1. ריקבון, שחיתות, קלקול
לפני יותר משנתיים דיווחתי כאן על בכיר כלשהו, ממעמקי קרביה של מפלגת השלטון, שהתייצב במשרדי להב 433 ובידו קלסר עב כרס עם מסמכים, ידיעות ו"לידים" רבים מספור המצביעים, לכאורה, על הריקבון שפשה בליכוד. על שחיתויות (לכאורה) בהיקף נדיר. על כספים רבים (הבאים מקופת הציבור) שמחולקים או נעלמים, לכאורה. על מקורבים שחוגגים, על מה לא.
לא היה מדובר באזרח מודאג או במקור אקראי, אלא במי שעסק באותם דברים ומגיע מתוך הליבה עצמה. בימים כתיקונם, האיש הזה היה מתויג כגביע הקדוש של המשטרה והופך למקור איתן של חקירה נרחבת. ככה נלחמים בשחיתות. ככה המשטרה נלחמה פעם בשחיתות.
הימים לא היו כתיקונם, אלא כקלקולם. במשטרה אף אחד לא רצה לדבר איתו או לטפל בזה. היינו עוד לפני עידן איתמר בן גביר, אבל כבר אז המשטרה הייתה מותשת, מורתעת, חסרת עניין. הסוסים הדוהרים הפכו לשוורים עצלים, שהפכו לשפנים מפוחדים. כל הקצינים שחקרו את תיקי האלפים הורחקו או אולצו לפרוש. המשטרה נפלה. כבר אז. לפני בן גביר.
אומרים לי שהיום זה שונה. שחקירת קטארגייט מנוהלת כמו שצריך. שהחוקרים חותרים למגע. שיש להם גיבוי. שיש חומה סינית בינם לבין המפכ"ל, שנאמנותו מתחלקת בין האקווריום שורץ דגי הפיראניה של ראש הממשלה לביצה רוחשת הנחשים של השר לביטחון לאומי. זה, כשהוא לא מטפיש את עצמו בפומבי עם אמירות מגוחכות עד מופרכות, על בסיס כמעט יומי. אני מקווה שכך הדבר.
החוקרים עוד יכולים לחזור למידע הזה. אם רק ירצו. כדאי שיבררו את הפרוצדורה שגרמה לליכוד להפוך, לפני כשנתיים, את יונתן אוריך למורשה חתימה בכספי המפלגה. במעמדו הזה הפך אוריך גם לספק (יועץ יו"ר הליכוד תמורת חשבונית) וגם למורשה חתימה. זה אומר שהוא יכול לחתום על צ'קים שמיועדים לו עצמו. כיף, לא? מנפלאות הבירוקרטיה הליכודית.
מהליכוד נמסר בתגובה: "שקר, אוריך הוא שנים אחד ממורשי החתימה אך ורק בחשבון של הבחירות המוניציפליות ולא בחשבונות השוטפים של המפלגה. גם בחשבון ייעודי זה, כל תשלום דורש שתי חתימות. בנוסף ראוי לציין כי על פי הדין, לא קיימת כל מגבלה על זהותו של מורשה החתימה של מפלגה, לרבות אם הוא ספק".
במילים אחרות, בליכוד טוענים שזה חוקי. אני, בתגובה: ייתכן שזה חוקי. אבל המציאות היא ששני מורשי החתימה בליכוד, גיא לוי וצורי סיסו המנכ"ל, הם עובדים בשכר של הליכוד (אחד שכיר, אחד בחשבונית). כלומר תלויים בליכוד. על פי הנוהג והסבירות, לפחות אחד צריך להיות נבחר ציבור שאינו תלוי. בתיאוריה, חתימה של אוריך וסיסו יכולה לשחרר כספים בלי פיקוח של נבחרי ציבור.
