התחממות היחסים בין ארה"ב לרוסיה במיוחד כעת, במלאת שלוש שנים לפרוץ המלחמה באוקראינה, גרמה לשבר עמוק במערב ולטלטלה קשה בעיקר בקרב חברות נאט"ו ובעלות בריתה האירופיות. לאחר שמונה עשורים שבהם נקט הבית הלבן יד קשה כלפי הקרמלין, תוך שימוש בסנקציות כלכליות והרתעה צבאית, הרטוריקה שנוקט הנשיא דונלד טראמפ כלפי מוסקבה ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין עברה מעוינות לסימפטיה.
עם זאת, ומעבר להתרסה הבוטה ולהתרחקות מתפיסות אמריקאיות מסורתיות, לקיתונות הביקורת המושמעים כלפיו, הכאוס וחוסר הוודאות העצומה שנוצרה בזירה הבינלאומית, כבר עתה מסתמן כי הצהרותיו הרבות של טראמפ בנוגע לסיומה המהיר של מלחמת רוסיה־אוקראינה - אינן מקריות. לא זו בלבד שמהלכיו משקפים מהפך דרמטי במדיניות החוץ האמריקאית כלפי אירופה ובכלל, אלא שהם גם מהווים התפתחויות משמעותיות בחשיבה הגיאו־אסטרטגית של ארה"ב.
מדובר בשינויים טקטוניים שקשורים לשלל המשברים הגיאופוליטיים והביטחוניים שמתרחשים לאחרונה בזירה הבינלאומית, וכן לאופיה המשתנה של התחרות על עמדת ההובלה הכלכלית והטכנולוגית העולמית. כל אלה, נוסף על התמורות העצומות שמתחוללות במאזן הכוחות הגלובלי, בסטטוס קוו ובסדר העולמי, הפוליטי־כלכלי, בעיקר נוכח האתגר ההולך וגדל שמציבה סין לארה"ב.
לא בכדי על רקע אתגרים עצומים אלה, מתרחק ממשל טראמפ, כאמור, מהגישה ומהמדיניות האמריקאית שאפיינו את קודמיו. כך פעלו ממשלי אובמה וביידן, שהתבססו על שליטה טריטוריאלית באמצעות התחייבויות צבאיות, בריתות בינלאומיות (דוגמת נאט"ו) ופריסת תשתיות ביטחוניות ומודיעיניות נרחבות על פני אירופה, אסיה והמזרח התיכון. בעודו חותר לבסס מחדש את עוצמתה הכלכלית של ארה"ב, תוך צמצום מעורבותה הכלכלית והצבאית הישירה ברחבי אירופה והעולם, טראמפ – שממוקד בחידוש והפשרת היחסים עם רוסיה – אינו בוחל באמצעים.
פרט להתרחקותו מהברית הטרנס־אטלנטית תוך הטלת מכסים על אירופה, סין, קנדה ומקסיקו, שמובילים למלחמה סחר עולמית, הנשיא האמריקאי אינו מהסס לשתף את מוסקבה במודיעין ואף מורה על עצירת מתקפות הסייבר נגדה. אלה מהלכים הרסניים וחסרי תקדים שמגבירים את החשש בקרב בעלות בריתה הקרובות, לרבות ישראל, מפני דליפת מידע קריטי לגורמים עוינים.
הרווח: דיבידנדים אסטרטגיים
גישתו הפייסנית של טראמפ כלפי פוטין, בראייתו של נשיא ארה"ב, היא אקט זניח היות שמלחמה גדולה נגד רוסיה עלולה להיות יקרה, כואבת והרסנית בהרבה. מדיניות החוץ שהוא נוקט מוצגת על ידו כפרגמטית, עמדת כוח שנועדה להחזיר את השליטה הגיאופוליטית־כלכלית לידי וושינגטון, וזאת, בין השאר, תוך הפחתת עלויות הנאמדות בטריליוני דולרים שארה"ב ספגה עד כה. מדיניות שקולה ועוצמתית זו, לטענתו, תחליש את השפעתה הגיאופוליטית הגלובלית של סין ואת השותפות האסטרטגית בינה לבין רוסיה, תתקע טריז בין חברות "ציר הרשע" ותפגע במערך היחסים בין בייג'ינג, מוסקבה וטהרן. כל זאת, תוך ניצולה של רוסיה כמשקל־נגד יבשתי מול סין, תלותה הכלכלית בה ומיקומה הגיאוגרפי, וכן כמתווכת במשא ומתן הצפוי להתקיים בקרוב בעניין תוכנית הגרעין האיראנית.
