פרט לכך שבמהומות הקשות ביותר שנרשמו במדינה זה למעלה מעשור נעצרו יותר מ־1,100 מפגינים, ובהם עיתונאים, פוליטיקאים ופעילי זכויות אדם, המשבר החמור שפוקד את טורקיה דווקא כעת הוא קריטי.
הרחקת אימאמאולו מהמרוץ בחשד ל"שחיתות וסיוע לטרור" וכליאתו של פוליטיקאי מ"מפלגת העם הרפובליקאית" (CHP) שנתפס כאיום ישיר על נשיאותו של ארדואן, יוצרות דרמה פוליטית רוויית יצרים שמעוררת כאוס רבתי. יתרה מכך, מהלך קיצוני ומרחיק לכת זה של דיכוי פוליטי הוא חציית "קו אדום" המובילה את טורקיה לעבר שלטון אוטוקרטי, בדומה לזה שמתקיים כיום ברוסיה.
בנוסף ומעבר לכך שפירוק המוסדות הדמוקרטיים, לרבות מערכת המשפט וכלי התקשורת במהלך שני העשורים האחרונים, החליש את שלטון החוק בטורקיה - הטיהור השיטתי של מתנגדי/אויבי מפלגת השלטון ומבקריה פוגע אנושות בדמוקרטיה, בחברה ובכלכלה הטורקית.
בראייה אסטרטגית רחבה, טורקיה, שמתמודדת עם אתגרים פנימיים ולחצים בינלאומיים כבדים המאיימים על יציבותה ואחדותה הלאומית, עומדת כיום בפני נקודת מפנה דרמטית ומשמעותית ביותר.
בעודה חותרת לכונן אימפריה עות'מאנית המבוססת על קשרי תרבות ודת היסטוריים - לתסיסה הפנימית, לאתגרים במזרח התיכון ולהתפתחויות המהירות בזירה הבינלאומית יש השלכות גיאופוליטיות וביטחוניות מרחיקות לכת על עתידה ועתידו של המזרח התיכון. הם צפויים להוביל לשינויים משמעותיים בדינמיקה האזורית, להשפיע על הסכסוך בסוריה וכן ליצור אתגרים ביטחוניים וכלכליים חדשים שיעצבו את מאזן הכוחות האזורי.
יחסי הגומלין בין מדיניות הפנים של טורקיה ומדיניות החוץ שלה – בעיקר נוכח מיקומה כציר גיאופוליטי ואנרגטי חשוב המקשר בין אסיה, אירופה והמזרח התיכון – הם קריטיים ליציבות האזורית ולעיצוב הבריתות העתידיות בין שלל השחקנים הפועלים באזור, ובהם ישראל, הציבור הכורדי בטורקיה, בסוריה ובעיראק, וכן איראן ורשת ה"פרוקסים" שלה.
התוקפנות של אנקרה
יותר מזה - החרפת המשבר הכלכלי בטורקיה (כגון, אינפלציה של 29.5%, פיחות במטבע וחוב ציבורי הולך וגדל) עלולה לפגוע בקשרי הסחר ושיתופי הפעולה שלה עם מדינות האזור, כגון הסכם למכירת מטוסי קרב טורקיים לסעודיה או פרויקט הזרמת הגז מקטאר לטורקיה.
מדובר במהלכים שעשויים להוביל לטלטלות במחירי האנרגיה, וכן להשפיע על כלכלות הנפט במפרץ הפרסי. השפעתם המצרפית של כל אלה, במיוחד נוכח הרטוריקה והמדיניות התוקפנית שנוקטת ממשלת אנקרה, עלולה להחמיר את המתיחות הביטחונית, תוך סיכון להסלמה ניכרת ביחסיה עם ממשלות יוון וקפריסין, לכרסם בתדמיתה הבינלאומית, ולפגוע בתדמיתו הסמכותית של העומד בראשה.
התבוננות מקרוב מראה כי חוסר היציבות בטורקיה עלול להחליש את השפעתה האזורית, מה שייצור ואקום פוליטי־ביטחוני במיוחד בסוריה ובעיראק, שבהן היא מילאה תפקיד מייצב במיוחד לאחרונה. זאת, בעיקר נוכח התמוטטות משטר אסד, צמצום השפעתם האזורית של איראן ו"ציר ההתנגדות", וכן על רקע נסיגתה של רוסיה מסוריה.
הגברת התסיסה גם צפויה להחמיר את משבר הפליטים הסורים בטורקיה ולהצית מחדש את הטרור הג'יהאדיסטי. אלה עלולים לערער את יציבותן של המדינות השכנות, ובהן לבנון וירדן, ולאפשר, מנגד, לאיראן וכן לסעודיה, להתערב בענייניהן ולנקוט גישה אסרטיבית יותר תוך מיצוב מעמדן האזורי.