נחזור לענייננו: אחר כך עוד מעז עו"ד עמית חדד לטעון שאוריך לא "עובד ציבור" (טענה שנדחתה בידי השופט מנחם מזרחי, על סמך פסיקות עבר והיגיון בריא). לעו"ד חדד יש קייס. אם הציבור היה יודע מי עובדים עבורו, הציבור היה מפטר אותם במקום. אבל לציבור אין הסמכות הזו, כרגע. הוא עדיין כלוא בבטן הטיטניק.
2. כשמכונת הרעל מקרקשת
מדינת ישראל נחטפה. קוראי הטור הזה מכירים את האמירה הזו כבר שנים ארוכות. עד לאחרונה לא ידענו לאן בדיוק חטפו אותנו. מה היעד. עכשיו אנחנו יודעים. ישראל נחטפה ממחנה הדמוקרטיות הליברליות הנאורות למחנה האחים המוסלמים. זה מה שעולה מהפרטים והעובדות וצירופי המקרים והאירועים השונים שנחשפים מאז פרצה לעולמנו פרשת גניבת המסמכים (אלי פלדשטיין, הנגד ארי רוזנפלד ולשכת ראש הממשלה) ואחריה פרשת קטארגייט.
חוץ מהחלוקה רוויית הדם בין שיעים לסונים, קיימת באסלאם שסביבנו (בעיקר הסוני) חלוקה נוספת בין האחים המוסלמים למשטרים החילוניים (יחסית). אנחנו היינו תמיד תקועים באמצע: מחנה עצמאי של דמוקרטיה יהודית ליברלית. אז זהו, שעל פי העובדות והאירועים והראיות שהולכות ומתגבשות, ישראל הועברה, שלא בהסכמתה, למחנה האחים המוסלמים. מלא־מלא.
חמאס היא תנועה של האחים המוסלמים. מפלגתו של רג'פ טאיפ ארדואן, השליט המופרך של טורקיה, היא האחים המוסלמים. קטאר היא מדינה של האחים המוסלמים. האידיאולוגיה ברורה: ג'יהאד, הסתה, השמדת ישראל, קיצוניות, ערעור המשטרים הערביים במדינות ה"מתונות". המטיף והאידיאולוג הראשי הוא השייח' יוסוף אל־קרדאווי. ומי בצד השני? מדינות ערב המתונות, צפון אפריקה (מרוקו וכו'), מצרים, ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות וכו'. אנחנו אמורים לתמוך בצד הזה, על מלא. זה הצד שחותם איתנו על הסכמי שלום, זה הצד שמשתף איתנו פעולה, זה הצד שאפשר לדבר איתו.
נתניהו וכנופייתו העבירו אותנו לצד של קטאר והאחים המוסלמים. זה לא רק העובדה שנתניהו שלח את ראש המוסד ב־2018 כדי לגייס את קטאר למימון חמאס. זה לא רק זה שבסוף כל דיון ביטחוני על עזה בהשתתפותו, הנחה נתניהו להמשיך לשמור על הקשר עם קטאר, להמשיך לנקוט את שיטת "המקל והגזר" מול עזה, כלומר להמשיך את הזרמת הכסף.
זו גם לא העובדה שהגברת נתניהו שהתה, על פי הפרסומים, במלון יוקרה יקר להחריד במיאמי הנמצא בבעלות קטארית. אני כבר מזמן לא מבקש מהמשפחה הזו ראיות לתשלומים כלשהם. מי שילם את החשבון? אין לדעת. אנחנו כבר לא שואלים. התופעות המשפחתיות הללו מנורמלות מזמן. נורמליזציה.
