מי שנחשף בימים אלה לתמונת המציאות המסולפת, המצטיירת על פי כותרות התקשורת הישראלית, אמור להשתאות לנוכח עומק הזלזול המופגן באינטליגנציה של הציבור מצד אלה המגדירים עצמם אליטה, ובפועל הם חבורת אנרכיסטים, מכחישי מהפך 1977, הפועלים בהתמדה לביטולו.
אלה דוגמיות של התוצרים שמסע שטיפת המוח השקרי מייצר ומציף בהתמדה, לא ככותרות כרוזי תעמולה או מודעות של השוליים הסהרוריים של השמאל, אלא ככותרות המתחפשות ל"חדשותיות" בעיתונות המיינסטרים. גם הכותרת הבאה היא של ידיעה ולא מאמר: "אם הלו"ז שקבעה הממשלה לשבוע הקרוב ימומש, ביום חמישי בצהריים ישראל לא תהיה אותה מדינה". האומנם? די, נגמר? מאתמול אנחנו כבר לא דמוקרטיה?
שהרי מה בצע בהצגת טבלת השוואה בין הרכב הוועדה הישנה למינוי שופטים לבין החדשה, הממחישה באותות ובמופתים את היעדר הפער ביניהן, כשמנגד מודעות על פני עמודים שלמים, שלטי חוצות וכותרות ענק קובעות כאקסיומה קטגורית שהחוק החדש הופך את הוועדה בסיבוב פרסה מוועדה שיפוטית – לוועדה פוליטית? כזאת שמטרתה הרס הדמוקרטיה והקמת מלכות נתניהו הראשונה, מעתה ועד עולם, שאותה יוריש, כמקובל במלוכות, לבנו יאיר אחריו. ואם זה יעשה את הטוב בעיני המלכה האם – יורישנה לצאצאיהם. ומי שסבור שכל קוראי הסיפא של הפסקה האחרונה יתייחסו אל האמור בה כאל הגזמה סאטירית, טעות בידו: לא מעטים מה"נאורים" יאמצו את התסריט המלוכני הזה ברצינות גמורה, כיעדם הנסתר של מציעי השינוי המוצע בהרכב הוועדה. הם הרי קנו מהקפלניסטים מצגים הזויים בהרבה נגד הרפורמה.
כלומר, משפטנים ראויים, אחד שמרן ואחד פרוגרסיבי, במקום תוצרי בחירתה הפוליטית של מועצה המורכבת מפעילי לשכה, שבבחירתה משתתפים בדרך כלל פחות מרבע מעורכי הדין. זהו שינוי שיש לברך עליו, שלא רק לא ישנה את האיזונים הקיימים בהרכב הוועדה, אלא להפך, יפוגג את הרינונים הרווחים בנוגע למעורבות של עסקני לשכה, ראשיה ונציגיה בוועדה, ומשרדיהם עם שופטים ומועמדים לשיפוט.
גם השיוך, על פי התקשורת, של נציגי הלשכה לצד השופטים ולא בצד הפוליטי – תלוש מהמציאות. מאז הקמת הלשכה, הבחירות למוסדותיה היו פוליטיות, בין התא האזרחי־לאומי לבין תא עורכי הדין של מפלגת העבודה בראשות עו"ד ברוך גייכמן. נציג התא האזרחי נבחר רוב השנים לראש הלשכה, עד שפרופ' דוד ליבאי הוצב כמועמד במקום גייכמן וגבר על מועמד הליכוד יצחק ברגר. בהמשך נבחרו מטעם השמאל גם עו"ד שלמה כהן והיו"ר הנוכחי עמית בכר.
