן הדרך להורדת דירוג האשראי עלולה להיות קצרה. בממשל טראמפ לא היו חולמים להיות ברוטליים כל כך ביחס לבנקאות.
ובמי פוגעות "הנשמות הטובות" המבקרות את המערכת הבנקאית? הרי שכר המנכ"לים מפוקח, והם אינם יכולים להפיק תועלת ישירה מרווחיות מוגדלת (למעט אם הם מחזיקים במניות בנקים). הנפגעים מההתערבות הם בעלי המניות בבנקים. ומי הם אותם בעלי מניות? ניחשתם נכון. הציבור, המושקע דרך הגופים המוסדיים בקופות הגמל, הביטוח והפנסיה. "המוסדיים" מנהלים עבורנו את החיסכון ארוך הטווח, והם בעלי הבית האמיתיים (למעט מזרחי טפחות והבינלאומי).
לקוח "מקופח", שבטוח שהבנקאים דופקים אותו, מוזמן להכות את השיטה ולקנות מניות בנקים. אז תודה רבה לכם, פוליטיקאים, על כך שבלי להבין אתם פוגעים בחסכונותינו ומוציאים לבנקאים את החשק להרוויח. תודה רבה לתקשורת, הסבורה שלהרוויח בישראל נחשב עדיין לטרור כלכלי.
4. תוכנית ליברמן
"חייבים חוק גיוס לכולם עם סנקציות אישיות. לא ייתכן שמי הולך להצביע בקלפי לא יתייצב במקביל בלשכת הגיוס. חייבים ליישם את מה שמקובל בחלק ממדיניות המערב גם בישראל. אי־יישום חוק גיוס גורם לאובדן הכנסות של 30 מיליארד שקל. אם הממשלה תתייעל, ההוצאות יירדו, האינפלציה תרד - ואיתה גם הריבית, שהיא הבעיה המרכזית של הכלכלה. במצב הנוכחי הנגיד עוד עלול להעלות את הריבית".
"היום אנחנו נלחמים בידיים קשורות. ביבי מפחד מוועדת חקירה ממלכתית. אני יודע בדיוק למה הוא מפחד, כי אני יודע מה אמר כל שר בישיבות הכי סגורות. הכל רשום בפרוטוקולים. ברגע שתקום ועדה, החומרים הסודיים ביותר יהיו פרוסים בפניה, וזה יהיה הסוף של ביבי. התמונה ברורה לו לחלוטין, ולכן הוא יילחם בוועדת חקירה ממלכתית כל עוד הדבר תלוי בו".
התרעות פיקוד העורף