באים לברך אבל מקללים: המתקפות מישראל כלפי אל-ג'ולאני אינן מועילות לדרוזים | ג'קי חוגי

ישראל שואפת לפרוס את חסותה על העדה הדרוזית בסוריה, אבל היא נוהגת בחובבנות ועלולה להעמיד אותם בסכנה

ג'קי חוגי צילום: ינאי יחיאל
ביקור הדרוזים מסוריה בישראל
ביקור הדרוזים מסוריה בישראל | צילום: רויטרס
5
גלריה

98 המבקרים היו תושבי הכפרים הדרוזיים באזור החרמון, והם חידשו לראשונה מסורת שנפסקה לאחר מלחמת יום הכיפורים. עד אז נהגו נכבדים דרוזים מן הגולן הסורי לעלות מדי שנה לקברו של נבי שועייב, הלא הוא יתרו כהן מדיין. קודם לביקורם בקבר, הם התארחו בבית המנהיג הדרוזי מוופק טריף בכפר ג'וליס. טריף תיאם את ביקורם ופעל בדרגים גבוהים בישראל כדי שהוא יתאפשר.

בתקשורת הישראלית, הטרודה בענייניה הבוערים, התקבל הביקור בשלוות נפש יחסית. אצל הדרוזים בכל מקום – בישראל, בסוריה ובלבנון – הוא עורר רגשות עזים, לא כולם חיוביים. זה היה ביקור דתי באתר דתי, אבל אפוף מחלוקות. כיאה לימים שבהם הכל פוליטי. גם מה שלא. "הללו מייצגים רק את עצמם", טענו תושבים בכפר חד'ר, שמתוכו הגיעו רבים מן הצליינים. בהודעה שפרסמו הם טענו כי ישראל משתמשת במשלחת הזאת כדי לזרוע פילוג בקרב הדרוזים של סוריה.

כינוס מנהיגי הדרוזים בנבי שועייב
כינוס מנהיגי הדרוזים בנבי שועייב | צילום: נועם אמיר

ישראל אכן מעורבת בענייני הדרוזים בסוריה זה כמה שנים טובות, ומאז נפילת אסד אפילו עוד יותר. לא במטרה לזרוע פילוג בתוכם, אלא כדי לקרבם אליה כאיש אחד. אבל הדרוזים בסוריה מונים כ־600 אלף נפש, והם אינם מקשה אחת. הם פזורים על פני כמה חבלי ארץ ברחבי סוריה. רובם מתגוררים בהר הדרוזים במחוז סווידא, ויש להם קהילות גם בקרבת דמשק, באידליב הרחוקה בצפון, ובחלקו הסורי של רמת הגולן. אומנם יש בתוכם כאלה שהכריזו בפומבי על נאמנות לישראל ורצון להתקרב אליה, אבל הם אינם הרוב.

עשור של סכנות

בצר להם, במרוצת 2013, הקימו הדרוזים בסווידא את "גברים של כבוד", כוח חמוש שיעמוד חוצץ בפני מנגנוני המודיעין והצבא של אסד ואויבים אחרים. חלק רב מן הנשק שבידיהם בזזו מן הצבא הסורי, שהעז להתקרב ולהטרידם מעת לעת. שנתיים חלפו ומפקד הכוח, ווחיד אל־בלעוס, נהרג בפיצוץ מסתורי, שיזמו ככל הנראה אנשיו של אסד.

אבל המשטר לא היה אויבם היחידי. אחרי שלוש שנים נוספות, ביממה אחת בלבד ביולי 2018, פשטו לוחמי דאע"ש על שלל מטרות אזרחיות ברחבי סווידא. הם שיגרו מחבלים מתאבדים, ירו ללא הבחנה בקורבנותיהם וחטפו נשים וילדים. 220 בני אדם נרצחו.

תושבים דרוזים במחוז סווידא בדרום סוריה
תושבים דרוזים במחוז סווידא בדרום סוריה | צילום: רויטרס

רציחתו של ווחיד אל־בלעוס והטבח שבא אחריו ליכדו את השורות בקרב הדרוזים. יורשיו איחדו כמה התארגנויות חמושות בסווידא תחת הנהגתם והפכו לכוח משמעותי בן אלפי לוחמים. בלילה שבו כבש ג'ולאני את דמשק, חיכו להם אנשי ההר בכיכר אומייה, ובידם הדגל הדרוזי. עימם נמנה גם בנו של ווחיד, ליית' אל־בלעוס, ממפקדי הכוח. לפני חודש התארחו ליית' ושותפיו בארמון הנשיאות בדמשק והתקבלו שם בחמימות רבה.

