בסביבת הנשיא אומרים שלהיוועצות יש משמעות משפטית, אבל לפי הנחיות היועמ"ש משמעותה של חובת ההיוועצות היא כי "הרשות המוסמכת, החייבת בהתייעצות, צריכה להתייחס אל העצה לפני קבלת ההחלטה, כדרך שצריך להתייחס אל שיקול ענייני חשוב". כאן צריך לציין כי יש מנעד גדול בדרך ההתייחסות להיוועצות. במאמר מוסגר, הנחיית היועמ"ש מתייחסת לחובת היוועצות לפי חוק. יש רק להניח שכאשר מדובר בהיוועצות וולונטרית שנעשית רק מרצונו הטוב של השופט עמית, תהיה לדעתו של השופט סולברג משקל נמוך - אם בכלל.
כאן אנחנו נכנסים לשלב הבא. בחלוקה גסה, באופן אמיתי, יש בממשלה שלושה מחנות ביחס לוועדת חקירה ממלכתית. הראשון, מתנגד בגלל השופט יצחק עמית באופן פרסונלי. בין אם בגלל דרך המינוי שלו לנשיא ובין אם בגלל טענה להטיה מובנית שלו נגד הימין. במידה ועמית היה מסכים לתת לשופט סולברג וטו על זהות חברי הוועדה, הוא היה יכול להרגיע אף את האגף הזה. הוא לא הסכים, וגם שם ימשיכו בהתנגדות.
המחנה השני מתנגד לכל ועדת חקירה שתתמנה על ידי שופטי העליון, מכיוון שלעמדתם יש לחקור את חלקו של בג"ץ בשבעה באוקטובר בשל פסקי דין, עצם קיומם של דיונים ועוד טענות שונות נגד בית המשפט העליון, כמוסד. ההתנגדות היא לא כלפי השופט עמית באופן ספציפי. אותה התנגדות היא גם כלפי השופט סולברג - באותה מידה. את עמדת המחנה השני היטיב לסכם חבר הכנסת שמחה רוטמן, ממובילי הרפורמה המשפטית ומחבר הספר "מפלגת בג"ץ", שכתב את המשפט הבא: "מערכת המשפט צריכה להיבדק ולהיחקר לא פחות מכל מערכות השלטון האחרות, ומי שימונה על ידי עמית, (גם עם סולברג) כמעט בהגדרה לא יוכל לעשות את זה".
המחנה השלישי הוא המחנה שלא רוצה ועדת חקירה בכלל, לא משנה מי יהיה חבר בה ומה יהיו מסקנותיה, גם אם המסקנות הללו ייכתבו מראש על ידו. זהו מחנה ציניקן, שעושה שימוש במשבר האמון מול השופט יצחק עמית או במשבר האמון מול מערכת המשפט, ופשוט יסכל באמצעות התירוצים הללו כל אפשרות למנות ועדת חקירה ממלכתית. כי בעוד שני המחנות הראשונים באמת מאמינים בכך שאי אפשר לסמוך על השופט עמית, או על בג"ץ בכלל - אותו מחנה לא רוצה שום ועדה שתבדוק אותו.
ובסופו של דבר, הממשלה והקואליציה צריכות לזכור. זה לא משנה איך, בסוף תוקם ועדה שתחקור את השבעה באוקטובר. אפשר לשנות את החוק הקיים, לתת זכות וטו לשופט נועם סולברג או אולי אפילו לחוקק חוק מיוחד לוועדת חקירה לאירועי השבעה באוקטובר. בסוף, אם הממשלה הזאת לא תעשה דבר, ממש כפי שקרה בנוגע לאסון מירון, הממשלה הבאה תפעל בעצמה.
התרעות פיקוד העורף