בתגובה להזזת כוחות אמריקאיים למימי האוקיינוס השקט, הצבת טייסות קרב, מטוסי תקיפה (10A), חמקנים (53F) ומפציצים אסטרטגיים (2B), שחלקם אף נושאים נשק גרעיני, ביצוע תמרונים אוויריים משותפים עם ישראל והגברת האיומים בהחרפת הסנקציות כלפיה - איראן אף היא "מעלה הילוך".
בראייה אסטרטגית כוללת, אין ספק שלמדיניות ממשל טראמפ כלפי איראן והמזרח התיכון – כאוטית והפכפכה ככל שתהיה – יש השלכות גיאופוליטיות משמעותיות ביותר על ישראל והאזור כולו. אלה יוצרות מרחב הזדמנויות ואתגרים שמחייב את ההנהגה הישראלית "לקרוא נכון את המפה" ולהיערך כבר בימים אלה למגוון רחב של תרחישים פוטנציאליים, ובהם תרחישי קיצון חמורים שטרם נראו כמותם באזור.
אופיים של הנשיא ושל הממשל האמריקאי, עמדתה וחשיבותה של ישראל לארה"ב, לרוב נחשבים כשלושת הגורמים המרכזיים שמשפיעים על מדיניותה באזור. זאת, לצד המשך תמיכתה האיתנה בישראל והגברת הלחצים מנגד על הכלכלה ויצוא הנפט האיראניים, שירוששו את טהרן (סין רוכשת כ־90% מהנפט האיראני המגיע לכ־2 מיליארד דולר בחודש) - יבודדו אותה וייבשו את מקורות מימון תוכנית הגרעין שלה.
טראמפ חותר להימנע מעימות חזיתי וקורא לחידוש המגעים עם טהרן במטרה להשיג הסכם גרעין חדש שינטרל את המשך העשרת האורניום, יבלום את יכולותיה הגרעיניות ויצמצם את השפעתה האזורית, וזאת, בין השאר, תוך תמרון בין אינטרסים מתחרים ופגיעה אפשרית באינטרס הישראלי.
מעבר לכך שמדיניות זו מלווה באיתותים וסתירות פנימיות, כבר עתה היא משפיעה על החישובים והמהלכים האסטרטגיים של ישראל. מדיניות טראמפ, שמחזקת את קשריהן הבילטרליים תוך מיצובה כשותפה מרכזית באסטרטגיית המזרח התיכון של ארה"ב, מבססת את יכולת ההרתעה האזורית שלה ומעניקה לה מרחב תמרון צבאי גדול ומשמעותי ביותר ביחס לאיראן.
עם זאת, העדפתו העקרונית של הנשיא האמריקאי לנהל מו"מ עם טהרן בעניין הגרעין בלבד ועוד דווקא כעת – אם כדי להקרין כוח, להשיג מינוף במו"מ, ואם כדי להימנע מתקיפות או הסתבכויות צבאיות שעלולות להסלים לעימות אזורי כולל – טומנת בחובה לא מעט אתגרים עבור ממשלת נתניהו.
חלון זמן קריטי
זמן הפריצה הנוכחי שלה לפיתוח נשק גרעיני, נוכח התקדמות העשרת האורניום, מוערך כיום בשבועות/חודשים ספורים בלבד (בחודש פברואר היו לאיראן 274.8 ק"ג מועשרים ל־60%, לעומת 92.5 ק"ג בחודש נובמבר 2024), מה שמהווה אתגר ביטחוני מורכב, היוצר מומנט לחץ עצום על ישראל.
חילוקי דעות מהותיים בין וושינגטון לירושלים בנוגע לסדרי העדיפויות ביחס לאיראן, לתוכנית הגרעין שלה ולמועד המתקפה הצבאית הפוטנציאלית נגדה, יהוו קושי המקרין חולשה. לכן יש לערוך הבחנה בין המישור ההצהרתי והנכונות האמריקאית להשיג הסכם גרעיני "בכל מחיר", לבין המישור האופרטיבי והמהלכים דה־פקטו שמוביל טראמפ, למרות הביקורת הרבה המופנית כלפיו. זאת בעיקר נוכח פרישתו מהסכם הגרעין, JCPOA ב־2018, שהובילה את איראן להאיץ את פעילות העשרת האורניום.