אחרי 7 באוקטובר ישראל הייתה צריכה להחליט איפה היא מניחה את הז'יטונים שלה בכל הקשור לתיווך מול חמאס. הדילמה הייתה קטאר או מצרים. השב"כ לחץ על מצרים. המוסד העדיף את קטאר. נתניהו הכריע. קטאר. אבל זה לא נגמר כאן. זה רק התחיל. כי במקביל, החלה מכונת הרעל כולה במסע קונספירטיבי, עמוס הזיות ופייק ניוז נגד מצרים. עשרות רבות של ידיעות, ציוצים, פוסטים וקשקושים המעידים על כוונתה של מצרים לפתוח במלחמה נגד ישראל, על עיבוי דרמטי של הצבא המצרי בסיני, על תוכניות המלחמה של מצרים. מי שעקב אחרי ערוץ 14 ושלל הצייצנים והשופרות היה אמור לרדת למקלט. הטנקים המצריים כבר בניצנה.
הכל פייק. לפני כמה שבועות התקשרה אליי ח"כ מרב מיכאלי, חברה ותיקה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. היא הייתה המומה. לא הבינה מאיפה הקמפיין הזה מגיע. "אין לזה שום עיגון במציאות", אמרה לי, "המערכת לא מכירה את זה, הצבא לא מכיר את זה, אבל זה לא עוזר".
זה לא נגמר בשופרות וצייצנים. גם שגריר ישראל הטרי (וחסר הניסיון) בוושינגטון, יחיאל לייטר, אמר את הדברים, שפורסמו בארה"ב וכאן. גם מדבריו של השגריר ניתן היה להבין שאנחנו או־טו־טו במלחמה מול מצרים. בצה"ל ניסו להבין איפה המבוע שמייצר את כל הפייק הזה. ולא הצליחו.
במערכת הביטחון ניסו להרגיע את הגל הזה, להבהיר שאין שום שינוי ביחסים עם מצרים, לא מזוהות שום הכנות למלחמה ושום אימונים או איומים, אבל לא היה עם מי לדבר. החברים קיבלו הוראה, והוראות ממלאים. אם אתם נתקלים בשגריר לייטר, נסו לשאול אותו מי דחק בו לפמפם את הקמפיין הזה באמירה דיפלומטית. יכול להיות שניצלו את חוסר ניסיונו? או שמא היה זה מישהו מבפנים, הכי בפנים שאפשר, שחתר לייצר קרע בין ישראל למצרים, לחבל בהסכם השלום ששורד כבר קרוב ל־50 שנה, ועל הדרך להאדיר את שמה של קטאר?
אם תעקבו אחרי יאיר נתניהו, למשל, תראו שגם בימים האחרונים, גם אחרי שהכל (כלומר קצה הקרחון) נחשף, הוא ממשיך לצייץ נגד מצרים. ממיאמי זה נוח יותר, כנראה. כי מכונת הרעל התהפכה. הברדוגו'ז, שעד לפני דקה קבעו ש"קטאר היא מדינת האויב הגדולה ביותר, יחד עם איראן", נשבעים עכשיו בשמה של קטאר.
למהומה הזו צריך להכניס תזכורת: אם מצרים אכן מדינת אויב נוראית כל כך, אם הסכם השלום עם מצרים נושם כעת את נשימותיו האחרונות ודיביזיות שריון מצריות עומדות לחדור לסיני ומשם לגשר עד הלום בואכה אשדוד בשבוע הבא, איך אתם מסבירים את העובדה שבנימין נתניהו נתן אישור לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל למכור למצרים שלוש צוללות אסטרטגיות, נשק רב־עוצמה ובעל כושר היזק עצום (גם מודיעינית)?
אופס, המכונה משתעלת. קולות קרקוש חדים, מלווים בקולות נפץ אקראיים, נשמעים מתוך קרביה. אל תדאגו, הם ימצאו תירוץ. זו לא אשמתו של ביבי. לא אמרו לו. לא הזהירו אותו. לא נתנו לו. הפריעו לו. כזכור, השקרן הנ"ל שיקר תקופה ארוכה באשר לאישור שנתן לגרמנים, עד שפלט את זה בריאיון ההוא עם קרן מרציאנו, והוסיף שקר נוסף: הוא גילה את זה לשלושה אנשים, חלק איתם את ה"סוד" שגרם לו לתת את האישור לגרמנים, בלי ליידע את מערכת הביטחון, את שר הביטחון, את הרמטכ"ל ואת מפקד חיל הים (שאמור להתמודד מול הצוללות האלה).