אבל בנציגות הלשכה בוועדה לבחירת שופטים התגבש, כמו בכנסת, הנוהג לבחור נציגות מאוזנת של הרוב והמיעוט. אלא שהפעם לא נבחר מומלץ האופוזיציה בלשכה לוועדה, בניגוד לכנסת שבה נבחרה לוועדה, כנהוג, חברת הכנסת קרין אלהרר מהאופוזיציה. על פי החוק החדש ימונו תמיד עורכי דין ראויים ובקיאים: מומלצי האופוזיציה והקואליציה, שישלבו מקצועיות חסרת פשרות והיעדר מעורבות עסקנית עם המועמדים לשיפוט, וישקפו גיוון אידיאולוגי בקרב השופטים.
שינוי נוסף לטובה בחוק החדש הוא הבטחת זכות וטו לנציג האופוזיציה. זהו תיקון המחייב גילוי נאות: אף שבעין בלתי בקיאה הוא עשוי להיתפס כתיקון המשרת את האופוזיציה, זהו בפועל התיקון שמעורר את חמת זעמה והתנגדותה. וההסבר: לאופוזיציה הנוכחית הוא אינו מעלה ואינו מוריד, שהרי גם לאחר התיקון מובטח לה רוב בוועדה. אבל התיקון ימנע מהשמאל, אם ינצח בבחירות לכנסת הבאה, לנצל רוב של שמונה שופטים (ולאחר התיקון שבעה) ולהציף מחדש את בית המשפט העליון בשופטים פרוגרסיביים ואקטיביסטים בלבד, וזאת בזכות הסעיף המעניק לשני מומלצי האופוזיציה העתידית שמימין זכות וטו.
שהרי בניגוד למצג המסולף המוצג לציבור בידי התקשורת וכותבי המאמרים, הקו המפריד בין המחנות בוועדה מעולם לא היה בין השופטים לקואליציה באשר היא. הצד שכנגד הוא רק הקואליציה הנוכחית, שלאחר חילופי שלטון תהיה האופוזיציה הימנית, שעל פי החוק הישן הייתה נותרת, כאמור, בלי מיעוט חוסם.
כדי להמחיש עד כמה תמיד שררה בוועדה זהות מוחלטת בין עמדות השופטים לבין עמדות האופוזיציה הנוכחית, צריך להזכיר שהשופטים ונציגי השמאל, חוץ מאשר במסגרת עסקה, מעולם לא תמכו בבחירת ולו אחד מבין שבעת השופטים השמרנים, על פי מבחן התנגדותם לביטול חוק היסוד בעניין עילת הסבירות. במילים אחרות, לו נשמעה עמדת השופטים הנתמכת במאה אחוז מהבחירות לשופטים בנציגות השמאל, בהיעדר מיעוט חוסם מוליד עסקאות, הרי איש מבין המועמדים לשיפוט - נעם סולברג, יוסף אלרון, אלכס שטיין, דוד מינץ, יעל וילנר, גילה כנפי־שטייניץ ויחיאל כשר – לא היו זוכים ללבוש את גלימת שופט בית המשפט העליון.
נכון שלפי החוק החדש נשללת מהשופטים זכות הווטו לגבי שופטי בית המשפט העליון. מתנגדי התיקון נאחזו בשינוי כמוצאי שלל רב, והוא שווק כפגיעה אנושה במעמד השופטים. בפועל הוא גחמה מיותרת וחסרת משמעות, שניתן לוותר עליה, שהרי מי השופטים שיתנגדו לו. גם בהנחה שהרכב הכנסת לא ישתנה בבחירות, יצטרפו אליהם שני נציגי האופוזיציה ויהיה רוב נגדם. זהו הפרדוקס שאותו מעלימים שוטפי המוחות, ולפיו גם על פי החוק החדש, "הורס הדמוקרטיה", אפילו בשלטון הימין מובטח לשופטים ולשמאל רוב של חמישה מתוך תשעה. ואם השמאל יהיה בשלטון, רק זכות הווטו של שני נציגי האופוזיציה הימנית תבטיח לשמר לפחות מראית עין של בית משפט משקף ומאוזן.
התרעות פיקוד העורף