"אלי, אני אתרום בכיף. אבל פסח שלכם זה חג חירות, נכון? אז איך יש לנו עדיין 59 חטופים, ואתם מחפשים עוד הזדמנות לאכול, לבלוס, להשתכר במשך שבוע, כאשר ישנם 24־25 חטופים חיים, שמקבלים רבע פיתה ביום, וזהו. אולי נוותר על החגיגות ועל הרמאויות על אליהו הנביא, ונאכל גם אנחנו פיתה ביום, לא רבע, כן? פיתה שלמה מקמח מצה, וזהו. ונשתה מים בלי הגבלה, לא כמו אצל החטופים, ששותים מי ים. מה אתה אומר?".
"רוני, אתה מדבר שטויות. אנחנו נוסיף תפילה לשחרורם. אני מזכיר לך שהתחלנו לפני שנה וחצי עם 251 חטופים וחטופות. וברוך השם הצלנו את רובם. אל תאבד תקווה ואל תאבד את המסורת". הבטתי בו. אנחנו עובדים ביחד יותר מ־30 שנה. בכל ויכוח על יהדות, אני נכנס בו כמו D9 בקיר, אבל הוא אף פעם לא נשבר, כי האמונה מחזקת אותו. אף שהטירוף כבר הגיע אצלי לשקדיות בגרון, נמנעתי מהסלמה. "אלי, עזוב אותי. עוד חצי שנייה יעוף לי הסכך של הביוב על הבאבא־בובות שלך עם עשרות ומאות התורות שלהם, ויהיה כאן בלגן. בוא נתקדם".
בסקר שקנה ארגון לתת, פורסם כי 60% מהאזרחים כאן חוששים שהם או בני משפחתם עלולים להידרדר למצוקה כלכלית, או שהם כבר חיים בה. 50% מצמצמים בהוצאות מזון – לעומת 34% בפסח 2024. איך אפשר להתמודד עם נתונים שהם הנדסת תודעה שמתבססת על התקף חרדה, שזו מחלה חשוכת מרפא אצל יידעלך מאז מעמד הר סיני, שבכלל לא היה, לדעתי. כי ניסיון להבין את הנתונים ההזויים האלה מעלה שאלות על הרווחיות העצומה של כל רשתות המזון. אין הלימה בין המצב המתואר לשורת הרווח.
אבל הארגונים והעמותות, מאות או אלפים כאלה, זו תעשייה של מיליארדים. עם מנגנון, עמלות, סקרים, מאכערים של אסטרטגיה וסקרים. שומו שמיים, סקרים יידעלך, אויה הגזירה. גם לעמית סגל ומומו פילבר יש סקרים, אתם מאמינים? כי אני לא, מאמש־מאמש לא.
"אני ממש לא חייבת", היא ענתה. "אנחנו צריכים לנקות את הראש מהיום הזה, אני לא יכולה לראות אותך מחזיק את השלט כמו נשק אישי, עוצר את השידור, כדי לרשום ציטוטים בטלפון, עם הרעש של ההקלדה בעצבים, כי אתה הרי לא יודע להקליד כמו אדם נורמלי, ועוד הסיגריה בפה. זה גדול עליי. אני הולכת לחדר, אמצא לי טראש בנטפליקס. תקרא לי בסיום כשתהיה מוכן ל'חתונמי'".
אז צפיתי לבד. כיפוש הכינה לי תה קר מחליטה של פרח אדום וציידה אותי באייסלי, חטיף קרח של גיאצ'ו, כאמצעי אלחוש לתגובות בלתי רצוניות. שמרתי על איפוק, עד משחק הקופסאות של קובן, בעניין אחריות לטבח 7 באוקטובר. הוא הציג לה תמונות שונות ושאל אם האישים בתמונות גם אחראים לטבח.