ספוילר? אין שום סוד. שלושת שותפי הסוד כבר הכחישו מזמן. יש רק נוכל אחד שמשחק בביטחון המדינה משל היה באולם קזינו בלאס וגאס. הז'יטונים על חשבוננו.
3. בל"ד, זוכרים?
בשבוע שעבר סיפרתי כאן את הסיפור המוזר של פירוק השותפות הפוליטית בין בל"ד לחד"ש־תע"ל ערב הבחירות האחרונות. מהלך שהיה מנוגד למחשבה הפוליטית ההגיונית, כי הוא סיכן מאוד את האפשרות שבל"ד תעבור לבדה את אחוז החסימה. הוא היה הפוך לאינטרס הסביר של בל"ד, וגם של חד"ש־תע"ל.
אף אחד מחברי הכנסת הערבים, וגם היהודים, לא הבין מה קרה שם. הכל קרה בשעה האחרונה לפני סגירת הרשימות. מיותר לציין שהיה מישהו שמאוד רצה את הפיצול הזה. קוראים לו בנימין נתניהו. באותם ימים הוא דאג לאיחודים בצד שלו, מנע את הפיצולים (בין בן גביר לבצלאל סמוטריץ' למשל) ופעל כדי לא להפסיד אף מנדט מאגם המנדטים הביביסטי־חרדי־משיחי. אם אחת המפלגות הערביות לא עוברת, מבחינת נתניהו זה הפרס הגדול. זה לא שבל"ד תצטרף לקואליציה של המרכז־שמאל. היא פשוט תחסר בגוש החוסם את נתניהו.
האיש החזק בבל"ד יושב בקטאר. ד"ר עזמי בשארה שמו. מבוקש בישראל על עבירות חמורות ומנהל את בל"ד מרחוק. השלטון הקטארי הוא פטרונו. מכאן ואילך, כל חיבור יחובר על חשבון המחבר. יכול להיות שהקטארים נחלצו אז לעזרתו של נתניהו כדי להקל עליו את הניצחון בבחירות? יכול להיות שזה קשור ל"מסמכי רייבן", שנחשפו וחשפו את תעשיית השוחד הקטארית לבכירים ומנהיגים מכל העולם? את הגרסה הישראלית של המסמכים הללו חשף כאן יגאל כרמון, איש ימין מובהק ומקים מכון ממרי, אבל לא נמצאו לחשיפותיו, כרגע, תימוכין משמעותיים.
אם תחטטו בקרביו של הקטר הזה, תמצאו עוד הרבה תופינים. העובדה שנתניהו ניסה לדחות ככל האפשר את סגירת אל־ג'זירה, למשל (הכל פורסם בזמן אמת). או הסיפור הזה: נדלג 12 שנה אחורנית. שנת 2013. הנה כותרת המשנה בידיעה שעליה חתום נטעאל בנדל ב"ישראל היום": "לאחר בחירות 2013 נקלעה בל"ד לחובות שאיימו על עתידה. הפתרון: מבצע ענק לגיוס תרומות. אבל כשהמסמכים נחתו על שולחן מבקר המדינה, עלה החשד שמדובר בהונאה. פעילי מפלגה חזרו מירדן וימים ספורים לאחר מכן הופקדו מאות אלפי שקלים בחשבון המפלגה.
במקביל, נרשמו קבלות על שמם של תורמים שטענו כי מעולם לא תרמו לבל"ד. בכירי המפלגה היתממו בחדר החקירות – זחאלקה: "לא שמעתי ולא ראיתי", זועבי: "לא יודעת כלום", גטאס: "לא זוכר", אבו שחאדה: "אני באמת לא זוכר". מאיפה הכספים? שמועות שהוכחשו דיברו על הח"כ לשעבר עזמי בשארה – הפרקליטות ציינה ש"מקורם לא ידוע". בל"ד: "מדובר ברדיפה פוליטית".
