שמחה רוטמן, שומע? בדיונים על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שכחו חוק יסוד קטנטן

זו לא הייתה סתם אמירה. התרשמנו אז עמוקות מהערכים ההומניים במורשת שלנו: ההגנה על החלשים, יתום אלמנה וגר, ובמיוחד הציווי המופלג שלא להשיב עבד נמלט לאדונו. כדאי לשים לב עד כמה ציווי זה היה מתקדם בזמנו. אלפי שנים אחרי שהוא ניתן, ב־1787, כשהושלמה חוקת ארצות הברית, עדיין חלה החובה המבישה על מדינות הצפון, להחזיר עבדים נמלטים למדינות הדרום. אבל מול עינינו עמד אז דבר נוסף: המוּבאות מהמורשת שלנו שקובעות את היחסים שבין היחיד לשפיטה. ספר דברים, פרק י”ז, פסוק ח’, אומר כך: “כי ייפלא ממך דבר למשפט”. בהמשך, הכתוב קובע ברורות כי כל סוגיה משפטית יש להביא בפני השופט שיכהן באותם ימים. וכל אשר אותו שופט יקבע יחייב ציות מלא, ללא כל סטייה.

כשיהושפט מלך יהודה בנה בממלכתו את מערכת המשפט, הוא הוסיף ואמר לשופטים מהי מהות תפקידם: “וַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַשֹּׁפְטִים רְאוּ מָה־אַתֶּם עֹשִׂים כִּי לֹא לְאָדָם תִּשְׁפְּטוּ כִּי לַיהֹוָה וְעִמָּכֶם בִּדְבַר מִשְׁפָּֽט׃ וְעַתָּה יְהִי פַחַד־יְהֹוָה עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּֽי־אֵין עִם־יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח־שֹֽׁחַד” (דברי הימים ב’, פרק י”ט).

שתי פסקאות אלה מביאות לידי ביטוי במורשתנו שלושה עקרונות יסוד: עליונות החוק, חובה מוחלטת לציית להחלטות בית המשפט ועצמאות מערכת המשפט. אסור שתהיה על מערכת המשפט מרות של המלכות או השלטון. ואסור שהיא תנסה לשאת חן בעיני השלטון.

עצמאות מערכת המשפט בישראל אינה נדרשת רק מפני שאנחנו מדינה השואפת להיות דמוקרטיה. היא נדרשת גם מפני שאנחנו מדינה יהודית. פגיעה בעליונות החוק, או בחובת הציות לבתי המשפט, או בעצמאות מערכת המשפט, היא גם פגיעה בערכיה של ישראל כמדינה יהודית. אם הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים פוגעת בעצמאות מערכת המשפט היא תהיה פסולה כי היא סותרת את ערכיה של ישראל כמדינה דמוקרטית וכי היא סותרת את ערכיה של ישראל כמדינה יהודית.

אי אפשר להתעלם גם מהעיתוי. בזמנים רגילים, דיונים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, כולל הצעות שיפור של יו”ר הוועדה, ח”כ שמחה רוטמן, יכולים להיות עיוניים, מעניינים ובעלי תכלית חיובית. אבל אין אנו נמצאים היום בזמנים רגילים. העם מפוצל לשני חצאים. ההצעה שלפנינו נתפסת על ידי רבים בציבור כחלק בלתי נפרד מהמאבק העיקש בבית המשפט העליון, כאילו היה אויב המדינה. כוח החקיקה הופך לכוח המגדיל ומקצין את הפערים בין שני חצאי האוכלוסייה. אף זה שיקול כבד משקל, שיש להביאו בחשבון בכל מעשה חקיקה.