"חזרה לימי דאעש": העלווים בסוריה מאבדים הכל תחת השלטון החדש

אירועי סוף השבוע בסוריה, שהסתיימו עם רצח המוני של מאות מבני העדה העלווים, מלמדים על בעיה שעומדת להטריד את סוריה רבות בשנים הקרובות - המיעוטים. האירועים בסוריה בסוף השבוע מזכירים לעדה העלווית את זוועות אוגוסט 2013, באמצע מלחמת האזרחים, כאשר מספר ארגונים ג'האדיסטים, בראשם ארגונו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, יצאו למסע הרג באזור לטקיה.

במהלך מסע ההרג נרצחו מאות עלווים, כולל איש דת מבני העדה שהוצא להורג. מה ההבדל בין אז להיום? הטבח ב-2013 חדל כאשר צבא אסד השתלט מחדש על הכפרים העלווים בסיוען של מיליציות שיעיות פרו-איראניות ונשק רוסי.

והיום? העלווים מופקרים לחלוטין ונתונים לחסדיהם של האסלאמיסטים. נרצחו בשלושה ימים בלבד מאות עלווים, כולל איש הדת הוותיק שעבאן מנצור ליד חמאת. כל תומכיהם נטשו אותם – האיראנים, חזבאללה והרוסים. אלה היו תומכיו של משטר אסד, לא של העדה העלווית, כך מסתבר. 

פצצה עלווית מתקתקת

העלווים (פחות מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, כשני מיליון) איבדו הכל. אלפי חיילים וקצינים ששרתו בצבא אסד שוחררו לפני שלושה חודשים והצבא פורק, עשרות אלפי פקידים ובעלי משרות ציבור מבני העדה פוטרו ע"י השלטון החדש.

מגורים של עלווים רבים הופקעו והם נאלצו לנטוש את בתיהם בערים המרכזיות ושבו למשפחותיהם באזור הסאחל (החוף), בו חיים רוב בני העדה. רוב הקצינים בכירים ברחו ללבנון מחשש לנקמה.

מצבם העגום של העלווים מזכיר את המשבר החמור אליו נקלעו תומכיו הערבים-סונים של סדאם חוסיין בעיראק ב-2003. אחרי ההשתלטות האמריקאית על המדינה, עבר השלטון למתנגדיהם השיעים הפרו-איראנים (המהווים רוב בעיראק) והצבא של סדאם פורק. החיילים נותרו מושפלים וללא משכורת. רובם התרכזו במחוז סלאח א-דין בעל הרוב הסוני.

הקצינים העיראקים הבכירים המודחים לא השלימו עם המצב וחיכו להזדמנות הראשונה בה יוכלו לנקום בשליטים השיעים החדשים. הם חיכו עשר שנים. ב-2014 ניצלו את עליית דאעש במערב עיראק לסייע לארגון הטרור לערער את היציבות בעיראק, אימנו את אנשי "המדינה האסלאמית" ועזרו להם להשתלט על שטחים נרחבים במדינה. דגם דומה עלול להתרחש כעת בסוריה, שם מתארגנים קצינים עלווים מצבא המשטר המודח, שאינם מוכנים להשלים עם ההשפלה וההדחה ומתכננים מרד נגד השלטון החדש בדמשק.

מושיעים לא רצויים 

לעלווים היסטוריה ארוכה של רדיפות בעולם המוסלמי תחת השלטון הסוני, תחת השלטון הממלוכי במאה ה-14 ותחת האימפריה העות'מנית עד ראשית המאה ה-20. ההיסטוריה שלהם רצופה גם בהופעתם של מושיעים מבני העדה כמו הלוחם מכּזוּן א-סנג'ארי (המאה ה-13) ומורדים אחרים שסרבול הכנע ולשלם מיסים לשליטים הסונים.

אלא שברוב המקרים כשהתפרץ מרד עלווי נגד השלטון הוא הסתיים באסון לבני העדה. ברשתות החברתיות מופצים סרטונים בהם דורשים קצינים עלווים עצמאות מלאה למחוז העלווים – לטקיה, ג'בלה וטרטוס. הסיכוי להקמתה של אוטונומיה עלווית בחוף הסורי היחיד (לאורך כ-83 ק"מ) הוא אפסי, כי המשטר בדמשק לא יכול לוותר על הגישה לים התיכון וכאמור, לעלווים אין עוד חסות של מעצמה.

לא ידוע מי מארגן את המרד בסאחל, אך השמות החוזרים על עצמם הם ר'יאת' סלימאן דלא מפקד חטיבת ההנדסה 42 לשעבר והקצין מקדאד פתיחה, שהקים את כוח המורדים העלווים "דרע א-סאחל" (שריון מישור החוף) ולעיתים מוזכר גם שמו של גיבור העלווים ממלחמת האזרחים "הנמר" סוהייל אל-חסן.  

