האם הכל בסדר בדמוקרטיה הישראלית? לא כל כך

משהו: ניסיתם לקבור אותנו עמוק. לא ידעתם שאנחנו זרעים. (לא שלי. ראיתי אפילו על חולצה. אני חושב שהיום זה נאמר עלינו)

AI היום הוא כל כך משוכלל, שהוא כנראה גם גרם לשוטרת להעיד שזה בדיוק מה שקרה, וכך גם סבורים חוקרי משטרה מנוסים, אבל זה לא ישכנע אותנו שהכל כאן לא מבושל. גם ראשי המחאה ומגיבים בעיתוני שמאל מיד זינקו ואמרו שזה פייק. מישהו מהתחום שהביט בסרטון אמר שזה לא סרט שעשו בבינה מלאכותית, זהו סרטון אמיתי. לא האמנתי שאדם כמוהו יאמר דבר כזה. עד כדי כך הגיעה ההסתה בעזרת הבינה המלאכותית.

נו כן, אמרתי לה, הדמוקרטיה בישראל כל הזמן מתקדמת. התחלתי לירות עובדות: האם את יודעת שבעבר היה אסור לאזרחים בישראל להחזיק מטבע זר? האם את יודעת שבעבר, עד 1986 אפילו, הייתה בארץ מועצה לביקורת על סרטים ומחזות, שהיה צריך להגיש אליה כל מחזה לאישור לפני שהעלו אותו על הבמה? פעם אפילו בג"ץ בעצמו פסל מחזה ואסר להעלות אותו. האם את יודעת שבעבר התקשורת בארץ הייתה מלאה בעיתונים מפלגתיים? הזכרתי לתחקירנית הצעירה שעד 1966 היה בארץ ממשל צבאי. ערבי שרצה לנסוע מן הכפר שלו נזקק לרישיון.

סיפרתי לה שלישראלי היה אסור לקנות בית בחו״ל, ותיארתי עוד כבלים על זכויות הפרט. אמרתי לה שתודה לאל שנפטרנו מזה, אם כי גם היום צריך עוד לשפר. למשל, במדינה דמוקרטית כמו ארצות הברית אסור לחקור חשוד בלי שעורך דין שלו נמצא לצידו בעת החקירות. בישראל הזכות הדמוקרטית והאנושית הזאת לא ניתנת. סיפרתי לה שהרבה מעוולות העבר בדמוקרטיה הישראלית נמחקו לאט־לאט, והדמוקרטיה הישראלית השתפרה וממשיכה להשתפר. וואו, היא אמרה בערך, טוב, יבואו לראיין אותך.

אני לא יכול לומר שלא שידרו קטעים עם דבריי אלו. שידרו, אבל לדעתי פוספס משהו, כי לא ציטטו את משפט הפתיחה שבו אני אומר שהדמוקרטיה הישראלית משתפרת, ורק אז מדגים את פגמי הדמוקרטיה שהיו כאן בעבר. בעריכת הסרט היה עוד משהו שגרם לי לחשוב שדבריי לא הובנו כראוי. לפני ששידרו ציטוטים מדבריי, ציטטו קטע מדברי העיתונאי גדעון לוי (“הארץ"), והוא אמר “ישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה". הדוגמה שהוא הביא היא הממשל הצבאי. ההבדל הוא שגדעון לוי טוען שישראל לא הייתה דמוקרטיה והיא עדיין איננה דמוקרטיה, ואילו אני רציתי לומר שישראל תמיד הייתה דמוקרטיה, גם היום, אבל בעבר היא לא הייתה מספיק דמוקרטית והיא משתפרת בשטח הדמוקרטי כל הזמן.

האם הכל בסדר בדמוקרטיה הישראלית? לא כל כך. הסכנה כיום לזכויות האדם ולזכויות הפרט, ובכלל לדמוקרטיה, היא מצד מערכות החוק והמשפט. גם זאת אמרתי (וציטטו). הדמוקרטיה נראית כרגע לא כל כך לעניין בעיני חלק מהישראלים, כי הדבר שמפחיד אותם (כנראה באמת מפחיד אותם) הוא הכוונה להכניס דמוקרטיזציה למערכת המשפט.

עד כאן בעניין כתבת הטלוויזיה מיום שישי שעבר. גם לפני כחודש התאכזבתי קלות מהבחירה מה לצטט מדבריי ומה לא בטלוויזיה. לאחרונה הוקרן בכאן 11 סרט על המשפט סביב כתבי היד של קפקא שהיו בארכיון של מקס ברוד. גם כאן רואיינתי ארוכות לסרט, גם כאן הקרינו אותי בסרט אומר דברים מסוימים. תודה. אך התאכזבתי מכך שאחד הדברים המיוחדים שאמרתי לא הופיע.

סיפרתי איך ב־2014 הלכתי לראות את המשפט נגד חווה הופה, יורשת ארכיון שמכיל את כתבי היד של קפקא. השאלה הייתה למי שייכים כתבי היד. בעוד אני יושב בבית המשפט, אני רואה שהשופטים דנים לרגע אפילו בסוגיה הזאת: אם הצוואה של קפקא למקס ברוד הייתה לשרוף את הכתבים, אולי הכתבים לא הגיעו אל מקס ברוד ביושר, כי הוא לא מילא אחר הוראות הצוואה, ותפקיד בית המשפט הוא למלא את הוראות הצוואה. אחד השופטים בבית המשפט אפילו אמר מעל הדוכן: “אפשר לשרוף את זה עוד היום. אפשר לעשות טקס ולשרוף את זה". סיפרתי זאת. לא שידרו.