יתרה מכך, בראייה אסטרטגית וכלכלית רחבה, נרמול היחסים עם מוסקבה צפוי מבחינת טראמפ להניב לארה"ב "דיבידנדים" אסטרטגיים וכלכליים עצומים נוספים. מדובר בהקלה בסנקציות ובהוצאתה של מוסקבה מבידוד בינלאומי – מהלכים שפגעו, בין השאר, בכלכלה האמריקאית (ארה"ב הפסידה 324 מיליארד דולר נוכח יציאת חברות אמריקאיות מרוסיה) ובסחר עם מדינות אירופה (היקף היצוא של ה־EU לרוסיה ירד ב־58%, והיבוא ממנה ירד ב־86%, בעוד היצוא הבריטי לרוסיה ירד ב־74%, והיקף היבוא של בריטניה ממנה צנח ב־94%) – טראמפ חותר "למקסם רווחים" מהסכם הכניעה שייחתם עם אוקראינה.
הסכם זה יכלול ויתורים מצידה של אוקראינה על שטחיה, בעיקר במזרח ובדרום המדינה, המכילים כ־5% ממשאבי המינרלים בעולם, ששוויים מגיע לכ־15 טריליון דולר. בנוסף, מדובר בעתודות רבות של מתכות נדירות (כגון ליתיום, גרפית, טיטניום שנחוץ לתעשיית התעופה והאנרגיה, לצד אורניום, שקריטי לתחנות כוח גרעיניות).
וכך, מעבר למיצוב עסקת המינרלים כ"ערבות ביטחונית" אמריקאית לכאורה כלפי אוקראינה, שתרתיע פלישה רוסית נוספת אליה בעתיד ואף תסייע בהוזלת מחירי האנרגיה בעולם, הקרע עם ממשלת קייב והתקרבותו, מנגד, לקרמלין, הם מהלך עסקי מניפולטיבי כשלעצמו. הוא נועד לספק לוושינגטון גישה למשאבים אסטרטגיים ולנתיבי הסחר הארקטיים שבשליטת רוסיה, ואף לסייע בהמשך בקידום פרויקטים כלכליים ואנרגטיים משותפים, הכוללים ייצור אלומיניום לצד הפקה של נפט וגז טבעי רוסי באוקיינוס הארקטי.
בנקודה זו חשוב להבהיר שרוסיה – אחת מהיצרניות והיצואניות הגדולות בעולם של נפט, גז טבעי ומינרלים קריטיים – מחזיקה כיום במאגר עצום של מתכות נדירות, המגיע ל־3.8 מיליון טונות שחיוניות לייצור מתקדם בענף ההייטק והתעשיות הביטחוניות. כמו כן, יש ברשותה כחמישית מסך הרזרבות העולמיות של עתודות הנפט שמגיעות ל־31.4 מיליארד טונות, וכן של גז הטבעי שמסתכמות ב־63.5 טריליון מטרים מעוקבים. אלה עתודות הגז שמספיקות ל־100 השנים הבאות, כפי שהצהיר גורם בכיר בקרמלין בתחילת פברואר.
וכך, עושר אנרגטי זה מהווה "מכרה זהב" עצום שמחזק את יוקרתה בעיני וושינגטון ומדרבן את טראמפ לחזר אחרי פוטין. המגעים החשאיים המתנהלים בימים אלה עם הקרמלין בנוגע לחידוש פעילות צינור הגז "נורדסטרים 2", שיזרים גז למדינות אירופה, כפי שדיווח ה"פיננשל טיימס" הבריטי השבוע – הם אינדיקציה מובהקת לכך.