אני יותר מבוגר מרוני קובן, אז אני יותר מנוסה בלהיות שמן. אצלנו הדם לא עולה לראש – הוא מגיע לשם בשפריץ עצום, לא באמצעות עורקי הצוואר מהלב, אלא כמו צונאמי מהבטן. זה קרה כמובן גם לקובן. רק שמן מבין שמן, כמו שרק מכור מבין מכור, אי אפשר אחרת. אז הוא איבד את נועם הליכותיו. מירי פלבלה בעיניה, הסיטה את מבטה לימין, שם, אולי, נכחה הפמליה שלה בראשות משה בן זקן, מארגן הליכודיאדה, שהיום מנהל את התחבורה בכתריאליבק'ה. היא חיפשה חיזוקים, היא הייתה מפוחדת, היא החווירה נורא, האיפור הכבד שלה נראה חסר חיים, כאילו זו גופה בסדרה "סיקס־פיט־אנדר", שבה הקברן מאפשר להניח גופה בארון קבורה פתוח.
המבט המבוהל ימינה מהמצלמה נמשך גם כשהיא טענה שצריך לפטר את כל השופטים, שאבי האומה לא אשם בכלום ושום דבר, גם אם הוא אחראי. כמובן שהיא איימה על רביב דרוקר בתביעה משפטית, זה הרי בנוהל אצל גועליציית האפסים, בגלל התחקיר שפרסם, והביא לחקירה משטרתית על פעילותה במשרד התחבורה. "יש לי חסינות", היא טענה, "אסור לתפוס מסמכים שלי במשרד". כן, גם "המחוננת" חסינה. כל האשפה הפרלמנטרית חסינה, מותר להם הכל כי הם צמים בכיפור וזובחים בכל חג יהודי.
מה שכיבה אותי לגמרי, היה שיחת טלפון בסיום השידור עם מאכער פוליטי. "קוף, אתה חסר מושג בתחום. זה היה שידור מכונן בשביל מירי. היא לא דיברה אליך אלא לבייס שאוהב את האמירות שלה. היא בכל יום נתון מתכוננת לפריימריז, וכבר היום גם לבחירות של 2030. הבנת?".
לקח לי זמן כדי להבין, אבל כשראיתי פרסום שלפיו החל מ־25 באפריל ייהנו כ־1.1 מיליון אזרחים מגיל 67 וצפונה מנסיעה חינם בכל קווי התחבורה הציבורית בישראל, הבנתי הכל. בעוד עשרה חודשים גם אני "איהנה" מההטבה הזו, אם ירצה השם־השוטר־והשופט. אבל אני אוותר, כי לתפיסתי התחב"צ הפרימיטיבית בכתריאליבק'ה מפגרת במאה שנה אחרי העולם.
בחתונה שהתקיימה באחת מגבעות בנימין, חלק מהאורחים היו שיכורים. מאחר שיש לאותם אורחים כיפל'ה על הראש וקושאן מאלוהים שהוא רק שלהם, לא של כולם, הם תקפו שוטרים מתחנת בנימין שהגיעו לזירה כדי לבדוק מה קורה – ופצעו אותם, יידו אבנים וגם הציתו את הניידת, אחרי שניקבו את צמיגיה. 17 מתנחלים נעצרו. אבל מאחר שהנהגת המיליציה הזו מתייחסת למתנחלים כאל "גיבורי ישראל, חלוצים של מאמש־מאמש, שומרי תוירה ומצוותיה", לא יקרה כלום. גועליציית האפסים תספר לנו שזו אכיפה פוליטית, ונגמר.
ביום שישי הגיעו עשרות מתנחלים לכפר פלסטיני בדרום הר חברון, חלקם לבושים במדי צה"ל וחמושים. הם השחיתו רכוש, גנבו כבשים, הציתו קצת שריפות ועזבו, אחרי שהותירו ארבעה פצועים. צה"ל טען בתגובה שזו הייתה פעילות צבאית יזומה. אבל אחרי ביקור של הרמטכ"ל, מפקד הפיקוד ומפקד האוגדה - ננזפו פיקודית קצינים בכירים מרמת המח"ט והמג"ד, וקצינים זוטרים נשלחו למחבוש.
ביום שלישי צוין יום השנה לרצח של בנימין אחימאיר הי"ד, שרוצחו הוא תושב הכפר דומא. אז הגיעו מעל מאה מתנחלים חמושים, פירקו מבנים ביישוב, שוב הציתו קצת בתים ורכבים, פצעו פלסטינים וירו קצת בשביל הכיף. המשטרה של "השוטר אזולאי" כמובן הגיעה לדומא ואף עצרה חמישה יידעלך קדוישים. אממה, במהלך המעצר הם ברחו לשוטר אזולאי, נעבעך. אז התגובה הרשמית של הפוליצאיי: הנושא ב־ב־ד־י־ק־ה.