בראייה כוללת, הפעלת סנקציות כלכליות ובידודה הבינלאומי של טהרן אומנם פגעו בה והחלישו את כלכלתה, אך בפועל - הן לא השיגו את מטרותיהן, ובהן החלשת השפעתה האזורית ותמיכתה ב"פרוקסים" שלה, ואף גרמו להקשחת עמדתה במו"מ.
יתרה מכך - הפעלת "מקסימום לחץ" כלפיה תוך החרפת המגבלות הכלכליות, האיומים הצבאיים והצבת האולטימטום בעניין תוכנית הגרעין שלה, משפיעות כבר עתה כאמור על הדינמיקה האזורית. הן מגבירות את המתיחות וחוסר היציבות ברחבי המזרח התיכון, כשחידוש המלחמה ברצועת עזה ומתקפות החות'ים על ישראל מובילים להסלמה ביטחונית העלולה להידרדר לעימות חזיתי בין ירושלים לטהרן.
בתוך כך, תמיכת ארה"ב בפעילותה הצבאית של ישראל ברצועת עזה, שגוררת ביקורת בינלאומית כלפיהן, מגבילה את המאמצים לכונן חזית אנטי־איראנית מאוחדת. כל אלה מגבירים את החרם האנטי־ישראלי ברחבי העולם ומעכבים את מימוש "הסכמי אברהם" בין ישראל למדינות ערב, לרבות הנורמליזציה הפוטנציאלית שלה עם סעודיה.
סכנה: כאוס אזורי
בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, השגת הסכם עם איראן צפויה לצמצם את ממדי האיום הגרעיני ולהפחית את המתיחות האזורית, לבלום את העימות הישראלי־איראני ולהגביל את השפעתה האזורית. כמו כן צפוי שבמסגרת ההסכם שייחתם, איראן תיהנה מהקלות בסנקציות הבינלאומיות שיובילו לשפור מצבה הכלכלי ולחידוש יחסיה עם המערב, תוך החלשת תלותה ברוסיה ובסין וכן תוך הגברת מעורבותה והשפעתה על שוקי הנפט הגלובליים.
אם מכל סיבה שהיא לא יושג הסכם – וזוהי ההערכה הרווחת, לפחות לעת עתה – קיימת סבירות גבוהה שישראל תנצל את תמיכתה המסיבית של ארה"ב וכן את המומנטום העצום שנוצר באזור כדי לקדם תקיפות צבאיות נגד יכולות הגרעין האיראניות.
פעולות אלה עלולות לגרור כאמור מעורבות צבאית אמריקאית שתערער את היציבת האזורית ותוביל להחרפת פעילות הטרור נגד ישראל, וכן להצטרפותן של מדינות נוספות למאבק, ובהן נסיכויות המפרץ (שמייצרות כ־30% מהנפט העולמי ומחזיקות בכ־50% מהעתודות העולמיות).
השפעתם המצרפית של כל אלה עלולה לחולל כאוס אזורי הרסני, שיפגע בהמשך בסחר הבינלאומי במרחב הים האדום (כ־30% מהסחר העולמי במכולות עובר דרך תעלת סואץ), ישבש את שרשראות האספקה הגלובליות, יפגע בייצור וביצוא הנפט בעולם וכן בשוקי האנרגיה הגלובליים, שיקרינו על הפעילות הכלכלית והצמיחה הגלובלית.
לא בכדי לנוכח כל זאת ועל רקע זה, מדיניותו הכאוטית של טראמפ מתוארת כ"הליכה על פי תהום". פרט לכך שגישתו המיליטנטית עולה בקנה אחד עם מטרתה האסטרטגית של ישראל לבלום את שאיפותיה הגרעיניות של איראן והשפעתה האזורית, כבר עתה ברור שהיא מסיבה נזק רב ויוצרת מצב ביטחוני חדש: מורכב, מסוכן ונפיץ ביותר.
טראמפ, ש"משחק באש" ואינו בוחל באמצעים, מספק לאיראן לגיטימציה ותמריץ נוסף להקצין את עמדתה ולהאיץ את תוכנית הגרעין שלה. כל זאת במקביל להגבלת צעדיה של ישראל ומהלכיה הדיפלומטיים ותוך החרפת האקלים הביטחוני האזורי והגלובלי.
התרעות פיקוד העורף