"מטרתנו להשתלב בצבא הסורי החדש", הצהיר ליית' לאחר הביקור, בריאיון לערוץ האמריקאי בשפה הערבית אל־חורה. הוא הודה כי יש פלגים בסווידא שאינם ממהרים להשתלב בצבא, אלא מבקשים כמה ערבויות לפני שיעשו כן. "אחדות האדמה הסורית חשובה, אין מקום לחלוקה או לפדרציה", אמר הבן, לשביעות רצונו של המארח.

לתוך המציאות הזאת נכנסה ישראל במלוא כובד משקלה. צה"ל תפס את אזור החיץ בגבול סוריה ואינו מתכנן לסגת ממנו בקרוב. מטוסי צה"ל מפציצים ברחבי האדמה הסורית מחסני תחמושת כמעט על בסיס יומי. משרד הביטחון, בתיאום עם בכירים בעדה הדרוזית בישראל, פועל להדק את היחסים עם אחיהם שם. המטרה היא לחזק בקרבם את ההשפעה הישראלית, ובהדרגה להפוך את הר הדרוזים למעוז פרו־ישראלי.

הכנסת סיוע הומניטרי לדרוזים בסוריה
הכנסת סיוע הומניטרי לדרוזים בסוריה | צילום: סיון שחור, לע''מ

האסטרטגיה הזאת מלווה מעת לעת במתקפה חריפה כלפי דמשק מפי בכיר ישראלי זה או אחר. "כנופיית טרור", כינה שר החוץ גדעון סער את שליטיה החדשים של דמשק בדצמבר 2024, זמן קצר אחרי שתפסו את השלטון. "מנהיג האסלאם הקיצוני", קרא לו לאחרונה שר הביטחון ישראל כ"ץ. ואילו ראש הממשלה נתניהו הצהיר לפני חודש כי ישראל דורשת פירוז מלא של דרום סוריה מן הכוחות הנאמנים לשלטון. "לא נסבול איומים על העדה הדרוזית בדרום סוריה".

ללמוד מהאיראנים

אכן, מילים מושחזות, אבל הדרוזים של סווידא אינם ממהרים ליפול לחיק ישראל. אחרי הכל, הם חיים שם ולא כאן, נתונים לגחמתו של אל-ג'ולאני. ישראל, מצידה, איננה מקילה עליהם את ההתקרבות. סדרת ההצהרות שלעיל, ועוד אחרות שלא הוזכרו כאן, דוחקת את הדרוזים לפינה וכופה עליהם לבחור צד: ירושלים או דמשק. זהו הימור מסוכן מצידם, במיוחד בשלב כה מוקדם, כאשר איש אינו יודע לאן מועדות פניו של השלטון החדש.

נוסף על כך, ישראל מבקשת את נאמנותם, אבל מדברת בעיקר בשפה ביטחונית. מציאות חייהם של הדרוזים, ובכלל של המיעוטים בסוריה, איננה רק ביטחונית. צרותיהם נובעות במידה רבה ממצוקה כלכלית, חברתית ופוליטית. בעניין הזה יש ללמוד מהצלחת האיראנים, במיוחד בלבנון. כאשר הם רצו לכבוש את ליבה של העדה השיעית, הם הקימו עבורה מסגדים, מרפאות וקרנות סיוע והעמידו כתובת לבעיות. הכל בשלט רחוק, באמצעות נאמנים מקומיים.

אבו מוחמד אל-ג'ולאני נפגש עם דרוזים בסוריה
אבו מוחמד אל-ג'ולאני נפגש עם דרוזים בסוריה | צילום: רויטרס

לו רצתה ישראל לשמש פטרוניתם של הדרוזים בסוריה ולהבטיח את שלוותם, היה עליה לנסות תחילה אצל ג'ולאני. לקיים עימו משא ומתן בשמם, כמעצמה אזורית החרדה לשלומם, ולרתום אותו למטרה בתבונה. אבל כאשר צה"ל פועל ברמת הגולן, ובכירים ישראלים עולבים במשטר החדש, לכאורה בשם טובת הדרוזים, הם מתייגים אותם כמשתפי פעולה ועלולים לערער את מצבם. או פשוט להרחיקם מעליה.

תגיות:
סוריה
/
דרוזים
/
אל-ג'ולאני
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף