רב הנסתר על הגלוי בפרשת קטארגייט? שטויות. הכל חשוף אצל אלו שמשתינים מהמקפצה במדיניות בנימין נתניהו, שהיא פרשת ביביגייט. בסך הכל עוד הסרחה בדרך להתרסקות מאותה מקפצה.
עזבו את רוקמי התחרה הפתלתלה, שופרות משופרא דשופרא כמו עמית סגל וינון מגל, ש"מסבירים" שמדובר בקוסם וגאון שמתכנן שני צעדים קדימה כדי להפתיע את הסמולנים בעוד להטוט. מדובר באדם נמלט זה שנתיים שפשוט הסתבך בשקריו. אם גם הפעם יצליח הצלופח להחליק מאחריות, אשמה וכלא – אפשר לסגור את הבסטה.
בינתיים ניתן לבחון את מצבו של המגזר הליברלי־דמוקרטי בישראל דרך השאלה: האם יש מצב שהם, כלומר אנחנו, לא יודעים שזה מכבר הפסדנו במלחמה על פרצופה של המדינה למגזר המשיחי־דיקטטורי? סיבות לפסימיות? האחת, היכן שלא תשליך אבן בכל יום נתון (מה יום? כל רגע!) תפגע ברכיב דמוקרטי שמתרסק לקרקע המציאות הביביסטית.
השנייה נוגעת לקואליציה, שנוהגת באטרף של מלחמת שרידות מול איום על עצם קיומה כלגיטימית בצל עבר טראומטי של הקאסטה הדפוקה. למה אטרף? בגלל הפחד. בכל סיטואציה שהיא לא ניצחון מוחלט, תיגרר חבורת גרורי נתניהו ברחוב הראשי מרוחה בזפת ובנוצות. לדיראון עולם.
גם אחרי הקמת ממשלת ימין על מלא לא שררו שם ביטחון עצמי ונדיבות של מנצחים. בטח לא יחד של שותפים. הייתה אופוריה של נקם והסתערות של בוזזים, שנמשכת עד היום. מכאן ואילך, אחרי שהשליכו את האיזונים בשם נקמת הדורות, הם גילו שעדיין יש בלמים שמונעים מהם לחיות עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, וה' אוהב אותם, ותמיד יהיה להם רק טוב. כפי ששמעתי במו אוזניי את מיקי זוהר שר בדבקות חסידית.
עוד הם גילו שהנער השליח שלהם, נתניהו, והנער השליח שלו, יריב לוין, הם לא אמזון. הסחורה שהזמינו (עוד יותר טוב) לא מגיעה. בייחוד אחרי המכה שחטפו בניסיון ההדחה הראשון של יואב גלנט, וכיום בניסיון להדיח את ראש השב"כ. כאן נכנס לתמונה איתמר בן גביר, הנער השליח שלהם – והאלימות הממוסדת הפכה להיות מפלטם האחרון בקרב על כל הקופה. גם אם נתניהו מחוסל פוליטית, הם נשארים כאן כדי להמשיך ולשלוט.
לכאורה אמור האגף הליברלי־דמוקרטי, שנדחק לפינת הדיקטטורה המשיחית האלימה, להציב מולם אלימות קונסטרוקטיבית. הפגנות וסרבנות בכל התחומים, לרבות השבתת המשק, שירותים, מרי מיסים וסרבנות גיוס של מתנדבים.
הרעיון הוא להביא לכאוס, ואז הסתבר שהכאוס הוא מגרשם הביתי של בריוני לה פמיליה בתוככי הממשל, שפועלים בחסות הקואליציה שנבנתה בשוחד, מרמה והפרת אמונים. כשיטה לביסוס שלטונם הם מפעילים אלימות ממוסדת בחסות פרשנות מעוותת של הדמוקרטיה ולחץ על כל המגרש כדי לדכא את המוטיבציה השמאלנית.
עד עכשיו, על פי האנרגיה המצטברת של המוחים, יש אי שם אי מי שמוכנים ליפול על חרבם כדי לא להפסיד (תרתי משמע) במלחמה צודקת, כזו שיש בה סממנים מלהיבים של צדק, יושר ואמת אוניברסליים. כמו במלחמת האזרחים בספרד שהחלה כמלחמת בני אור, נמשכה נגד בני חושך שהסתייעו בגיבוי נאצי (הפצצת העיר גרניקה), והסתיימה ב־40 שנות דיקטטורה של פרנקו.
