1. מינוי לא גמור
מיותר להעמיד פני מופתע משלל המינויים הפוליטיים שממשלת נתניהו הצניחה בחודשים האחרונים. זה חלק מהדנ"א שלה ובסיס קיומה. הם ממנים כמו שהם נושמים. למקרה שמינוי מסוים נכשל ברף המשוכה המשפטית, גילו לנו את הפטנט הייחודי של "ממלאי המקום". יש לנו ממלא מקום בנציבות שירות המדינה, בהנהלת משרד ראש הממשלה, בייעוץ המשפטי במשרד ראש הממשלה, ובקרוב בייעוץ המשפטי באוצר.
ואם מזימתו של בנימין נתניהו תצלח, אזי בקרוב נישאר גם ללא יועצת משפטית לממשלה. בעל התפקיד היחיד שחייב ממלא מקום ובדחיפות הוא נתניהו עצמו, המתמודד בשבע חזיתות (ובשמונה אם נספור את החזית המשפטית). הוא מלא ניגוד אינטרסים, והנבצרות היא המפלט ההגיוני ביותר עבורו.
בחברות הממשלתיות מתגוששים על מינויים פוליטיים. השר דודי אמסלם מתמקח עם שר הביטחון ישראל כ"ץ על מינוי יו"ר דירקטוריון לתעשייה האווירית, למשל. אבל כל זה לא מספיק לחבורת נתניהו. הם חיפשו מה עוד אפשר לקלקל. איזו חלקה טובה ניתן להרוס. חיפשו וחיפשו עד שהגיעו לבנק ישראל.
בעוד הורגלנו לסתום את האף מסירחון הבוקע ממבול המינויים הפוליטיים בשירות הציבורי, אני מודה שהופתעתי כשנתניהו וסמוטריץ' הרחיבו את היריעה ופלשו לטריטוריה של בנק ישראל. הממשלה לא אישרה עדיין את הארכת המינוי של אנדרו אביר כמשנה לנגיד. גם במקרה זה החליטו ראש הממשלה ושר האוצר להפר ברגל גסה את כל הנורמות ולמנוע את האישור. מדוע? כי הנגיד פרופ' אמיר ירון לא בא להם טוב בעיניים.
פרופ' אמיר, שהוא לפי החוק היועץ הכלכלי לממשלה, סתם בשנתיים האחרונות את האף וייצג בעולם את המדיניות הכלכלית הכושלת. מדי פעם הוא אכן מבקר מהלכים שנויים במחלוקת של הממשלה, אבל בקטנה. ועדיין, זה מטריף את סמוטריץ' ונתניהו, שעוד מתחילת הדרך לא היו מעוניינים בהארכת כהונתו, ומוזר מבחינתם שהוא עדיין לא הצטרף לעדת היסמנים.
אזכיר שלפי החוק, הנגיד מוסמך להמליץ על המשנה שלו, והממשלה רק אמורה לאשר פורמלית את ההחלטה של הגורם המקצועי. אבל הם לא מתביישים להשפיל ולהביך את הנגיד, בתקווה שמתוך ייאוש הוא יניח את המפתחות ויתפטר. אם חלילה זה יקרה, מדובר בצעד אחד יותר מדי. חברות דירוג האשראי הבינלאומיות יסיקו את המסקנות ויפגעו בדירוג ובנו. האם זה יזיז משהו לנתניהו או סמוטריץ'? ממש לא. נראה שלא באמת אכפת להם ששריפה מתחילה ללחך את קירות המועדון.
2. הגיע זמן הריבית
מדד המחירים לפברואר יפורסם היום בצהריים (כי 15 במרץ יוצא ביום שבת). לכאורה מדובר במדד שגרתי נוסף, אבל רק לכאורה - כי בפועל הפעם זה שונה. המדד יקבע אם האינפלציה אכן מתכנסת ליעד, או שאפקט עליית המחירים והמיסים הורגש גם בפברואר. המדד הוא האינדיקטור המרכזי לקביעת גובה הריבית בשבועות הקרובים.