אלא שרוב העלווים כיום מיואשים ואינם מצפים למושיע. נהפוך הוא, הם מבינים כי פעילותם של ה"פֻלוּל" (שרידי המשטר הישן) נגד אנשי הביטחון של אל-ג'ולאני רק מחמירים את מצבם. הפעולה ביום חמישי בה חיסלו מורדים מספר אנשי ביטחון, רק סיפקה תירוץ לכוחות המשטר לפתוח במסע הרצחני נגד העלווים. 

ג'יהאדיסטים "סוררים"

לפי התקשורת הערבית, ברובה אוהדת למשטר א-שרע בדמשק (למשל אל-ג'זירה הקטרית ואל-ערביה הסעודית) מנסה המשטר לרסן את אנשיו ואף למנוע מלוחמים שאינם נמנים על כוחות השלטון הרשמיים להצטרף למבצעים במחוז העלווים.

לטענת הנשיא אחמד א-שרע (אל-ג'ולאני), מעשי הטבח נגד העדה הם בגדר "מקרים בודדים" ו"מעשים החורגים מהחוק", שאינם מאפיינים את המדיניות של דמשק. בהצהרות רשמיות, טוענים בכירי השלטון בדמשק כי הם מדכאים מרידות של שרידי המשטר הישן הנתמך ע"י איראן וחזבאללה. אך הצהרות אלה אינן זוכות לאמון רב בקרב בני העדה העלווית.

בעקבות מעשי הרצח, החלה בריחה של אלפי עלווים מהסאחל דרומה לחבל עכּאר (צפון מערב לבנון), בו שוכנים רוב העלווים של לבנון, בעיקר בג'בל מוחסן (טריפולי).

המועצה האסלאמית העלווית בלבנון פרסמה ביום שישי (7/3) הודעת גינוי למעשי הרצח של נאמני המשטר הסורי, בה נאמר בין השאר: "העלווים הניחו את נשקם והושיטו יד של שלום לשלטון החדש...אך בתמורה נרצחו, גורשו מאדמתם, פוטרו מעבודתם, צעיריהם הושלכו לכלא, נשיהם וילדיהם נחטפו והכל בטענה כי מדובר במעשים בודדים של פורקי עול...מחאת אנשי הסאחל היא דבר טבעי נכח ההשפלה וההרעבה שהם חווים". בסוף ההודעה מופיעה קריאה למדינות ערב והליגה הערבית להתערב בדחיפות ולעצור את ההשמדה של בני העדה העלווית בסוריה, שכן גם העלווים משתייכים לאומה הערבית. 

הצלחה או כישלון?

מבחינתו של הנשיא א-שרע, לכאורה הוא עמד במבחן הכוח הרציני הראשון למשטרו ודכא את המרד העלווי באכזריות "למען יראו וייראו". אנשיו, בהם ג'יהאדיסטים שטופי מוח מסוריה ומתנדבים אסלאמיסטים ממרכז אסיה, אינם מנסים להסתיר את פשעיהם.

נהפוך הוא, הם מצלמים זוועות ומעלים לרשתות החברתיות, כדי להרתיע את המורדים העלווים. זוהי אותה טקטיקה של הפחדה וזעזוע, בה השתמש דאעש לפני כעשור. בפועל, א-שרע הפסיד את האמון של המיעוטים והרחיק את חלום איחודה מחדש של סוריה.

הזוועות שמתרחשות בחבל העלווים רק מגבירות את החשדנות בקרב הכורדים בצפון והדרוזים בדרום. המיעוטים הללו יחשבו פעמיים לפני שימסרו את נשקם, כפי שנאלצו לעשות החיילים העלווים בצבא אסד לפני כשלושה חודשים. מנהיג הדרוזים בסוידא חכמת אל-הג'רי קרא לחדול ממעשי הרצח נגד העלווים והזהיר כי "האש העדתית עלולה לשרוף את סוריה כולה". אחריו גינו את המעשים גם ראשי הכנסיות והעדה השיעית בסוריה. אנשי הדת הסונים שתקו כצפוי.

ובינתיים מסתובבים אלפי קצינים עלווים מושפלים ומובטלים הממתינים לשעת כושר לנקום במשטר החדש. האווירה האופטימית ששררה בסוריה אחרי הפלתו של משטר אסד מתחלפת כעת בחשש גדול כי א-שרע, מנהיג אל-קאעדה בסוריה לשעבר, שב לדרכיו הקודמות.