כפוליטיקאי ממולח, נתניהו קירב אליו את מי שרצה לראות מחוץ לממשלתו, את יריבו הפוליטי של בן גביר. נתניהו לא אהב מעולם את שר האוצר בצלאל סמוטריץ’, מתוחכם פי כמה מנער הגבעות שבידיו הפקיד נתניהו את ביטחון הפנים של כולנו.
לנתניהו יש מנטור חדש־ישן, שאיתו הוא מצא שפה משותפת. אלא שמה שטוב ומתאים, אולי, לארצות הברית, אינו מתאים בהכרח גם לישראל.
בן גביר חזר לתפקידו הקודם. למעשה, הוא היה שם גם כשלא ישב על כיסא השר. עוזרו הקרוב נשאר במשרד לביטחון פנים, ותפקד כשר. לפני כמה שבועות, כששוחררו מחבלים מבתי הכלא בישראל, הבנתי שרוחו של בן גביר מנשבת עדיין בשירות בתי הסוהר. אני לא מכיר מפקדי מתקני כליאה בעולם שהיו מאלצים אסירים ששוחררו מכלאם ללבוש חולצות שעליהן מוטבעים מסרים של אזהרה.
מעבר לגיחוך שבעניין, ובנוסף לעובדה שמהלך כזה אינו משרת שום מטרה, היה בו בזבוז כספי ציבור. את הכספים שהושקעו ברכישת החולצות נכון היה להשקיע ברווחתם של הסוהרים. האסירים ששוחררו הזדרזו לשרוף את החולצות שקיבלו מיד כשהגיעו ליעדם. עם החולצות והצמידים, עלו באש עשרות אלפי שקלים שהוצאו מקופת המדינה למטרה ילדותית וחסרת ערך.
מי שיצא מנצח מהחזרת בן גביר לתפקידו הוא נתניהו. ראש הממשלה הצליח לשמור על שלמות הקואליציה, אחרי שניער מעליו את בן גביר בתקופה שבה היה חשוב שיהיה מחוץ לממשלה כדי שאפשר יהיה לנהל את המשא ומתן שבסיומו שוחררו מקצת החטופים בשלב הראשון של העסקה.
התרעות פיקוד העורף