במשך שנים ראיתי בייאוש כיצד כל מערכת הביטחון וכמעט כל המערכת הפוליטית תמכו במדיניות הכלת חמאס. אומנם לפרקים נתגלעו מחלוקות על מידת ההכלה, אבל כמעט שלא היה אף אחד - בפוליטיקה, בצבא או בשב"כ - שתמך במיטוט שלטון חמאס באמצעות כלים מדיניים וצבאיים דרסטיים (חיסול מנהיג כזה או אחר לא היה מביא למיטוט שלטון חמאס, כפי שאנו כבר יודעים מחיסולי עבר).
כולם תמכו בהכלת חמאס, אבל בנימין נתניהו התעלה על כולם, כי הוא הוסיף ממד אידיאולוגי למדיניות זו. במערכת הפוליטית ובמערכת הביטחון תמכו במדיניות ההכלה, כי האנשים במערכות האלו רצו להשיג שקט זמני, או חששו מהמחיר של כיבוש הרצועה מחדש, או האמינו שבאמצעות הטבות כלכליות ניתן להפוך את חמאס מארגון טרור לגוף מדינתי - אך נתניהו תמך במדיניות ההכלה על מנת להנציח את הפיצול בין רצועת עזה ליו"ש, להחליש את הרש"פ ולשמר את הקיפאון המדיני.
השבוע ניהלתי דיון קצר בטוויטר, עם ד"ר גדי טאוב, על אודות מדיניות ההכלה ותמיכת מחנה הימין בה. טאוב, לשעבר איש שמאל וכיום אינטלקטואל מוביל בימין, טען שלא הייתה שום אלטרנטיבה למדיניות זו, משום שלא הייתה לגיטימציה, מקומית או בינלאומית, למהלך קרקעי נרחב ברצועה. ולכן, נרטיב "נתניהו מטפח החמאס" הוא דמגוגיה ותו לא. אז זהו שלא. אולם לפני שאדבר על המדיניות שממשלות ישראל היו צריכות לקדם, חשוב להבין כיצד התפתחה המדיניות המדוברת לאורך השנים.
מחבלים בתחפושת פקידים
בקיץ 2007 השתלט חמאס על הרצועה ומהרגע הראשון הפעיל מערכת טרור נרחבת נגד ישראל. אהוד ברק, אז שר הביטחון בממשלת אולמרט, סבר שיש להשלים עם שלטונו של חמאס, להבליג ככל הניתן על התקפותיו ולחתור לרגיעה מולו. ברק היה אפוא אבי אבות הטומאה של מדיניות הכלת חמאס. אף שרה"מ אהוד אולמרט ואני, וכן השרים דניאל פרידמן ואלי ישי, התנגדנו להכלת חמאס שקידם ברק, הוא הצליח להשיג רוב עקבי בקבינט למדיניותו זו. אולם לאחר ירי של עשרות רקטות לעבר ישראל בסוף 2008, ברק נאלץ להסכים לפעולה צבאית – מבצע עופרת יצוקה. אני התעקשתי בזמנו שמטרת המבצע צריכה להיות מיטוט שלטון חמאס, אבל ברק התנגד לכך, והצליח לשכנע את רוב הקבינט לתמוך בעמדתו.
הבחירות היו אז מעבר לפינה, ונתניהו מיקד את קמפיין הבחירות שלו בתקיפת הממשלה על רפיסותה מול חמאס. בתשדיר המפורסם ביותר שלו מאותה העת, שצולם ימים אחדים לפני הבחירות, הוא הבטיח למוטט את שלטון חמאס ברצועה: "אני רוצה להגיד כאן ועכשיו: אנחנו לא נעצור את צה"ל, אנחנו נשלים את המלאכה, אנחנו נמוטט את שלטון הטרור של חמאס".
ההבטחה הזו של נתניהו העניקה לו את הניצחון בבחירות, אבל מיד לאחר שחזר למשרד ראש הממשלה אימץ את מדיניות ההכלה שהגה ברק (נתניהו אף מינה את ברק לשר הביטחון, והשניים פעלו בהרמוניה מלאה בסוגיית שלטון חמאס ברצועה). בישיבת ועדת החוץ והביטחון האחרונה שבה השתתפתי לפני פרישתי מהכנסת, ביולי 2009, אמרתי לנתניהו: "אם לא תגרום לקץ שלטון חמאס, כפי שהבטחת, אתה תהיה אחראי לקסאמים שייפלו על תל אביב". ואכן, שלוש שנים לאחר מכן ירה חמאס טילים לעבר תל אביב.
