הדפוס הקבוע: הזוג נתניהו ממשיך לשים את מדינת ישראל בסוף סדר העדיפויות

כל זה לא קורה בריק. ישראל חזרה למלחמה שחצי ציבור לפחות רואה כמעשה פוליטי שמקריב את 59 החטופים שעדיין בעזה. מילואימניקים קורסים. בו בזמן, ראש הממשלה מנסה לפטר את ראש השב"כ והיועמ"שית (בזמן שמשרדו תחת חקירה), מסית נגד המשטרה, תוקף את הפרקליטות, מעליל על השופטים, ומתיר דמם של העיתונאים. לאחרונה העביר תקציב שכל כולו גזרות מצד אחד, ושוחד לחרדים ולמתנחלים מצד שני. רעש מהומה.

בנסיבות האלה, ותוך משפט שמתארך כל הזמן בגלל היעדרויותיו התכופות, הוא טס להונגריה עם הרעייה. שיחת טלפון עם ויקטור אורבן, קיצוני תומך פוטין שהוא סדין אדום מול שאר היבשת, לא הייתה מספיקה. הזוג המלכותי הרי חוגג בימים אלה יום נישואין 34, ובארץ לא סטייל. המספר כמעט עגול.

זהו מצב מרתק ברמה בינלאומית, היסטורית ואשכרה גם ספרותית. הרי איך זה ייתכן? אולי הם בונים על כך שבזמן שהבית עולה בלהבות, וכאשר כל נורמה עוברת השחתה מונומנטלית, יתביישו לבוא בטענות על שחיתות זעירה. באזור אסון לא מתייחסים לחופשות מקומבנות, ארוחות פאר או שופינג ראווה. אבל לי נראה דווקא שקארמה כה גרועה מעידה על משהו גדול יותר.

מה עושים? נתניהו הרי טוען תדיר ש"לא ידע" (לא ידע, למשל, על קטארגייט – אבל כן יודע שב"ציד מכשפות" מדובר; מופלא). שמא, אם כך, הוא גם לא מבין?  אני הרי אוהב את הבריות, ומנסה לחשוב תמיד באופן חיובי. אולי נתניהו זקוק לעוד איזה יועץ – או לפחות מדריך, ואולי פשוט ספרון או אפילו מאמר, שיסביר מדוע לבזבז את כספנו בצורה שערורייתית זה רעיון גרוע.

אז בעזרת מומחים ארגנתי עבורו רשימת סיבות פרקטיות, כי מן המפורסמות שרוה"מ אוהב תכלית: ראשית, כי זו פגיעה באמון הציבור ( כשמנהיג שוחה בפאר בזמן שהציבור שוקע אנשים נוטים להרגיש מנוצלים ויתעצבו אל ליבם). שנית, כי זה משדר מסר רע (הציבור רואה, לומד, ומתחיל להאמין שזה נורמלי ולחקות את השיטה). שלישית, כי זה בזבוז משאבים  שיבריח בוחרים (בתקופה של גירעונות, קיצוצים, ושירותים ציבוריים קורסים). ורביעית, כי זה מרחיב את תחושת הניתוק והאי-שוויון (וזה לא יעודד התייצבות למילואים).

אבל אז נזכרתי שנתניהו הוא סופר מצליח ונצר ללמדן מן הגדולים. אז חיפשתי תימוכין לרעיון האי-שחיתות בפילוסופיה של העמים, ואכן מצאתי לא מעט: "הגרגרנות מקהה את הנפש, מחלישה את הגוף ומשעבדת את הנשמה"  - סנקה הצעיר. "העודף הוא היריב של הטבע" -  אפיקורוס. "מי שמעדיף ראוותנות על פני מתינות מקריב את רווחתו ארוכת הטווח בעבור סיפוק רגעי" - אלברט שוויצר. זהו חומר משובח ומשכנע – אם כי עקיף משהו.

או אז זכרתי שנתניהו לאומן גדול נורא (על אף שאינו מצטייר לאחרונה כפטריוט), והוא עומד בראש הממשלה הדתית ביותר בהיסטוריה של המדינה, אם לא של הדמוקרטיות כולן. ברור שעדיף אסמכתא מהמקורות כדי לעודד הימנעות משחיתות שקופה ומזוויעה. חיפשתי שעות, התייעצתי עם חכמים, והתחבטתי בסוגיה. התורה הרי פנים רבות לה.

ואז, כמן הבזק מן השמיים, כמו תקבול קוסמי הישר אל בנק המוסר, הגיעה התגלות. זה היה שם כל הזמן, במקום הכי ברור. ממש מתחת לפנס! בעשרת הדיברות – המסמך היהודי מכל. אפילו, אם יורשה לי, הדיבר הנגיש מכולם:

"לא תחמוד".