“התחלתי לעשות קטעים בקרואטית, באנגלית ובעברית, התזמורת ניגנה ‘שלום עליכם' ולאט־לאט הבנתי שעליי להפוך את הכאב ואת העצבות לכוח הזה, שיש לנו כעם. כוח להתגבר ולנצח בתאוות החיים את כל הסיטואציות הקשות והטרגיות. נתתי את כולי במופע. בסיום, שרים קרואטים שהיו שם חלקו לי מחמאות מכאן ועד הודעה חדשה. הרגשתי גאווה כישראלי".
במהלך המלחמה הופיע גלעדי בפני מפונים ופצועים, כפי שעשה במלחמות ישראל החל ממלחמת ששת הימים, אז שירת בלהקת פיקוד המרכז, ובהמשך כשחקן־בדרן־זמר מהמובילים בנוף המקומי. “בהופעות מהסוג הזה אתה צריך לפקח מאוד על איך אתה מעביר את הדברים, איך אתה נוגע בכאב", הוא מעיד. “כיוון שאני בקיא בטעמי המקרא, ואני מהטובים בעולם בתחום זה, אני מבצע את ‘אבינו מלכנו' או קטע מההפטרה או מהמגילות, וזה תהליך שבו אתה מתאים את עצמך לקהל, לרגישויות ולמציאות. אני אחד שיוצר על הבמה, אז אני מאלתר וממציא את עצמי בכל פעם מחדש. זו הסיבה שאני שומר על רלוונטיות במשך כל השנים".
בתקופת המלחמה אנחנו שומעים אמנים רבים מביעים עמדה פוליטית. כמי שידוע כמיודד עם ראש הממשלה, וגם גר בשכנות לו, בקיסריה, נראה שאתה גוזר על עצמך שתיקה בעניינו.
כל מה שקובע היום הוא האינטרסים הפוליטיים. אני חושב על הנכדים, על הנינים ועל בני הנינים של כולנו, על איך אנחנו חיים פה בביטחון, ואם ירצה השם, ואולי גם דונלד טראמפ יעזור לו, בשלום. יש לי חברים גם מימין וגם משמאל, ואני לא אגיד שאני בעד השמאל או בעד הימין כי גם בתנ"ך אין שמאל או ימין. אני מבקש שנאכל אחד עם השני במקום אחד את השני, שנחבוק אחד את השני במקום לחנוק אחד את השני".
גלעדי בן ה־78, יליד כרכור, נעשה לאחר שחרורו מהלהקה הצבאית אחד הבדרנים והחקיינים המובילים במדינה. הוא הופיע בהצלחה בארץ ובחו"ל, השתתף בסרטים ובתוכניות טלוויזיה נחשבות, שיחק בהצגות תיאטרון ואפילו ייצג את ישראל באירוויזיון 1986, עם שרי צוריאל, בשיר “יבוא יום". בכל שיחה איתו הוא מספר על עשרה דברים חדשים לפחות שהוא עושה ועל חוויות מהופעות עכשוויות. “אני מרגיש שלא ניצלתי 30% מהיכולות שלי", הוא מצהיר. “אני אדם ללא רף. תמיד שואף קדימה, תמיד שואף ליותר. והאנרגיה שלי היא לא של בחור בן 70 פלוס, אלא של בן 30. המוזיקאים הצעירים שאיתי על הבמה לא מבינים מאין האנרגיה הזו. אני לא מכיר את המילה ‘פנסיה'. השאיפה שלי היא לשמח את הקהל. זה מרנין את החיים ומצעיר אותי".
“זו הצגה שאני גם כתבתי, גם מביים אותה וגם משחק בה", הוא מספר. “זו תעודת הצטיינות לעצמי, שאני מסוגל לכתוב מחזה שלם ביידיש, לזרום עם השפה הזו, וגם לעשות מחווה לדז'יגאן ושומאכר, שכילד גדלתי על המערכונים שלהם, שאבי המנוח היה שומע ברדיו. זו הצגה קומית מוזיקלית, שבה אני בעצם מוריד את דז'יגאן ושומאכר מ'ישיבה של מעלה' ל'ישיבה של מטה'. הם יורדים מהשמיים, מביעים את דעתם על המצב במדינה ועל המציאות הישראלית, ותוך כדי אנחנו מציגים את המערכונים הידועים שלהם בעיבודים חדשים, שלי. זה גם אקטואלי וגם סאטירי. בין לבין אני משלב בהצגה חיקויים של שמעון פרס, לאונרד כהן, צביקה פיק ועוד".
ההצגה הקרובה של “א־ויץ מיט א־שפיץ" תתקיים ב־7.4 בבית ציוני אמריקה בתל אביב
התרעות פיקוד העורף