מה קרה כאן? בל"ד הביאה הרבה כסף מחו"ל. מי שחושב שזה כסף קטארי, עושה את זה על אחריותו בלבד. במקביל, רשמה כל מיני תורמים פיקטיביים בארץ כמי שתרמו את הכסף הזה. שליחים של בל"ד נתפסו עם מזוודות מזומנים (מזכיר לכם משהו?) במעבר הגבול בירדן. בסיכומו של דבר הודו בכירי בל"ד שזייפו את זהויות התורמים. הושג הסדר טיעון. הבל"דיסטים, ובהם חנין זועבי המוכרת, לא הלכו לבית הסוהר. ומי היו עורכי הדין המוכשרים שחילצו אותם מה"ברוך" הזה? אתם מחזיקים חזק? עמית חדד ושותפתו עו"ד נועה מילשטיין. תעמידו פני מופתעים.
האם אני מטיל כאן דופי כלשהו בעו"ד חדד? חלילה. הוא עושה את זה טוב ממני, בכוחות עצמו. האיש מייצג את כולם, חשודים ונחקרים ונאשמים ועדים, במקביל. כשנתניהו אץ־רץ לתת עדות בפרשה הזו וחשוב לו מאוד לדעת מה האישומים נגד יונתן אוריך ומה אוריך מספר בחקירה, שלא לומר מה הסיפור עם העריק הנמלט שרוליק איינהורן וכו', הוא פשוט צריך לשאול את הפרקליט חדד. למרבה המזל, אני לא מעלה בדעתי מצב שבו עמית חדד יענה לנתניהו על השאלה הזו.
כולם (גם הח"מ) באו השבוע בטענות ללשכת עורכי הדין, למה היא לא שמה קץ לפארסה הזו. איך יכול להיות שמה שנראה כמו משפחת פשע לתפארת שמגמדת גם את ימיה הטובים ביותר של המאפיה הסיציליאנית, מצוידת גם בקונסיליירי. מוזר. כבודה של לשכת עורכי הדין במקומו מונח, אבל מה עם המשטרה? מה עם החוקרים? מה עם הפרקליטות? איפה היועצת המשפטית, פרקליט המדינה? אתם אמורים לתת לזה לקרות בלי התנגדות? להיכנע בלי קרב? כמו שהסכמתם בזמנו, ברופסות בלתי ניתנת להסברה, שעו"ד בעז בן צור יערוק באמצע המשפט משורותיהם של ארנון מילצ'ן והדס קליין לשורותיו של הנאשם נתניהו? אתם לא לומדים לקח? לא מחזירים מלחמה שערה? מה יהיה איתכם, תגידו לי?
4. מלחמת גוג ומגוג
השבוע, כשאוריך ופלדשטיין נעצרו, נאמר לנתניהו שיידרש להעיד מה שמכונה "עדות פתוחה". לא האיצו בו לבוא מיד, אבל הוא בא מיד. מה זה בא, דהר. זו הייתה הזדמנות לנטוש את דוכן העדים השנוא עליו בתיקי האלפים ש"קרסו מזמן" (אבל ההודעה על קריסתם טרם נמסרה להרכב השופטים). "פיניתי את סדר היום שלי", התפאר בסרטון פלצות שצילם אחר כך.
לא, מר נתניהו. לא פינית כלום. סדר היום שלך היה עדות במשפטך הפלילי ונהנית, שוב, מטוב ליבם של השופטים שאפשרו לך להתחמק מעוד יום על הדוכן, בתקווה שתורה של החקירה הנגדית לא יגיע אף פעם. למה מיהר נתניהו? כי הוא הפיק לקחים משלושת עדי המדינה הקודמים. הפעם, הוא ייתן לאוריך הרגשה שהוא מחובק, מוגן ומפורגן על ידי הלשכה כולה. אולי זה יעזור. על הדרך, הוא פיזר צרור נוסף של שקרים אינסופיים, ניסה לקושש שמות של יריבים פוליטיים ש"שיבחו את קטאר" ולהפוך את אוריך לדרייפוס מעלי אקספרס.
אני לא יודע לאן תוביל חקירת קטארגייט. אני כן יודע שמדובר בהתנגשות טיטאנים. קרב הכרעה דרמטי, סוג של ארמגדון, בין הממלכתיות הישראלית, הדמוקרטיה ודמותה של המדינה כמדינת שלטון חוק ליברלית, לבין סוכני הכאוס המחריבים בה כל חלקה טובה ומנסים להשמידה בתואנת "דיפ סטייט".
יכול להיות שאין כאן פלילים. מוקדם לדעת. אם הייתי צריך להמר, הרי שאין בדל של סיכוי שנתניהו לא ידע שבכירי לשכתו מקבלים כסף קטארי. כמו שההיגיון והניסיון שלי הביאו אותי למסקנה שאין בדל של סיכוי שנתניהו לא יודע שבן הדוד שלו, פרקליטו הקרוב ואיש סודו הוותיק דוד שמרון, לא מעורב במספנת תיסנקרופ, שממנה רוצה נתניהו לקנות שלוש צוללות בניגוד לעמדת מערכת הביטחון. כאן אפשר להוסיף עוד 900 דוגמאות, פלוס־מינוס, לדברים שנתניהו טען בעבר שלא ידע, אבל אני משוכנע שידע. האם אכן ידע? ואם ידע, האם יימצאו לכך הוכחות?
מבחינתי, זה פחות רלוונטי. התיק הזה הוא לא רק פלילי, הוא גם ציבורי. ערכי. מוסרי. בשורה התחתונה, ממה שאנחנו כבר יודעים, ללא צל של ספק, קטאר מימנה את חמאס, מימנה את לשכת יחיא סנוואר ומימנה את לשכת נתניהו. ככה פשוט. מיד אחרי הטבח, כשהתברר שלחמאס יש 251 חטופות וחטופים ישראלים, אמורה הייתה ישראל לצאת למסע לחצים מאסיבי על קטאר, על מנת שזו תלחץ על בכירי חמאס השוהים בתחומה.
זה מה שאמרו ראשי מערכת הביטחון למשפחות ולמטה החטופים. זה מה שנתניהו עצמו אמר למשפחות החטופים בשיחות סגורות. לקטאר יש מנופים על חמאס. קטאר אחראית למימון מפלצת הטרור של חמאס. צריך להוריד על קטאר פטיש ענק, להכות בה פעם אחר פעם בכל הזירות, עד שתתרצה, תבין ותאלץ את חמאס לשחרר את החטופים.
ומה קרה במציאות? בעוד משפחות החטופים מכתתות את רגליהן בין בירות העולם כדי להטיף (את האמת) על חמאס וקטאר, בכירי לשכת ראש הממשלה הפיצו ידיעות חיוביות ועסקו לכאורה במלוא המרץ בקמפיין ל"הלבנת" קטאר. תמורת כסף. בעודם עובדים בלשכת ראש הממשלה וחשופים לכל סודות המדינה. זו פרשה משוגעת, בלתי נתפסת, שבכל מקום אחר בעולם הייתה מביאה להתפטרותם ואולי אף התאבדותם של המעורבים. אצלנו? הפוך. תתפטרו אתם, הם אומרים. מי זה "אתם", חוץ מאיתנו? ראש השב"כ רונן בר, למשל.
אחרי שניסה להעליל עליו ש"ידע על תוכנית הפלישה של חמאס ולא הזהיר", הצליח נתניהו לרדת אפילו מתחת לשפל המדרגה הזה כשהשבוע הוא טען ש"גם ראש השב"כ" קיבל טובות הנאה מקטאר בדמות הזמנה למשחק במונדיאל, שקטאר אירחה.
