זו לא בדיחה - שלמה קרעי רוצה לסגור את תאגיד השידור הציבורי ואת גלי צה"ל. הבדיחה היא שקרעי הוא שר התקשורת. אחרי המינוי המפתיע של איוב קרא לשר התקשורת, היו שהאמינו שלא חוזרים על אותה בדיחה פעמיים. אבל מתברר שהם טעו.
מי שלא נחשף לקורות חייו של השר קרעי, יכול להתרשם בטעות שהוא נבער מדעת. אלא שקרעי הוא רואה חשבון בהשכלתו, ודוקטור להנדסת תעשייה וניהול בהכשרתו. הוא שימש כמרצה באוניברסיטת בר־אילן, ודווקא הרזומה המרשים שלו מעורר הרמת גבות לנוכח התנהלותו.
קרעי נולד ברמת גן, למזל ולרב דוד קרעי. הוא הבכור מבין שלושה אחים, 13 אחיות ושני ילדי אומנה שגידלו הוריו. הוא שירת בגדוד 97 של הנח"ל החרדי, ועשה את שירות המילואים בחטיבה הצפונית באוגדת עזה. הוא פרסם 11 מאמרים מדעיים, ונחשב בקיא בתחומו. לפני 15 שנים קרעי התפקד לליכוד, ובחר לעשות זאת על פני חבירה למפלגה דתית. הוא נימק אז את החלטתו בכך ש"אחד כמוני בליכוד יכול לשנות את נתיב הספינה הרבה יותר מאשר מפלגה דתית שלמה. זה קל יותר כשזה לא בא ממפלגת נישה שנתפסת כסחטנית". בכך הוכיח קרעי שהוא אדם מחושב וערמומי.
יהיה לא נכון לשפוט אותו לפי התבטאויותיו, שמעלות גיחוך אצל מתנגדיו הרבים. זמן קצר אחרי כניסתו למשרד התקשורת, הוא הודיע שאין מקום לשידור ציבורי, שמנוהל על ידי הממשלה במימון ציבורי, מה שפוגע לדבריו בתחרות. מבחינת ראשי תאגיד השידור הציבורי, התנהלותו של השר קרעי אינה חדשה. הוא ניסה בעבר לשנות את הרכב מועצת התאגיד, אבל לא הצליח בכך. עכשיו הוא זוכה לרוח גבית מראש הממשלה, שתומך בהצעה להפריט את ערוץ כאן 11 ולסגור את חטיבת החדשות שלו ואת רשת ב'.
קרעי לא עוצר. בתחילת השבוע הוא שלח מכתב לשר הביטחון ישראל כ"ץ, שאותו פתח בדברי חנופה: "ברכות לרגל פעולותיך התקיפות כנגד אויבי ישראל בחודשים האחרונים", כתב והמשיך להחניף לשר הביטחון, לפני שביקש לראות בו שותף לסגירת תחנת השידור הצבאית, ולהפריט את תדרי גלי צה"ל: "בטוחני כי בכישרונך ובנחישותך תדע להוביל את לוחמינו ברוח גבורתם, ולהצעיד את מדינת ישראל בעזרת ראש הממשלה נתניהו לניצחון המוחלט".
לטענתו של השר קרעי, גלי צה"ל הפכה ללא פחות ממעוז פוליטי ולמנותקת מייעודה המקורי. הוא מאשים את התחנה הצבאית ב"ביקורת על לוחמי צה"ל, ופגיעה מתמשכת בערכי הלכידות הלאומית בזמן מלחמה, שהפכה לשגרה".
דבריו של השר קרעי הם בדותה. הוא לא מצרף אף לא דוגמה אחת שעליה מתבססת קביעתו, מה שלא מפריע לו להמשיך להתגולל על התחנה הצבאית ולכתוב כי "אין זה סביר שבמדינה דמוקרטית תפעל תחנת רדיו צבאית, בוודאי פוליטית, שבמקום להיות 'הבית של החיילים', מנמיכה את רוחם. לוחמינו חוזרים משדה הקרב, ונאלצים לשמוע תכנים שלא רק שלא תומכים בהם, אלא לעיתים מבקרים קשות את פועלם". כך לפי מכתבו של קרעי לשר כ"ץ.
המודל ההונגרי
לא בכל קרעי טועה. נתוני הרייטינג מלמדים ששיעור הצפייה בערוץ הציבורי, בעיקר בשידורי החדשות, מבטאים את מה שאומרים מבקריו של הערוץ, שהוא יכול לערוך כנס צופים בתא טלפון ציבורי. עם זאת, חשוב לציין כי התכנים השונים של כאן 11 נצפים, והרבה, בפלטפורמות הדיגיטליות של התאגיד, מה שלא תורם לרייטינג שנמדד בזמן אמת. לעומת זאת, מצבה של רשת ב' נחשב מצוין מבחינת רייטינג.
הממשלה מציגה טיעונים כלכליים, וטוענת שהתאגיד הוא "בזבוז כספי ציבור". אך האמת היא שלא מדובר בשיקול כלכלי, אלא פוליטי טהור. תאגיד השידור הציבורי, כמו גלי צה"ל, הם איים של עיתונות עצמאית בתוך נוף תקשורתי, שמתחיל להזדהם על ידי כלי תקשורת שתומכים במשטר ומציג אותו באור חיובי.
ראש הממשלה יצא השבוע לביקור בהונגריה כאורחו של עמיתו ויקטור אורבן, דמות שנויה במחלוקת באירופה. אורבן עלה לשלטון ב־2010, ומאז מוביל את מדינתו במסלול הרחק מערכי דמוקרטיה ליברלית. אחד הצעדים המרכזיים של אורבן היה חיסול שיטתי של התקשורת החופשית, כך שכיום כמעט אין כלי תקשורת בהונגריה שמעיזים למתוח ביקורת על השלטון. הוא לא סגר את העיתונים והערוצים בבום אחד, אלא פעל ב"שיטת הסלמי", צעד אחר צעד, עד שהתקשורת הביקורתית כמעט נמחקה.
ממשלת הונגריה סגרה כלי תקשורת עצמאיים, ובהם עיתונים כמו "חופש העם", שנסגרו בלחצים כלכליים ופוליטיים. במקביל, טייקונים מקורבים קיבלו סיוע ממשלתי לרכישת עיתונים וערוצי טלוויזיה, כדי להפוך אותם לשופרות תעמולה.
הממשלה ההונגרית הזרימה פרסום ממשלתי רק לכלי תקשורת נאמנים לשלטון, וחוקקה חוקים שמגבילים חופש עיתונאי, ובהם חוקים דרקוניים נגד פייק ניוז, שמאפשרים לכלוא עיתונאים שמפרסמים מידע כוזב או כזה שלא נוח לממשלה. למעשה, ממשלת הונגריה הגיעה לשליטה מוחלטת ברשות הרגולטורית לתקשורת, כך שהחלטות כמו חלוקת רישיונות שידור או הטלת קנסות על כלי תקשורת, נקבעות על פי שיקולים פוליטיים.
ישראל עדיין לא הפכה להונגריה, אך הצעדים מדאיגים. הכוונה לסגור את תאגיד השידור הציבורי ואת גלי צה"ל, והפעלת לחצים על עיתונאים וכלי תקשורת, הן צעד ראשון שעלול להביא למציאות שבה אין עיתונות אמיתית. אם הציבור לא יתנגד עכשיו, ייתכן שבעוד כמה שנים נחיה במדינה שבה כל החדשות הן תעמולה ממשלתית ואין מי שיחקור ויבקר את השלטון.