כבר עם רדת החשיכה התמלאו רחובות מרכז תל אביב במפגינים, שהגיעו מכל כיוון אפשרי – ותיקים ובני נוער, אנשי מילואים, תושבי הפריפריה ותושבי המרכז, משפחות שכולות, ראשי מערכת הביטחון לשעבר ואזרחים מן השורה. כולם נשאו עמם תחושת דחיפות – שדבר מה עמוק השתנה, ושהכוונה על הדחתו של ראש שירות הביטחון הכללי בעת מלחמה, שעות לאחר תחילת מבצע צבאי נוסף – היא קו אדום שאין לעבור עליו בשתיקה.
ההפגנה, שאורגנה על ידי פורום “חומת מגן לישראל”, החלה בקול שקט אך בטוח. המפגינים נשאו שלטים, דגלים ולבוש שחור, המסמל עבורם את השבר העמוק בו נמצאת המדינה. רבים מהם חזרו לשטח לאחר חודשים ארוכים של התרחקות מהרחובות, מתוך תחושת שליחות שלא ניתן להתכחש לה עוד.
המפגינים הקשיבו בדריכות, אך האווירה במקום חרגה מגבולות הנאומים. הרחוב כולו הפך לזירה חיה של שיח, של שיתוף, של סערת רגשות. חלק מהנוכחים תיארו תחושת דז’ה וו – חזרה לרגעי השיא של המאבק נגד המהפכה המשפטית – אך רבים אחרים אמרו כי הפעם מדובר במאבק אחר, חמור יותר, כזה שנוגע בלב-לבה של מערכת הביטחון ושל עתיד המדינה, שביום רביעי ימשיך עם עליית המפגינים לירושלים.