נתניהו כנראה התבלבל. מי שעשו "קמפיין הלבנה" לקטאר לקראת אירוח המונדיאל היו יועציו אוריך ואיינהורן. ראש השב"כ, לעומת זאת, טס לקטאר באישורו של נתניהו, יחד עם ראש המוסד וראש אמ"ן, במסגרת ההיערכות הביטחונית להגעתם של אלפי ישראלים למונדיאל. הוקם חפ"ק מיוחד של שלושת הארגונים, נקבעו פגישות עבודה מקצועיות, כולל סיורים באצטדיונים, כולל במהלך משחקים. לא היה אקט נהנתני של טיסה לצפייה במשחק כלשהו.
אקט כזה דווקא כן היה ב־2018, כשנשיא רוסיה ולדימיר פוטין הזמין את בנימין ושרה נתניהו לצפייה בתא הכבוד היוקרתי במשחק חצי גמר המונדיאל, שהתקיים אז ברוסיה. בגוגל תמצאו תמונות שלהם מחויכים באותו מעמד. כן, ביבי, "יש אומרים שזו הטבה ששווה אלפי דולרים, אולי אפילו עשרות אלפי דולרים" (זה מה שנתניהו אמר על נסיעת ראש השב"כ לקטאר).
5. תיבת פנדורה נפתחה
האיש הזה, שאיבד מזמן את כשירותו לנהל מדינה, או קיוסק, או ליין הימורים פיראטי בתחנה המרכזית הישנה, איבד גם את שאריות הבושה. שאיפתו להיות טראמפ עלולה להסתיים בהפיכתו לצ'אושסקו. "נאום הנאמנות" שאותו נשא בפני הקבינט הנדהם לפני כמה שבועות, מתגשם לנגד עינינו בדרך מגושמת להפליא. הניסיון להכריז על ראש שב"כ חדש באישון בוקר השבוע, נגמר כמו שנגמרו כל הניסיונות הדומים בעבר. נסו לעשות רשימה של בעלי התפקידים בזמן נתניהו שכיהנו זמן קצר מאוד בתפקידיהם, או שכלל לא הספיקו להיכנס אליהם. דוגמאות? רוני בר־און כיועץ המשפטי לממשלה (שלא באשמתו), יואב גלנט כרמטכ"ל, אופיר אקוניס כשר המשפטים, וכו'. לא כשיר, כבר אמרנו.
רק לפני שבועיים אמר נתניהו לממשלה ש"הדבר האחרון שצריך לעשות זה למנות לארגון ממלא מקום זמני, זה עלול לזעזע את השב"כ" (כפי שפרסם מיכאל שמש). זה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו. ממלא המקום, שהוא סגן ראש השב"כ המכהן, ראוי לתפקיד ראש השב"כ. יש לו כרטיס עבודה מלא וגדוש, והוא איש מקצוע ממלכתי שלא היה בתפקיד רלוונטי ב־7 באוקטובר. אבל עצם העובדה שיישב כממלא מקום זמני תקופה ארוכה, עלולה להיות הרסנית. כך בדיוק החל הרס המשטרה עם מ"מ מפכ"ל לאורך שנים. כך הם השתלטו עכשיו על נציבות שירות המדינה. כך הם מנהלים את המדינה כולה. ככה מפרקים מדינה.
הרמטכ"ל, רב־אלוף אייל זמיר, אסף השבוע את עצמו וירד לבצע תחקור אישי בכפר דומא, שם אירע, על פי הפרסומים, פוגרום רבתי מצידם של מתנחלים קיצוניים. התמונות והסרטונים מהאירוע הזה מעוררים פלצות, וזמיר, כנראה, הזדעזע והחליט להפגין מנהיגות ולהגיע לשטח.