התבוננות מקרוב אף מראה כי בהיותה כלכלה פריפריאלית, שנתפסת בעיקר כאיום צבאי על אירופה, רוסיה – שאינה מתחרה ישירות בכלכלת ארה"ב, בניגוד לסין - היא שוק פוטנציאלי עבור אנשי עסקים, חברות ותאגידים פיננסיים אמריקאיים. כל זאת, בין השאר, נוכח הסנקציות הכבדות שהוטלו עליה כאמור. מגבלות חמורות אלה, שהרחיקו עד כה את הסחר הרוסי מאירופה לאסיה, הובילו לזינוק של 500% בהיקף הסחר הבילטרלי שלה עם הודו, שעלה מ־13 מיליארד דולר ב־2021 ל־65 מיליארד דולר ב־2023, וכן עם סין, שצמח בכ־175% ועלה מ־140 מיליארד דולר ב־2021 ל־245 מיליארד דולר ב־2024.
סנטימנט אנטי־אמריקאי
לא בכדי, שינוי סדרי העדיפויות במדיניות החוץ האמריקאית ומהלכיו הכלכליים של טראמפ מעוררים עניין רב בסין. פרט לכך שהם ממקדים את השיח העולמי על ענייני רוסיה ואירופה ועל פוטין והמלחמה באוקראינה, הדטנט בין ארה"ב לרוסיה עשוי להסיט את תשומת הלב והמשאבים האמריקאיים, לפחות באופן זמני, מפעילותה של בייג'ינג בים סין הדרומי בדגש על מהלכיה בסוגיית משבר טייוואן.
בנוסף, סין עשויה ליהנות מההקלות הצפויות בסנקציות על רוסיה לטובת הרחבת היקף עסקאות הסחר שלה מול מוסקבה והגדלת יצוא הסחורות שלה, בעיקר בתחומי האנרגיה והטכנולוגיה (נפט וגז נוזלי במחיר מופחת, לצד שבבים וטכנולוגיות החיוניות ליישומים צבאיים). כל זאת, הן באופן ישיר והן דרך מדינות שלישיות, בעיקר במרכז אסיה, שהחליפו עד כה את זרימת הסחורות ממדינות המערב.
בתוך כך, התקרבותה של וושינגטון למוסקבה וערעור יחסיה הטרנס־אטלנטיים מהווים הזדמנות מצוינת עבור סין לחדש ולחזק את קשריה הדיפלומטיים ויחסיה הכלכליים־מסחריים עם מדינות אירופה וה־EU. שעת כושר זו מאפשרת לה לבסס את עמדתה והשפעתה הכלכלית וכן למצב עצמה כמתווכת בינלאומית, בייחוד במלחמה באוקראינה. זאת, תוך שימוש בתמריצים לצד "מנופי לחץ" מדיניים וכלכלים שונים, בייחוד כלפי רוסיה התלויה בה כלכלית.
לא בכדי מיהר הנשיא שי ג'ינפינג לקרוא תיגר על ניסיונותיו של נשיא ארה"ב להחליש את השותפות האסטרטגית "חסרת הגבולות" בין בייג'ינג למוסקבה. נוכח סיכוייו הקלושים לפגוע במערכת היחסים העמוקה בין השתיים, המבוססת על סנטימנט אנטי־אמריקאי/מערבי מובהק, נדמה כי מהלכיו של טראמפ דווקא עשויים לחזק את הצורך של בייג'ינג לבצר את הברית שלה עם רוסיה, וכן להשקיע בהכנות לתחרות המוגברת שלה מול ארה"ב. מהלכים שלמרבה האירוניה, צפויים לסייע לביסוס עוצמתה ומעמדה הגיאופוליטי בזירה הבינלאומית.
התרעות פיקוד העורף