אורי לא נולד גיבור. החייל שנמלט ממסיבת ה"נובה", חזר על עקבותיו כדי להציל חוגגים, נחטף עימם והגן עליהם במנהרות עד שנרצח בשבי, גדל בבית של אהבה ונתינה. "וזה מה שהפך אותו למי שהיה בחייו וגם במותו", מעיד עליו אביו. אולי לכן כבר בהלווייתו החליט האב להנציח את זכרו דרך חיזוק הקשר בין הורים חרדים לילדיהם שחזרו בשאלה. "אנחנו באים ממשפחה מסוימת, קצת שונה בנוף החרדי, אבל בציבור החרדי יש היום אלפי נערים כמו בני אורי שבוחרים בדרך אחרת ורוצים לשרת בצבא. אני לא קורא להם חוזרים בשאלה כי הם בסך הכל בחרו דרך, אבל אני קורא להורים שלהם, תחבקו את הבחירה של הילד ותסייעו לו ללכת בה בטוב ובאור כי זה מה שיהפוך אותם לערכיים ולמנהיגים".
אורי הצליח לאתר את שלושת הצעירים והעלה אותם לרכבו. פתחו במנוסה אך מחבלי חמאס הבחינו בהם, עצרו את הרכב וחטפו את כולם. בנובמבר 2023 שוחררו האחים רגב בעסקת החטופים. בפברואר האחרון שוחרר גם עומר שם טוב לאחר שנה וחצי בשבי. אורי לא זכה לראותם. הוא היה אחד מששת החטופים שנרצחו במנהרות חמאס בסוף אוגוסט אשתקד. עם חזרתו של עומר שם טוב הביתה, משימתו של אורי הושלמה: הוא הציל את שלושתם במחיר חייו. בעמוד ההנצחה לזכרו ברשתות החברתיות נכתב, "אורי, הצלחת". בהצהרה שנשאה אמו של עומר, שלי שם טוב, לאחר שחרור בנה, היא סיפרה על גבורתו של אורי. "אני רוצה להזכיר ולתת כבוד לאורי דנינו, שב־7 באוקטובר שב לתוך התופת להציל את מיה ואיתי רגב ואת עומר. אורי, שהכיר אותם רק כמה שעות לפני כן, לא חשב על עצמו או על משפחתו, שחינכה אותו לערבות הדדית ולערך שלא משאירים אף אחד מאחור. הוא הגיבור והמלאך השומר של מיה, איתי ועומר".
הוא היה מרוצה לבסוף בכל שלב בשירותו הצבאי, אבל היום המאושר בחייו היה כשמשכו אותו לגדוד 202 של הצנחנים, שם חבש כומתה אדומה. "אמרתי לו, אתה רואה, שאפת, חלמת והנה הגעת", דומע האב. "ואורי התרגש מאוד. הוא ידע שזה יושב אצלי בבטן, שמאוד רציתי שיממש את החלומות שלו כי הוא עבד קשה כדי להיות האדם שהיה. הוא לא נולד שמשון הגיבור. לא ולא. הוא עבד קשה על המידות שלו, ועל היכולות שלו, ודרש מעצמו והתעקש והתאמץ, לכן הרגשתי צורך לעשות הכל בשבילו כדי שימשיך את הדרך וישיג את מבוקשו. והוא נגע, והשיג ותרם והמשיך בצבא כאיש קבע עד שנחטף ונרצח".
את חג שמחת תורה חגגה משפחת דנינו בביתה שבירושלים. לפני כן הספיק האב לשוחח עם אורי, שלא הגיע לסעודת החג. "לפני כניסת החג אמרתי לו, תבוא לקידוש בבית, והוא אמר, אני נוסע לתל אביב ומתגלגל הלאה. הוא לא אמר לאף אחד שהוא נוסע למסיבה".