מרבית החזאים מעריכים שהמדד עלה החודש ב־0.2%, ואם זו אכן תהיה העלייה - ניתן לומר שהאינפלציה בדרך להתכנסות. ואולם כל עלייה מעבר ל־0.2% היא סיבה לדאגה. בינואר הוא עלה ב־0.6% והקפיץ את האינפלציה במונחים שנתיים ל־3.8%. ועדיין, התחזית המקובלת היא שהאינפלציה ב־2025 תסתכם ב־2.5%, מה שימריץ את הנגיד להוריד את הריבית פעם או פעמיים עד סוף השנה.
את המדד בינואר הובילו מחירי הפירות הטריים שעלו (2.5%), תחזוקת הדירה (2.1%), המזון (1.0%) ושכר הדירה (0.4%). ירידות בולטות היו בהלבשה והנעלה (4.2%) ובירקות הטריים (2%). האינדיקטורים מצביעים על האטה בצריכה. כוח הקנייה של הצרכנים נשחק, בין השאר בגלל העלאת המע"מ. היחלשות הדולר בפברואר הוזילה את מחירי היבוא (לדוגמה, הבנזין למכוניות הוזל בתחילת מרץ ב־8 אגורות לליטר), אבל מתחילת מרץ התהפכה המגמה והדולר התחזק בכ־4%.
לכל אלה יש להוסיף את אפקט החורף הקיצי, שמעודד רשתות אופנה להתחיל במכירות סוף עונה עוד לפני הפסח - מה שישפיע בעיקר על מחירי ההלבשה וההנעלה. לגבי ההאטה, רשתות המזון והקמעונאות ירגישו זאת דרך ההאטה במכירות בדוחותיהם לרבעון הראשון של 2025.
על רקע זה נראה שנגיד בנק ישראל חייב לצאת מהחשיבה הדוגמטית ולהתחשב גם במגמות הללו, ובבחינת צופה פני עתיד, להפתיע ולהוריד את הריבית. מהלך דומה ננקט בשבוע שעבר על ידי הבנק האירופי ECB, שהוריד את הריבית ב־0.25% ל־2.5 לשנה. הריבית הורדה אף שהאינפלציה בגוש עדיין מגיעה לכ־2.6% לשנה. הגישה ה"יונית" ננקטת מתוך ציפייה שהאינפלציה אכן תתכנס במהלך השנה ליעדה, ואף תרד מתחת ל־2%.
במצב שבו קיים הצורך בעידוד העסקים הקטנים לקראת חזרתם לצפון, מוטב שהבנק המרכזי יזנח את הגישה הניצית, וכמו עמיתיו באירופה יעניק זריקת עידוד למשק. כמובן שהורדת הריבית תועיל גם לציבור הנאנק תחת תשלומי המשכנתאות והאוברדרפט. נזכיר שתפקיד בנק ישראל על פי חוק הוא גם לפעול לצמצום הפערים החברתיים, כך שאסור להתבייש מכך שבשיקולי הריבית מביאים בחשבון גם את זה.
אם החלטת הורדת הריבית לא תתקבל כבר בהודעה הקרובה (ב־7 באפריל), היא חייבת להתרחש בהודעה שאחריה ב־26 במאי. אסור לפרופ' ירון להתמכר לריבית הגבוה ולדחות את ההפחתה למחצית השנייה של 2025 כדי להיות בטוח לחלוטין שהאינפלציה הודברה. המתנה נוספת כזאת תתפרש כשמרנות יתר שאינה במקומה. ניחוש שלי: זה לא יקרה בהורדה הקרובה או בזו שאחריה. הנגיד כבר ישלוף כתירוץ משהו כמו המיני־מפולת בבורסות הבינלאומיות.
3. ממלכת ישראל
חג פורים, חג גדול לילדים, אבל השנה לא למבוגרים. גורל החטופים הנמקים במנהרות פוגם בשמחת החג. ועדיין ילדים אוהבים להתחפש. אחת הפופולריות בתחפושות שבילדותי הייתה אסתר המלכה, אשתו הנוספת של מלך פרס, שהצליחה לשכנע את אחשוורוש להעביר מהעולם את רוע הגזירה של המן הרשע (האיראנים, אם כן, כמעט לא משתנים).