המטרה היא תחזוקת הקואליציה. ראשית לטובת חילוץ נתניהו מכלא, אבל בעיקר לטובת חיזוק המגזר החרדי־מתנחלי־דתי, תוך דיכוי המגזר הליברלי־חילוני־דמוקרטי. לא חיסולו, חס וחלילה! מישהו הרי צריך לפרנס את החרדים והמתנחלים. מערכת היחסים הבין־מגזרית מבחינתם של משה גפני, בצלאל סמוטריץ', בן גביר ויצחק גולדקנופף היא: אתם תעבדו ותסתמו, ואם תתנהגו יפה נזרוק לכם עצם גרומה.
אם אתם לא מוכנים לאף אחת מאותן מלכודות פתאים של "פשרות" ו"יחד", אזי יש לממשלה פתרון בית ספר: בום! מלחמה ומצב חירום משתק ביקורת. ניצחון מוחלט על חמאס, ממשל צבאי וחידוש ההתנחלות בנחלת אבות. הלוואי שהיינו יתומים.
המלחמה בעזה כיום היא שוטטות חסרת תועלת ביטחונית. הרחבתה היא סוג של טרנספר שמזריק חומרי הזיה משיחיים למכורים שיש להם מספיק ידיים כדי להפיל את הקואליציה. התוצאה היא תוספת חטא על פשעי המלחמה, כפי שנטען בבית הדין בהאג, עם נספח של תחושת אשמה מצטברת בחלקים גדלים והולכים בציבור הנאור בישראל (למעלה מ־60 אלף הרוגים, מתוכם כ־20 אלף ילדים). טריק האיום הקיומי לא יעבוד כיום, והמלחמה "בשבע חזיתות" מצטיירת יותר כהעלאת קורבן על מזבח צרכים אישיים ופוליטיים מאשר צורך ביטחוני.
הסיפור הגורלי באמת הוא מוכנות צה"ל למלחמה שעדיין לא באופק, גם לא באופק המודיעיני האלרמיסטי ביותר. ציבור גדל והולך סבור שהמלחמה וחלליה הם כלי להמשך מצב חירום מפוברק. בחסות המלחמה דוחה נתניהו הפקת לקחים (ועדת חקירה ממלכתית), שהיא הכלי הבלעדי להמשך פעילות תקין. התגובה הטבעית היא עלייה במחאת הסרבנות הגלויה והאפורה.
למזלנו, מדיניות נתניהו כשלה בכל החזיתות, כלומר לא הניבה הסדרי רגיעה. אין כרגע איום אמיתי (בעצם מעולם לא היה), למעט תבהלות הממשלה לצורכי תחושת חירום. בלבנון ובסוריה אנחנו מתחזקים מאחזים מאחזי עיניים לטובת "ביטחון תושבי הצפון". כאילו כמה טנקים שמסתובבים בטווחי כינון ישיר מבטיחים שטיל או רקטה לא יעופו בכל רגע נתון מכל מקום צפונה מהם.
שום תיאורים משובבי לב ערל על כפרים הרוסים או פעלולי ביפרים לא יכסו על חרפת הכישלון במלחמה מול חיזבאללה. הם איבדו אנשים וציוד, אבל עם רוב מוחלט בעם הלבנוני הם ישקמו את כוחם לפני שישראל כ"ץ ישלים את הציוץ המאיים היומי שלו.
ועדיין, אינסטינקט התחמנות־דחיינות של נתניהו חוסם דיאלוג הכרחי עקיף עם ההנהגות החדשות בלבנון ובסוריה. גם אם ברור שמתישהו (בתקווה שלפני שיהיו חללים מיותרים) צה"ל יחזור לקו הכחול או לכל צבע שיבטיח את קו הבריאות והשפיות של העם והמדינה.
יש כיום מגעים בין ארגוני מחאה, מעסיקים מהמגזר העסקי וההסתדרותי לקראת השבתה כללית. פקודת המבצע הסמויה אמורה להיות תמות נפשי עם פלישתים אם הפלישתים שלנו לא ייכנעו. עד כדי כך מצבנו נואש. ואם תהיה הצטרפות שקטה של המגזר הערבי, זו תהיה השבתה טוטאלית ואיתות חיובי אמיתי לטובת המאמץ הדמוקרטי־ליברלי בעתיד.
שני הצדדים בוחנים כיום את טמפרטורת המים באמצעות מקרים ותגובות של הטריגרים שבדרך. השאלה היא איזה מהם יתרומם למדרגה של הפעלת הכאוס הנדרש כדי לפרק את הממשלה, או בלשון העם ללכת לבחירות. עכשיו.
התרעות פיקוד העורף