קשה לדעת אם הרמטכ"ל אייל זמיר רוצה לרצות את ראש הממשלה ושר הביטחון, או שהוא ער לרוח הנושבת מלשכת שר הביטחון, לפיה ראוי שתא"ל דניאל הגרי, דובר צה"ל עד השבוע, ימצא עצמו מחוץ לצבא. הגרי היה דובר מצוין, שמילא את תפקידו במקצועיות. דובר צה"ל הוא אחד המקורבים לרמטכ"ל, וייתכן שרא"ל זמיר רצה למנות לתפקיד קצין הקרוב אליו. אבל אם אלה פני הדברים, לא ברור מדוע זמיר ביקש מהגרי להמשיך עוד חצי שנה בתפקידו בלי שהבטיח לו קידום בצה"ל.

תא"ל הגרי לא הודח ולא סולק. הוא הועמד בפני מצב שבו ברור היה שהוא יסרב להצעה. רבים מאלה ששימשו בתפקיד דובר צה"ל ראו בכך תחנה לקראת קידומם לדרגת אלוף. צה"ל, כגוף ממלכתי, מחויב לפעול ללא שיקולים פוליטיים, אך בשנים האחרונות נראה שהגבול הזה מיטשטש יותר ויותר. גורמים בצה"ל הביעו חשש כי המהלך נגד הגרי יוצר תקדים מסוכן. אם קצינים בכירים ייאלצו לעזוב את תפקידיהם בגלל חוסר שביעות רצון של הדרג הפוליטי, הדבר עלול להרתיע קצינים מלהביע עמדות מקצועיות שדרושות לביטחון המדינה.

מאז תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית נשמעו טענות על ניסיונות להשפיע על מינויי בכירים בצה"ל ובמערכת הביטחון. מינויי קצינים לתפקידי מפתח נתפסו לא פעם כמושפעים מהשקפותיהם האישיות של הקצינים, ולא רק מיכולותיהם המקצועיות. ההדחה של הגרי נתפסת בקרב רבים כעדות לכך.

האם מינויים בצה"ל הושפעו בעבר מעניינים פוליטיים? התשובה לכך ברורה. השפעתו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן־גוריון, על צה"ל הייתה גדולה. הוא לא הסתיר את רצונו למנות אנשים שקרובים להשקפת עולמו. יצחק רבין, שכיהן כרמטכ"ל בשנים 1964־1968, נעשה מאוחר יותר ראש ממשלה. עוד בעת שירותו הצבאי הוא לא היה מנותק מהמערכת הפוליטית, וקשריו עם ראשי מפא"י, בעיקר לוי אשכול וגולדה מאיר, היו משמעותיים. לאחר שחרורו מצה"ל הוא מונה לשגריר בארצות הברית, ולאחר מכן נכנס לפוליטיקה במסגרת "המערך".

חיים בר־לב הוא דוגמה נוספת. הוא היה רמטכ"ל בשנים 1968־1972, ונחשב לאחד מהאנשים המקורבים להנהגת מפא"י. עם פרישתו הוא השתלב מיד בפוליטיקה ונעשה שר בממשלות המערך. עזר ויצמן הגיע לליכוד לאחר קריירה צבאית כמפקד חיל האוויר. ואילו מינויו של רפאל איתן לרמטכ"ל לווה במחלוקת. חלק מהמבקרים טענו שראש הממשלה מנחם בגין בחר בו בשל תפיסת עולמו הימנית. גם איתן נעשה פוליטיקאי לאחר סיום תפקידו כרמטכ"ל.

מי שמכירים את הגרי מקרוב מעריכים שהוא לא ייעלם מהזירה הציבורית. הגרי נחשב לאדם חד, חכם וכריזמטי, שיכול להשתלב בקלות בתפקידים בכירים מחוץ לצבא. לא מן הנמנע שנראה אותו בעתיד לוקח חלק מרכזי בדיון הציבורי על יחסי צבא ומדינה בישראל.