ההערכה: מההיבט הביטחוני־לאומי לישראל ולאזור, ומההיבט הפוליטי לדונלד טראמפ ולבנימין נתניהו - הבשלות לתקיפה באיראן קרובה מאי־פעם.
2. החשדות הנחקרים בלב האקווריום של לשכת ראש הממשלה ובליבת הנושאים הכי רגישים שבהם עוסקת מדינת ישראל, בעיצומה של מלחמה – היו צריכים להביא ראש מדינה תקין וכשיר וממלכתי לדרוש מהשב"כ ומהמשטרה להאיץ את החקירה, למצותה עד תום, ולקרוא לכל הגורמים והאזרחים הנדרשים לשתף פעולה מלאה עם החקירה על מנת להביא להסרת העננה מעל לשכתו או לאיתור התקלות וטיפול מחמיר בהן. ממנו ומטה.
אבל נתניהו מצוי בהישרדות פוליטית, מתמודד עם משפט פלילי, עם מלחמה בשבע חזיתות ועם חקירה ביטחונית חמורה לכאורה בלב לשכתו ועם נאמניו הקרובים ביותר.
חמורים ומטרידים במיוחד החשדות על הכפשתה של מצרים בהזמנת קטאר ובביצוע של יועציו של נתניהו. רק לפני חודש היו מוטרדים מאוד במערכת הביטחון משלל הפרסומים נגד מצרים ש"עומדת לפתוח במלחמה נגד ישראל". הם הבחינו בכך שיד אלמונית בוחשת בקדירה, וחשדו בקטאר או באיראן. מהלך כזה, אם יאושש ויועמדו לו ראיות, הוא בבחינת פגיעה בביטחון המדינה בעיצומה של מלחמה; שכן, מצרים היא בת ברית שלנו נגד ציר הרשע, שיש לה גבול משותף איתנו, שנכנסה לעמדת מתווכת, ושבניגוד לקטאר לא מממנת את חמאס ולא נותנת מקלט לראשיו. על זה יהיה קשה למחול.
פעם שאל אותי ידיד אם הייתי מסכים לעבוד בחינם ולייעץ לראש הממשלה כמו עמית אחר שלי למקצוע. השבתי בשלילה ועניתי: "השתגעת? לא בחינם. אהיה מוכן לשלם לו, ואפילו יפה, על העסקתי". ייעוץ לראש ממשלה כיועץ חיצוני עשוי להיות מתנה גדולה למדי ורווחית מאוד. אחד התיקונים המתבקשים הוא שלא יהיו עוד בלב ליבה של לשכת ראש הממשלה יועצים בחשבונית - רק במשרה מלאה, כעובדי מדינה, כפופים להוראות שירות המדינה ולחוק. אחר כך יפרשו ויעשו לביתם.
ובינתיים, באין דורש מלמעלה, צריכים אנחנו מלמטה לדרוש מפרקליטות המדינה, מהמשטרה ומהשב"כ למצות את החקירה הרגישה והחשובה הזאת על מנת "להסיר את העננה" מעל לשכת ראש הממשלה. ממש כמו שאמרו שם אז, כשחקרו בפעם המי יודע כמה את הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ואת סביבתו (כולל אותי), שנים אחרי שהשתחררנו, וכשהיה חשש מסוים שאשכנזי עשוי להצטרף לפוליטיקה. "צריך להסיר את העננה", אמרו.
3. "לאחר מחשבה נוספת", כפי שניסח בהודעתו, החליט ראש הממשלה בעקבות "עיסוי" שקיבל מהימין ומבני ביתו - להיפטר ממועמדותו של האלוף (במיל') אלי שרביט לראש השב"כ ולבחון מועמדים נוספים. זה קרה 24 שעות לאחר שהודיע בשעת בוקר מוקדמת על ההחלטה למנותו. יממה אחת חלפה מאז הפליק־פלאק הפוליטי בליבו של ארגון ביטחוני חשאי, בעיצומה של מלחמה, ועד שהודיע נתניהו - שהוא גם ראש הממשלה, גם נאשם בפלילים, גם מפקדו הישיר של ראש השב"כ וגם יו"ר ועדת ראשי השירותים – שהוא החליט למנות את ש', סגנו החדש של רונן בר, לתפקיד מ"מ ראש השב"כ עד למינוי קבע.
בכך ממשיך נתניהו לשטות בציבור, לפגוע בשב"כ ולהודיע לבג"ץ (ולנו) שאין כל חשיבות להכרעת בג"ץ בעניין פיטורי ראש השב"כ, ושהוא מתכוון לעמוד בתאריך שקבע להדחתו של רונן בר.
נתניהו מבין ומנוסה במינויי קבע כמו של אביחי מנדלבליט, רוני אלשיך, יורם כהן ואחרים, שרגע לאחר שמונו מצאו עצמם נשאבים לעומק מחויבותם לממלכה, לחוק ולערכי הארגון, ולא לערכיו של נתניהו והישרדותו הפוליטית.