נתניהו היה כה מחויב לברית הבלתי כתובה שכרת עם חמאס, עד שכאשר אבו מאזן סירב להמשיך לשלם משכורות ל"פקידים" ברצועה (שרובם פעילי חמאס), רה"מ פנה לקטאר וביקש ממנה לממן משכורות אלו - וכך נפתחה הדרך להעברת מיליארדי דולרים קטאריים לידי חמאס. היה זה אותו נתניהו שבשנת 2009 אמר כי "מי שמאפשר לחמאס לקבל כסף, מאפשר לו לקבל נשק, והנשק יופנה נגדנו". למעשה, אפשר לומר שמאז שחמאס תפס את השלטון ברצועה היו ארבע מדינות שתמכו בו באופן עקבי – איראן, טורקיה של ארדואן, קטאר וישראל תחת בנימין נתניהו.
אבל נתניהו לא הסתפק בתמיכה חומרית בלבד וניהל לאורך השנים קמפיין מדיני ופוליטי לשימור שלטון חמאס. במהלך מבצע צוק איתן ב־2014 הדליף נתניהו לתקשורת מצגת שהציג צה"ל לקבינט, שלפיה כיבוש הרצועה יעלה בחיי מאות מחיילינו ויצריך תקציב של מיליארדי שקלים. רה"מ היה כה להוט לשכנע את הציבור שאין אפשרות ריאלית למוטט את חמאס, עד שהיה מוכן להדליף מסמך סודי לשם כך.
מחיר השימור
כדי לשכנע את מחנה הימין לתמוך במדיניות ההכלה, ביבי הציג את הברית שכרת עם המפלצת החמאסית כאמצעי האפקטיבי ביותר למניעת הקמת מדינה פלסטינית. רה"מ עצמו הסביר בפגישה סגורה בסיעת הליכוד ב־2019 כי "העברת הכסף היא מהאסטרטגיה להפריד בין הפלסטינים בעזה ובגדה. כל מי שמתנגד להקמת מדינה פלסטינית צריך לתמוך בהעברת הכספים מקטאר לחמאס. כך נסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית".
התוכנית של נתניהו הצליחה, וכמעט כל מחנה הימין שוכנע לתמוך במדיניות ההכלה. במאי 2023 אמר לי שר בכיר בממשלת נתניהו כי "אסור בשום פנים שהרשות תחזור לשלטון בעזה, גם במחיר שימור שלטון חמאס". גדי טאוב עצמו הסביר בשנת 2021 כי "אסור למוטט את החמאס. צריך מדי פעם להרוס את תשתיות הטרור שלו, אבל הפיצול בינו לבין הרשות טוב לנו. הרשות יותר מסוכנת, מפני שהיא מתחפשת למתונה, ולא כדאי לנו לאחד את הפלסטינים תחת שלטונה. היא עוד עשויה יום אחד להבין שכדאי לה להעמיד פני מתינות כדי להקים מדינת טרור בלב הארץ".
בניגוד לטענה שגדי העלה בדיון בינינו בטוויטר, בהחלט היו אלטרנטיבות למדיניות הכלת חמאס, ובתשובתי לו הצגתי את המדיניות שאני ניסיתי לקדם מאחורי הקלעים במשך שנים. ראשית, הממשלה הייתה צריכה לקבל החלטה על מיטוט שלטון חמאס. לאחר מכן, הממשלה הייתה צריכה לפנות לארה"ב, למדינות אירופה ולמדינות ערב המתונות כדי לגבש יחד איתן קואליציית פעולה נגד חמאס. קואליציה בינלאומית כזו הייתה יכולה לקדם מצור מוסכם על הרצועה – אין הכנסת חומרי בנייה, אין העברת כספים למשכורות, ואין כניסה או יציאה מהרצועה. במקביל למהלך המדיני היה צריך להכין את צה"ל לתמרון קרקעי נרחב ברצועה.
האמת הטרגית היא שנתניהו לא רצה למוטט את חמאס משום שהוא ראה בשטן החמאסי, שאותו הגדיר כדאע"ש כבר ב־2014, בעל ברית מרכזי במאבק נגד הרש"פ. נתניהו הצליח לקדם את מדיניותו ואף שכנע את מחנה הימין לתמוך בה, אבל מחיר הדמים ששילמנו על כך היה כבד מנשוא. בטבח 7 באוקטובר נרצחו יותר יהודים מאשר בכל אירוע אחר מאז השואה. טבח זה היה תוצאה ישירה של הברית הטמאה שכרת נתניהו עם השטן, ועל כך לא יסולח לו לעולם.