עכשיו תארו לעצמכם שאייל זמיר לא היה רמטכ"ל מלא־מלא, אלא מ"מ רמטכ"ל. האם במצב כזה, כשהוא מקווה למינוי קבע, הוא היה יורד לבצע תחקיר? האם מישהו מסוגל לנהל ארגון כמו צה"ל או שב"כ או משטרה כשהוא ברווז צולע מלכתחילה? זה בדיוק מה שהם רוצים. שישראל כולה תצלע, תקרטע, תכרע ברך לפניהם. ששומרי הסף יהיו ממלאי מקום. שאת העבודה האמיתית תעשה שורה של יועצים שמקבלים את שכרם בחשבונית מהליכוד ואת השעות הנוספות בדולרים, דרך אנשי קשר, מקטאר.
אלה ימים גורליים. הקרב על גורלה של הדמוקרטיה הישראלית הגיע לרגעי ההכרעה שלו. כדור השלג ואבק השריפה המתגלגל עכשיו במדרון יצא לדרכו עם מעצרו של אלי פלדשטיין והנגד ארי רוזנפלד בפרשת המסמכים שנגנבו מצה"ל והועברו, למרות איסור הצנזורה, ל"בילד". כבר אז היו בלשכת נתניהו כאלה שידעו שהחקירה עלולה להוציא לאור את הסוד הקטארי. לפתוח את תיבת פנדורה. והיא אכן נפתחה.
הרבה תלוי באומץ ליבם וחופש פעולתם של החוקרים ושל הממונים עליהם. בנחישותה של היועצת המשפטית לממשלה ובעמוד השדרה של ראש אח"מ ניצב בועז בלט. הרבה תלוי בנו. אזרחי ישראל. בשומרי הסף שעוד נותרו, אך הם מורתעים, חוששים, מפחדים לעתידם, לעתיד ילדיהם, פרנסתם, שמם הטוב.
הפחד ממכונת הרעל יכול לשתק. הביטו ברשימה העלובה של בכירי הליכוד, שיודעים את האמת ומבינים את המצב, אבל לא פוצים את פיהם. הם מאובנים מאימה. הם מייחלים לנפילתו של השליט אפילו יותר ממני (כי הם מקווים לרשת אותו), אבל הם לא מסוגלים אפילו למצמץ, בטח שלא לאסוף את שאריות כבודם, להגיד את האמת ולעשות את המעשה הנדרש: להפסיק לשתף פעולה עם התועבה, עם התולעת הוויראלית שהוחדרה לתוכנה הישראלית ומאיימת לרסק אותה.
זה תלוי בנו. בכל אחד ואחת מאיתנו. ביכולת שלנו להמשיך להיאבק, לא להתייאש, לא להרים ידיים. לצאת לרחובות, למחות, לכתוב, לזעוק, לגבות את שומרי הסף. לא להשאירם לבד. מרונן בר דרך גלי בהרב מיארה וכל האחרים. אין לנו אופציה אחרת. מי שרוצה לגדל את ילדיו בברלין, מוזמן לעוף מכאן עכשיו. בתנאי שלא יתחנן לעזרה בבוא היום, כשגרמניה תתהפך פעם נוספת (ולא, אין לי תאריך מדויק מתי זה עלול לקרות). מי שרוצה לגור בתאילנד (הנפלאה), תפדל. גם שם יש מלך.
אנחנו ישראלים. כאן נולדנו, כאן נמות. אבותינו חלמו על המדינה הזו. לא האמינו שזה יכול לקרות. שזה אפשרי. אבל זה קרה. וזה הנס האנושי המופלא ביותר שקרה לעם כלשהו. זו עדיין מדינה נהדרת, וזו המדינה היחידה שלנו. לא צריך אזרחות זרה. זו האזרחות שלנו. עם ריבונות. עם צבא, מוסדות, שוטר עברי, גנב עברי, עבודה עברית. כל הדברים שקיומם עומד עכשיו במבחן. ואת המבחן הזה צריך לעבור בהצלחה. זה אפשרי.