בימים הראשונים איש לא דיבר עם המשפחה, אף נציג רשמי מהצבא או המדינה לא יצר קשר ולא ידע לתת מענה. "11 יום חיפשנו את אורי מתחת לסדינים בבתי חולים, במקררים של גופות ובשוחות ובשדות שהיו בהן עדיין שרידים מזוויעים לטבח", אומר הרב דנינו ביובש. "ורק אחרי שלושה שבועות קיבלנו מכתב מהצבא והיה כתוב בו בלקוניות שאורי כנראה מוחזק בידי ארגון טרור. לשון המכתב העידה יותר מכל שחוץ מההנהגה שלא הייתה, גם צבא לא היה. רואים את זה כמובן בעוצמת הכישלון, שרק חלקים ממנו נחשפו לאחרונה בתחקירים, ואני משתדל לא לדבר נגד הצבא, כי יש בי כבוד מאוד גדול ללוחמי צה"ל, אבל הפיקוד העליון נחל כישלון חרוץ. כשאני מסתכל לאחור, כבר כמה שנים שהפיקוד העליון נכשל וגרר אותנו למקום שאליו הגענו. אבל בימים הראשונים למלחמת חרבות ברזל הרגשתי בצורה חדה וכואבת שהלוחמים הצעירים וחיילי המילואים והעם עצמו מסרו את נפשם כדי לסייע למדינה בשעתה הקשה ביותר, וההנהגה לא הייתה, לא בממשלה ולא בצה"ל".
דנינו נפגש עם כל שרי הממשלה בזה אחר זה. "ראינו את ההתנהלות של חמאס, הבנו שיש לנו עסק עם ארגון מרצחים הכי בזוי ושפל, ולכן עשינו כל מה שיכולנו כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות. כולם נפגשו איתנו מיד, תמיד כשביקשנו פינו לנו זמן. רק נתניהו התחמק לאורך חודשים ארוכים מלהיפגש עם קבוצת הורי החיילים החטופים. לקח לנו הרבה מאוד זמן לקבל פגישה איתו".
הייתה הלוויה המונית, עם ישראל במיטבו התכנס שם, מכל הזרמים, מכל הקצוות. "ראיתי את החיבור והאיחוד וחשבתי, למה זה קורה לנו רק בהלוויות", אומר האב. על קברו הוא השמיע את הפיוט "לך אלי תשוקתי". "זה היה פיוט ששרתי לאורי בכל יום כיפור מאז שהיה קטן. בשנים האחרונות הוא לא הצליח להגיע להתפלל איתנו, כי היה בשירות צבאי, אבל תמיד היה מתקשר אליי בערב יום כיפור ומבקש ממני שאשיר לו את הפיוט כדי להכניס אותו לאווירה".
חברי ממשלה רבים הגיעו לנחם את ההורים השכולים, ובתוכם גם ראש הממשלה נתניהו. "ביום השני לשבעה הוא דיבר איתי בטלפון, וכבר אז שמע ממני מילים לא קלות", מספר האב. "ובכל זאת הוא התעקש להגיע, מקורביו התעקשו על כך שיבוא באופן אישי לנחם".
גם נושא החטופים האחרים עלה במפגש. "החזרת החטופים הביתה אף פעם לא הייתה המטרה העליונה של נתניהו", אומר דנינו. "אני חושב שאם טראמפ לא היה נבחר, לא היינו מגיעים לעסקאות האחרונות לפני חידוש הלחימה. אף אחד לא ראה צעדי ממשלה דרמטיים שמוכיחים את ההפך, ושהחטופים הם בראש סדרי העדיפויות. במשך שנה וחצי הממשלה המשיכה להתנהג כבשגרת מלחמה. מבחינתם אי אפשר היה לעצור את המלחמה בשביל החטופים למרות שכל סקר מראה שהרוב המוחלט של העם מצפה שיחזירו את החטופים כמשימה ראשונה ועליונה ורק אחר כך למוטט את חמאס. וזה לא רק נתניהו. זה גם סמוטריץ' ובן גביר וסטרוק ואריה דרעי".
הגעגועים מייסרים, ההתמודדות קשה ומאכלת. "אין נחמה על בן שאבד", אומר דנינו בשקט. "שאף אחד לא יספר שיש תרופה או הקלה. אנחנו חיים לצד הכאב יום־יום ושעה־שעה. אני עסוק בהורדת ידיים, בבדיקה מי חזק ממי. כשאני בעשייה, אי אפשר לכופף לי את הידיים, אבל כשאני מרפה, השכול מוריד אותי לתהומות. אז אני משתדל לא להרפות. יש רגעים קשים, אבל יש גם את המשך החיים ואת שאר בני המשפחה. זה מחייב אותי לשים את הכאב בצד בכל פעם מחדש כדי להציע לילדים שלי כתף שפויה להניח עליה את הראש".
התרעות פיקוד העורף