ומה אומר על האירועים האלה הלבלר לענייני ביטחון ישראל כ"ץ בריאיון לגל"צ? "לא מגדיר את זה כטרור. טוב שביטלתי את המעצרים המנהליים". ישראל שלנו תמיד עושה את המעשים הנכונים. אפשר ואף נדרש להניף דגל לבן. כי מה שקורה באיו"ש או־טו־טו יקרה גם בתל אביב ובגוש דן בכלל. "גיבורי ישראל" חדורי אמונה וחמושים יתקפו אזרחים ישראלים, ויהיה הרבה דם ברחובות. אז אין לנו ביטחון, והלבלר ממש מיותר. כמו שנאמר: "לאן הגענו? לאן שנסענו".
ראש אגף תחום חרדים בצה"ל: מאז יולי 2024 נשלחו כ־10,000 צווי גיוס. רק 205 חרדים התגייסו לצה"ל. האמת שזה באמת הישג, בלי ציניות - לא האמנתי שיתגייסו אפילו 50. בזהירות הנדרשת, מותר לנו להתחפש למ־ע־ר־י־כ־י־ם מטעם - כמו כל המאכערים של הימין/ שמאל/ חרדים אשכנזים/ חרדים ספרדים/ אגם הדרעק בכללותו/ באבא־בובות ושאר ירקות – ולהניח שלא כל ה־205 חיילים קדוישים הם לוחמים. יש א־ביסלע משגיחי כשרות, פרחי רבנות צבאית, מורים להלכה, והרי יש לנו מיליון הלכות, עתודה טכנולוגית, חזנים כמובן – אז אולי נוציא מהכמות הזו 30% לוחמים ותומכי לחימה, שזה מ־ד־ה־י־ם. כל הכבוד לצה"ל.
אבל רק של יידעלך. נכון שיש חוק, מאז ימיה של גולדה מאיר כשרת העבודה ב־1951, אבל הוא ממומש לפי דרישות המשרה והמעסיק. אני למשל עבדתי ברוב חיי הבוגרים בשבתות ומועדים, ללא תוספת שכר, כי ככה זה בטיפשורת. למעסיקים יש היתר עבודה בניגוד לתוירה. כך גם בכוחות הביטחון עובדים בשבת. ברפואה, בתעשייה אם לא ניתן להפסיק מכונות ייצור, בחקלאות כי החי והצומח לא למדו תורה והלכות של באבא־בובות, במלונאות, במסעדנות, במרכולים ובפיצוציות, בתחבורה ציבורית.
אבל בן צור לא אוהב את ביג ולא מאפשר לעובדים שהם יידעלך לעבוד שם, גם אם משתכרים 200% על עבודה בשבתות. זו בעיה שיש לנו אלפי באבא־בובות עם אינטרסים כלכליים, כמו תעודת כשרות. זו תעודה שכל האלוקים דרשו.
אלוקים, כנראה, אמר את זה לרב אבינר, אולי אפילו שלח לו דוא"ל עם הודעה רשמית מרשם המקרקעין שלו. בצה"ל חוקרים איך התאפשר האירוע האלוקי הזה. דו"צ: "כניסתם לשטח סוריה אושרה שלא בידי הסמכות לעניין, לכן האירוע מתוחקר". אבל מה יותר חשוב, אישור של צה"ל או של אלוקים של הרב אבינר?
נפתלי בנט מפתח הזיה שהוא יחזור ללשכת אבי האומה. בסדר, לא קרה כלום. מה שכן קרה וקורה זו המציאות שלפיה אלוהי צבאות אדוניי שלנו חייב לקופה הציבורית 14 מיליון שקל לפחות, משתי מפלגות בראשותו, שעשו מכסף ציבורי זבל. אז הקמת מפלגה חדשה פוטרת אותו, לתפיסתו, מתשלום החובות.