המן הרשע המודרני הוא חמאס, ואחינו החטופים בעזה הם העם היהודי. ומיהי אסתר המודרנית, המתגייסת למען החטופים כדי להעביר מהעולם את הגזירה? בחרתי שלוש מלכות וגם שלושה דמויי מלכים, בניסיון להתאים כל מלכה למלך.
עינב צנגאוקר
היא נלחמת להחזרת בנה מתן, שנחטף ממסיבת ה"נובה". המאבק ההרואי שלה הפך אותה לקולט הברקים של מתקפות הרעל. ככל שהיא נלחמת יותר למען בנה, היא חוטפת יותר. שלא במקרה זכתה לפני שבועיים לכתבת רוחב ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "כמו עוף החול", שבו תוארו אישיותה והמאבק. כל ילד בישראל היה מתברך באמא המוסרת כך את נפשה כדי להצילו.
המלך הוא ביבי קינג, שמולו היא מנהלת את המאבק. נתניהו מקשה את עורפו, ומתגאה בכך שהצליח להחזיר 196 חטופים, כאילו זו אינה חובתו הבסיסית. אחשוורוש מהארמון ברחוב בלפור חייב להמשיך במשימה כאילו בנו יאיר נחטף ממיטתו מיאמי.
מרים אדלסון
מבחינת אפקטיבית, מרים אדלסון עושה למען החטופים יותר מכל גורם בישראל. היא הצליחה לרתום למשימה את הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ אחשוורוש, בעיקר בזכות כ־100 מיליון דולר שתרמה עוד כשהיה שכיב מרע פוליטי. אחשוורוש האמריקאי מעריך לא רק את התרומה אלא את פוטנציאל הסיוע העתידי של אדלסון. לא רק שהיא דרבנה את הנשיא לפעולה למען החטופים, אלא גם ארגנה ביקור שלהם אצלו, ורבים לא יודעים - אבל היא גם פועלת מאחורי הקלעים למען יישובי העוטף.
אדלסון היא היהודייה העשירה בעולם, עם הון של יותר מ־30 מיליארד דולר. מזל שנשארה ישראלית ברוחה, ולא שכחה לרגע היכן נולדה. בפעם האחרונה פגשתי אותה לפני כשנתיים באירוע בוגרים באוניברסיטת רייכמן בהרצליה. היא מחזיקה עדיין בעיתון "ישראל היום", כי זה מה שבעלה המנוח שלדון אדלסון היה רוצה.
היא, ילדיה, נכדיה וניניה יכלו לחיות באושר ובעושר עד קץ הדורות, אבל בינתיים היא העדיפה להפעיל מאחורי הקלעים את השפעתה - האפקטיבית יותר מזו של כל פוליטיקאי ישראלי אחר. כסף זה חשוב מאוד, אבל זה לא הכל בחיים.
גל גדות
רבות נכתב על הצלחתה של וונדר וומן הישראלית בתעשיית הקולנוע האמריקאית, אבל קשה לשלול את ההנחה שחלק מההצלחה מוסבר ביופייה. עוד לפני ההצלחה בהוליווד גדות הייתה מלכת יופי בישראל וייחלה לשלום עולמי. היא נשואה אומנם לירון ורסנו ולא לאחשוורוש, אבל עדיין היא המלכה האם. הממלכה היא הוליווד, המתגייסת למלחמה באנטישמיות, שהיא הגרסה המודרנית לרשעות המן. הייתה ביקורת על כך שבטקס האוסקר היא לא ענדה את סיכת החטופים, אך גדות אינה שרת החוץ, שגרירת ישראל או קונסולית התרבות.
את התשובה למלעיזים סיפקה בטקס קבלת אות הוקרה של הליגה נגד השמצה על מלחמתה באנטישמיות. לאחר שהזכירה את ייחוסה המשפחתי, הוסיפה: "קוראים לי גל, אני יהודייה. ישראלית. נמאס לנו מהשנאה כלפינו". היא קראה לשחרור החטופים, סיפרה שאחרי 7 באוקטובר הגיעה לבית כנסת והכריזה: "אנחנו לא יכולים להמשיך לחכות. אנחנו חייבים להיות שם עבור עצמנו".