וכך יש לנו כיום ממלא מקום מנכ"ל משרד רה"מ, ממלא מקום ליועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה, ממלא מקום ליועץ המשפטי באוצר, ממלא מקום לנציב שירות המדינה וממלא מקום למנכ"ל הביטוח הלאומי - והיה לנו גם ממלא מקום לנשיא לעליון וממלא מקום למפכ"ל המשטרה במשך שנתיים וחצי וכך הלאה. נתניהו אוהב אותם צייתנים, כנועים ותלויים בין שמיים לארץ, או יותר נכון - בין לשכתו ורצונו הטוב לבין מינויים למינוי קבע.
"במחשבה שנייה", כפי שהבהיר נתניהו שהוא חוזר בו מהחלטתו למנות את אלי שרביט לראש השב"כ, ואני תוהה בשמכם, היכן הייתה "המחשבה הראשונה" בבואו לדון במינוי כה חשוב וקריטי לביטחון המדינה בעיצומה של מלחמה? עזבו את השיטוי בציבור, את האיום המרומז כלפי בג"ץ, וחִשבו רק איך ממנים כאן אנשים לתפקידים משמעותיים לחיינו.
רבים ממינוייו של נתניהו הסתיימו בבכי: רוני בר־און ליועץ משפטי לממשלה, אופיר אקוניס לשר משפטים, ניר ברקת לשר אוצר, יואב גלנט לרמטכ"ל, גל הירש למפכ"ל משטרה, משה כחלון ליו"ר רשות מקרקעי ישראל, רואי כחלון לנציב שירות המדינה - והרשימה עוד ארוכה. זה מלמד על חוסר אחריות, על שיקולים פוליטיים ולא ממלכתיים ועל מעילה באמון הציבור.
5. ממשלות הליכוד עשו כאן גם דברים טובים, ואחד מהם הוא ההחלטה שהוביל בשעתו השר גלעד ארדן לביטול רשות השידור הישנה, שהסריחה מפוליטיקה ושהעובדים בה בחלקם קמו בכל בוקר עם סגידה ל"שר הממונה" (או ל"שרה הממונה"). הוא הקים את תאגיד השידור הציבורי, שפועל מכספנו ועבורנו, ללא תלות בחסדי פוליטיקאים ולחצים של מפרסמים, וממלא את ייעודו כערוץ ציבורי משלים לערוצים המסחריים.
ועכשיו, אותה ממשלת ליכוד, שמבצעת הפיכה משטרית בחסות המלחמה, נחושה להעביר "חוקי תקשורת" שישנו את מפת התקשורת, יחסלו את השידור הציבורי בעברית, יסגרו את גלי צה"ל, יפריטו את תחנת הרדיו קול ישראל, וייתנו את מאזיני גל"צ וגלגלצ לבעלי הרדיו האזורי (שמי שמהם טוב ורלוונטי, ממילא עושה חיל לצד גל"צ וגלגלצ). הם רוצים גם למדוד את הרייטינג על ידי הממשלה ולא על ידי גוף תלוי - ולנתב את תקציבי הפרסום לערוצים מועדפים.
בשש שנותיי כמפקד גלי צה"ל, ועוד לפני וגם אחרי, הבנתי את חשיבותו של השידור הציבורי למדינה כמו ישראל: צעירה, שברירית, שסועה, מאותגרת. נעשים שם הרבה תוכניות ותכנים שאין כדאיות כלכלית להפיק ולשדר אותם בערוצים מסחריים, אבל הם חשובים מאין כמותם וצריך לשמר אותם.
נתניהו, שמבין שיו"ר ועדת הכלכלה דוד ביטן מתנגד ליוזמות של שר התקשורת שלמה קרעי, מאיים בהקמת "ועדת תקשורת" שתכונס לצורך הערכת החוקים, ואני תוהה אם גם הפעם יעברו ההחלטות בממשלת "הכבשים השותקות (והרועדות מפחד)" פה אחד?
6. שמחתי מאוד כשהגיעו 20 משפחות מהציונות הדתית לבדוק אפשרות לעבור לקיבוץ כרם שלום שבעוטף עזה ולחיות שם. זהו מהלך מבורך, וכרם שלום, שהוא חלק מקיבוצי השומר הצעיר, הוא כבר שנים קיבוץ מעורב של דתיים וחילונים שחיים יחד בקהילה חמה וטובה. זה קורה גם בקיבוץ שומריה בנגב, שהפך למעורב, ובימים אלו נחנך בו בית כנסת על שמו של אל"ם יהונתן שטיינברג ז"ל, חבר הקיבוץ ומח"ט הנח"ל שנפל בקרב ב־7 באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף