ביום שלישי הגיעה אל מתחת לביתם של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ובן זוגו אלון חדד קבוצת אנשים. היו אלו חבריו של איציק לוי, תושב גבעתיים. הם הגיעו להפגין ולזעוק את שמות 59 החטופים המוחזקים במנהרות חמאס. החטופים החיים שביניהם מעונים, מורעבים, צמאים, אינם רואים אור יום, ותנאי ההיגיינה שלהם בלתי נסבלים.
כמה ימים קודם לכן עמד לוי מתחת לביתם של בני הזוג אוחנה וחדד, וכמדי בוקר זעק באמצעות מגפון את שמות 59 החטופים שבשבי חמאס. הפעם, לאחר ההפגנה הוא זומן לחקירה במשטרה. בריאיון לכאן רשת ב' סיפר כי נחקר בגין הטרדה ואי־ציות להוראת החוק, וכי בחקירתו הראו לו צו משנת 2019 - שכבר לא חל ושהוצא רק לגבי מחאת יוצאי אתיופיה. הצו של מפקד מחוז מרכז במשטרה, החתום על ידי כבוד השופט יצחק עמית, אוסר על מפגינים עם מגפון להפריע את מנוחת הזוג המכובד (חצי מהזוג הוא סמל שלטון) ועליהם להתרחק מרחק של 200־300 מטרים מהבית אם ברצונם למחות.
והנה אוחנה, שאינו מכיר במינויו של עמית לנשיא בית המשפט העליון, נהנה מהצו שלו. כשלוי ושניים מחבריו למשמרת המחאה זעקו את שמות החטופים מתחת למרפסת של בית הזוג חדד ואוחנה, היה רק חדד בבית. הוא יצא למרפסת עם דגל גדול של הליכוד ונופף בו מול המפגינים, וברוב טמטומו הניף לעברם אצבע משולשת פעם ועוד פעם ועוד פעם. סביר להניח שבימים הרגישים האלו אדם המסמן אצבע משולשת לעבר קוראי שמות החטופים אינו ניחן בסף רגישות גבוה, תכונה שחסרה כנראה גם לבן זוגו, סמל השלטון, יו"ר הכנסת אוחנה, כפי שזה מתבטא בפעילות שלו כנגד בני משפחות שכולות ומשפחות החטופים.
אוחנה מסתמן כמי שנאבק בכל כוחו בזכות להפגין ולמחות. בהוראתו, משפחות שכולות ובני משפחות החטופים הורחקו באלימות על ידי סדרנים ואנשי משמר הכנסת, כשהם עשו דרכם לעבר יציע הכנסת בדיון על ועדת חקירה ממלכתית. הצילומים מהאירוע זעזעו כל בעל מצפון. הזעקות של ההורים השכולים שהושלכו לרצפה ושל אחרים שספגו מכות ודחיפות - לא מפסיקות להדהד לי באוזניים.
גם כאשר חלק מבני המשפחות הורשו לבסוף להיכנס ליציע הקהל וסובבו את גבם לנואם, ראש הממשלה נתניהו, נתן אוחנה, שישב במושבו על הבמה, הורה לסדרנים בקול קר ומתכתי: “תוציאו אותם החוצה". “המנהיג העליון", שעמד על דוכן הנואמים, הפגין רגע של חמלה ופנה לאוחנה ואמר לו: “תשאיר אותם, הם לא מפריעים לי".
מתוך סקרנות בדקתי בוויקיפדיה מה הסיפור והמקור של ה"אצבע משולשת". התוצאה מעניינת, ואני משתף אתכם, קוראי המדור: אצבע משולשת (לשון נקייה לתנועה הידועה יותר בציבור בתור “לשים זין"), היא מחווה גופנית המביעה זלזול והתגרות, לעיתים בעלת אופי מיני, באמצעות האצבעות. צורתה הנפוצה היא זקירת האמה וכיפוף שאר האצבעות, כאשר גב היד פונה לאדם אחר.
לזקירת אצבע לשם הבעת זלזול - המכונה גם “תנועה מגונה" - מתייחסים כתובים בני אלפי שנים. הרומאים כינו את התנועה “דיגיטוס אימפודיקוס", כלומר אצבע מחוצפת. התנועה נזכרת באחת הגרסאות של המחזה “העננים", מאת המחזאי היווני אריסטופאנס מהמאה החמישית לפני הספירה! יש המפרשים גם את דברי הנביא ישעיהו כמתייחס לתנועה כמעוררת מדון: "אִם-תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר-אָוֶן" (ישעיהו נח, ט).
יש המשערים כי מקור התנועה אינו רצון להעליב אלא להתגונן בפני קללותיו של הצד השני, על ידי החוויית תנועה המזכירה את איבר המין הזכרי, וכי היא נובעת מהתקופה שבה נעשה שימוש בפסלים של איברי מין כדי להביא מזל טוב.
בארצות דוברות ערבית, וגם בישראל, נהוגה אצבע משולשת הפוכה, שבה האמה מכופפת ושאר האצבעות ישרות, כאשר כף היד פונה מעלה או כלפי אדם אחר. בטורקיה, רוסיה, סין, אינדונזיה ואזורים בהשפעתן, נהוג שילוב של שלוש אצבעות, כשהאגודל נתון בין האצבע המורה לאמה.
מפעם לפעם השימוש בתנועה מתפרסם באמצעי התקשורת, הנה כמה דוגמאות: בשנת 2003, קמפיין למלחמה באיידס, המציג גבר לבוש תחתונים המחווה אצבע משולשת שעליה כובעון, נתקל בהתנגדות של חברת התחבורה דן.
ב־2004 הניף ראש עיריית רמת גן דאז צבי בר אצבע משולשת לעבר חבר מועצה. אלי אוחנה החווה את התנועה כלפי אוהדי בני יהודה במרץ 2005, כמו גם כדורגלנים אחרים. ויאיר נתניהו - הוא הניף אצבע משולשת כלפי פעילים שבאו להפגין נגדו בדיון באחת מתביעות הדיבה שהגיש.
אף שאין מתפקידו של מדור זה להציע למי שנגדם כוונה האצבע המשולשת להגיש תביעה נגד חדד, אין ספק שיהיה מרתק אם תוגש תביעה כזו.
כשהיה במשטרה, הוצע ללוי אחת משתיים: או שיתרחק מביתו של אוחנה למשך שבועיים ויפסיק לזעוק את שמות החטופים עם מגפון, או שיילקח לבית המעצר באבו כביר ויובא למחרת בבוקר לבית המשפט.
לוי בחר לא לבלות לילה באבו כביר ולא להיות מובא לבית המשפט על הפשע הנורא שביצע מול ביתם של יו"ר הכנסת ובן זוגו. לוי הבטיח שבמידה שלא יחול שינוי, בתום שבועיים של הרחקה הוא יחזור לזעוק את שמות החטופים מתחת לביתו של סמל השלטון.
מלשכתו של אוחנה נמסר השבוע לתקשורת כי התנועה כוונה רק למפגין ספציפי ״שמגיע כבר כמה שבועות בכל בוקר, מעיר את ילדיו בשעה מוקדמת באמצעות המגפון ומרבה לגדף את בן הזוג בזמן שהוא מלווה את הילדים בדרך לבית ספר״.
עוד אמרו בלשכת אוחנה: ״הניסיון לצייר כאילו הדבר נעשה נגד שמות החטופים הוא חלק מדפוס הפעולה הנבזי של המפגין. התנועה מכוונת אל המפגין המטריד - ורק אליו. מר חדד נוהג בכבוד במשפחות חטופים ואף הזמין משפחות חטופים לדירתם כשנודע לו שהן נמצאות מתחת לביתם ביותר ממקרה אחד".
עידן עמדי כתב את “מרפסת", שיר על שבויים ועל מרפסת, הנה הוא לפניכם:
הכל נראה רחוק, כאן מהמרפסת,
זו סיגריה אחרונה, לפני שאני נרגע.
חושב על כל המסכנים האלה, שבויים כאלה,
חיים אותו חלום או אשליה,
אותה אישה וכלב.
בראש שלי הכל אחרת, את שוכבת במיטה
והילדים רצים בחדר, הבוקר בא מוקדם.
הכל נראה רחוק, כאן מהמרפסת,
סוחב סיגריה אחרונה, לפני שאני נכנע.
חושב על כל המסכנים האלה, שבויים כאלה,
חיים אותו חלום או אשליה,
רודפים אחרי השמש.
בראש שלי הכל אחרת, את שוכבת במיטה
והילדים רצים בחדר, הבוקר בא מוקדם.
בראש שלי המנגינה חוזרת, את מחייכת במיטה
והילדים רצים בחדר, הבוקר בא מוקדם.
בראש שלי המנגינה חוזרת, את מחייכת במיטה
והילדים רצים בחדר, הבוקר בא מוקדם.