בנוסף, החמרת הקיטוב הפוליטי בטורקיה עלולה להגביל את פעילותה הצבאית ולהשפיע על מאבקי הכוח שמתקיימים בסוריה, ירדן ועיראק בין קבוצות פוליטיות, מיליציות שיעיות פרו־איראניות וארגוני טרור סוניים, אסלאמיסטיים/ג'יהאדיסטיים ואחרים (כגון YPG, HTS ודאע"ש).
כל אלה, מנגד, צפויים לדרבן את ממשלת ארדואן להתמקד בגיוס תמיכה פנימית לטובת מאבק באיומים חיצוניים שמקורם בעיקר בסוריה, וכן להעמיק את פעילותה שם, תוך נקיטת עמדה נוקשה אף יותר בסוגיה הכורדית.
כאב הראש הכורדי
זאת ועוד, הקשחת מדיניות החוץ עלולה להרחיק את טורקיה מחברות ברית נאט"ו וממדינות המערב. מדובר בהגברת המתיחות בין הצדדים, שתוביל להטלת סנקציות שיפגעו בכלכלה הטורקית וביכולתה למשוך אליה השקעות זרות או לתווך בסכסוכים בינלאומיים (כגון סכסוך נגורנו־קרבאך או הסכסוך הישראלי־פלסטיני).
כבר עתה מסתמן כי הגברת התסיסה ואי־היציבות הפוליטית, שתגרור תגובה חריפה מצד ממשלת ארדואן, צפויה להוביל מנגד להתקרבות נוספת מצידה למעצמות הלא־מערביות, ובהן סין ורוסיה. זאת, חרף המתיחות הגוברת בין אנקרה למוסקבה, בעיקר בענייני סוריה, המלחמה באוקראינה וגישתה לים השחור.
מהלך מתריס זה אף צפוי להעמיק את הפיצול בקרב מדינות אירופה, לבלום את צירופה לארכיטקטורת הביטחון האירופית (בעיקר נוכח התנגדותן של צרפת וגרמניה, יוון וקפריסין), וכן להשפיע על מערך הבריתות ושיתופי הפעולה בין חברות ברית נאט"ו.
זאת, בין היתר, תוך העדפתן של מדינות אירופה, ובהן בריטניה, ספרד ואיטליה, לשותפויות דו/רב צדדיות בינן לבין טורקיה, על פני אינטגרציה מרובת משתתפים וארוכת טווח (כגון, מעורבות בריטניה בייצור מנועים של מטוס הקרב הטורקי KAAN או מעורבות איטליה בפרויקט מסוקי ATAK, שתורמות לפיתוח התעשייה הצבאית־ביטחונית של טורקיה).
בראייה גיאופוליטית אסטרטגית רחבה, התפשטות המהומות ברחבי טורקיה משפיעה על ישראל ומחייבת אותה כבר עתה להתאים את תפיסתה הביטחונית למרחב חדש של איומים/סיכונים ביטחוניים המתהווה במזרח התיכון. פרט לכך, חוסר היציבות בטורקיה עלול להוביל כאמור להקצנת עמדתה הניצית, לפגוע בשיתופי פעולה קיימים (בעיקר בתחומי האנרגיה והסייבר) ולדרדר אף יותר את היחסים ביניהן. זאת, הן בהקשר של המאבק ברצועת עזה והן בנוגע לפעילותן הצבאית ועמדתן בנוגע לכורדים בסוריה.
ניכר כי היחלשותה מבית, שתקרין כאמור על הדינמיקה האזורית, תדרבן את איראן להרחיב מחדש את השפעתה בסוריה ובלבנון, ותעודד במקביל את מדינות ערב ש"נזהרות מפניה", ובהן חברות "הסכמי אברהם", להרחיב את קשריהן הביטחוניים עם ישראל.
יתרה מכך, ייתכן כי על אף ואולי בשל המתיחות הרבה הקיימת ביניהן, אנקרה וטהרן יחליטו לקיים שיתופי פעולה חשאיים ביניהן ולהיאבק בישראל. שיתופי פעולה לצד יריבויות אלה תלויים, בין השאר, בהתפתחויות במלחמה בעזה, בעמדתן של ארה"ב וחברות נאט"ו, וכן ביכולתו של ארדואן לתמרן בין חזונו הגלובלי, תפיסתו האסלאמיסטית ועמדתו הפרגמטית. כישלונו לאזן בין כל אלה ולהתמודד עם התסיסה הפנימית, יערער על הישגיו ועל מעמדה של טורקיה כשחקן מפתח וכמעצמה חזקה בזירה הבינלאומית.
התרעות פיקוד העורף