אבל נפתלי לא לבד, סך כל החובות של המפלגות הסרוחות והמאוסות בפוליטיקה דרעק שלנו הוא יותר מ־145 מיליון שקל!!! וכולם בחגיגה על חשבוננו: גועליציית האפסים, כולל החניוקים עם 10.3 מיליון חובות, הליכוד עם מעל ל־42 מיליון שקל חובות, ודווקא הציונות הדתית והמשיחית עם חובות צנועים מאוד. באופוזיציה דרעק אפשר למצוא את מפא"י ז"ל עם 6.5 מיליון, את מרצ עם 10.2 מיליון, ואת אין עתיד של יהירק'ה עם 13.4 מיליון שקל. הלו, איפה הכסף? מתי הוא חוזר לקופה הציבורית? מתי השאלה הזו תופיע במבחן הבגרות באזרחות? איך נבחרי הציבור.
שני בני אדם הקריבה הפוליטיקה דרעק השבוע, בלי לעפעף. הראשונה היא שוטרת מג"ב, שלפי חשד בוצע בה מעשה מגונה דוחה בידי פעיל מחאה בן 73, שהתחכך בישבנה, לכאורה. אני מסייג לעת עתה את הסרטונים שפורסמו, כי אולי הם עברו בישול ועריכה הדוקה. אבל לפי מה שנראה בסרטונים, השוטרת הותקפה מינית בעת ביצוע תפקידה, עד שיוכח אחרת.
המיליציה של השוטר אזולאי, עם פקד "הצל", דאגה באמצעותו להפיץ את הסרטונים בכל הרשתות החברתיות. אף אחד לא חשב להסתיר את פניה, כי הסחורה הרי תהיה ברשת לעולמי עד, ומדובר באישה צעירה מאוד, שכל החיים לפניה. אף אחד מאנשי השוטר אזולאי לא חשב עליה, היא בסך הכל הוקרבה כקורבן זניח בגלל מלחמת אזרחים פוליטית שמנהלת המיליציה של השוטר אזולאי ומפקדו פיתהמר בן גביר בפעילי המחאה נגד אבי האומה. כיצד היה נוהגים דני לוי ופיתהמר בן גביר אם זו הייתה הבת שלהם? את מי זה מעניין בכלל? זו בת של מישהו אחר, אז מותר להקריב אותה.
מסתובבת פה פרשייה בכיכובם של יועציו של רה"מ, שלפחות אחד מהם קיבל את שכרו מלוביסט אמריקאי של קטאר. עד שלא אראה כתבי אישום – עד מדינה אחד או יותר – זה לא מעניין אותי. זה עיסוק טיפשורתי למאכערים של הימין ולדיירי אגם הדרעק של האופוזיציה.
אבל כאשר מתחילים לחקור כאן עיתונאים, בעדות פתוחה, או חקירה תחת אזהרה, זה עלול לגרום לי להפרעות אכילה. אם יש לצוות החקירה, השב"כ ו/או המשטרה חשדות מבוססים מעל לספק סביר, לעניין מעורבותם של כתבלבים בעבירות מסוג פשע או ריגול – נא לפרסם אותם ברבים.
כל תרגילי החקירה שנועדו לדעת איזה חומר עיתונאי יש לכתבלבים, הם פסולים מעיקרם. אם החוקרים לא יודעים, אז חבל"ז לכולנו. חקירת כתבלב אינה תוכנית "המרדף" או "אחד נגד 100". או שיש חומר מוצק, או שאין, אין אמצע. לא נדרש לעבור קורס חוקרים כדי לוודא שלכתבלב יש מקורות ויש לו חיסיון מקורות. אלה הנכסים שלו, ואם הוא לא מגן עליהם, הוא פסול מעיסוק בתחום.
לאיים על כתבלב בביצוע עבירה בגלל שנסע במימון מאכער אמריקאי לקטאר (לכאורה, כן?), זו לא סחורה שמגיעה לכתב אישום. המעסיק שלו יקבע אם זה נוגד את תקנות האתיקה, לא שוטר ולא חוקר שב"כ. יש לי הרבה השגות על "האתיקה" המקצועית שלהם. אבל תכלס, מקדמת דנא אתיקה משולה לסטוץ בחצר, והיא לא עניין של רשויות האכיפה.
התרעות פיקוד העורף