המקרה של זמיר היה אמור להיות הכי פשוט. הוא נכנס ימים אחרי הצגת התחקירים של השבעה באוקטובר. הכל היה מונח לו על מגש של כסף. מזמיר היה מצופה לעשות סדר ולהדיח את הקצינים שכשלו בלחימה ובארגון הצבא לפני המתקפה, אבל ביום שישי קרה לזמיר בדיוק ההיפך.
זמיר עשה טעות של טירונים ובמהלך אחד נשללה לו המנהיגות. עכשיו הוא נתפס ציבורית כ״בובה על חוט״, שמופעלת על ידי עסקני מפלגת הליכוד.
החשש בצה״ל ובמערכת הביטחון שעוד כמה החלטות כאלה, שנויות במחלוקת תביא את צה״ל לעמוד לצד המשטרה.כמי שהפכו מארגונים ממלכתיים לפוליטיים.
בימים האחרונים היה ברור ובצדק רב שהרמטכ״ל הנכנס מבקש למנות דובר צה״ל חדש. כך זה מקובל כל זה צריך להיות בדרך כלל. תא״ל הגרי אחרי שני תפקידים בדרגת תת-אלוף, ביקש בצדק מבחינתו להתקדם לדרגת אלוף. הוא רצה שזה יקרה בעת הזאת או לכל הפחות לקבל הבטחה לעתיד הקרוב. עם הרקורד שלו זאת דרישה הגיונית, אלא שבסביבת נתניהו ראו בתא"ל הגרי סוג של איום.
הגרי מייצג את כל מה שהממשלה לא מצליחה להקרין על הציבור הרחב מאז השבעה באוקטובר: הוא לוחם עז נפש. יש לו כריזמה ושלווה שרבים בציבור הישראלי מעדיפות להתכסות בצילו. הוא יודע להעביר את המסרים הנכונים באופן אמין ומקצועי.
יש כרגע כמה דברים משמעותיים שנמצאים לפתחה של הממשלה: חוק הגיוס, המשא ומתן מול חמאס ושחרור יתר החטופים. לכן העסקנים הפוליטיים ביקשו להזיז את הגרי במהירות מהפריים.
מה היה צריך הרמטכ״ל זמיר לעשות? דבר פשוט. לקרוא להגרי לומר לו אני כרגע בשבועות הקרובים נדרש למשימות דרמטיות בתוך עיצוב המערכת. לשלוח אותו לעבוד עוד כמה חודשים ובנתיים שהדברים ירגעו מול הדרג הפוליטי אפשר להתעסק בקידומו או באי קידומו של הגרי.
נכון לעכשיו אחרי סוף השבוע הראשון של אייל זמיר, אפשר לסכם את הדברים כך: זמיר חייב להתנתק מחבל הטבור של העסקנים ולהבין כי הוא עכשיו המפקד העליון של צה״ל והוא מחוייב רק לדבר אחד - ביטחון מדינת ישראל.
התרעות פיקוד העורף