ימים סוערים עוברים על ראש הממשלה בנימין נתניהו. סוערים יותר ממה שאפשר להסיק נטו מהאירועים שכולם פורסמו ופורשנו בהרחבה. סוערים באופן מפתיע.
הצרה הגיעה בעיתוי קלאסי. כלומר, העיתוי הכי לא מתאים והכי לא הגיוני. כמו בסרטים. דווקא כשראש הממשלה בשיא הפוליטי, דקה אחרי שצלח בהצלחה יתרה את אתגר התקציב, אחרי שאיתמר בן גביר חזר והשיב לקואליציה את כוחה ואת ממדיה המקסימליים, אחרי התקפלותם של החרדים, כשאפילו יצחק גולדקנופף אומן האולטימטומים הסתפק במעשה מגוחך של התפטרות מתפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה.
אבל מי כמו נתניהו, שהפרנויה והחשדנות מזמן הפכו אצלו לכוח מובנה, יודע שמצב יותר מדי אידיאלי איננו טבעי ויש להעלות כוננות. אין לדעת מדוע בגד חיישן הפרנויה בבעליו ולא נדלק בזמן הנכון, אבל העובדה היא שנתניהו טעה טעות חמורה באחד הקרבות המרכזיים שהוא מנהל, בקרב על תפקיד ראש השב"כ, בפרק הסופי שלו, כשנראה שהורדת רונן בר מהבמה באופן סופי היא רק עניין טכני של כמה פעולות קצרות.
כפי שכתבנו כאן לפני שבוע, שופטת בית המשפט העליון גילה כנפי־שטייניץ המציאה פתרון אידיאלי והעניקה לראש הממשלה את החופש לקדם מועמד שיחליף את רונן בר ולראש השב"כ העניקה סולם רחב ויציב דיו לרדת באמצעותו מהעץ ולסיים את הקריירה בארגון ואת המאבק באופן מכובד וראוי.
החלק של נתניהו באירוע, החלק שרק הוא ולא השופטת או כל אדם אחר במדינה יכול לבצע, היה להביא בהקדם מועמד לראשות השב"כ. מועמד מכובד, אמין, משכנע, מועמד שכולו קונצנזוס. כזה שישקיט את המחאה, שיאפשר לבר להוציא את האצבע מהסכר ולהניח את המפתחות. אייל זמיר של שירות הביטחון הכללי.
בין שבעת המועמדים שניגשו למכרז ורואיינו בידי ראש הממשלה היה יותר מאחד שעונה לקריטריונים. כמה אנשים בסביבה הקרובה של נתניהו, כולל שרים ומקורבים שאינם פוליטיקאים פעילים, המליצו לו למנות את יאיר (רוּלי) שגיא. שב"כניק בדנ"א, סגן ראש הארגון לשעבר.
שגיא פרש אחרי שהתמודד מול בר והפסיד לו – פרט שרק מוסיף לו נקודות לנוכח העובדה שבשבעה באוקטובר היה מחוץ למערכת. הוא גם לא נתמך על ידי ראש הממשלה דאז נפתלי בנט – מה שמקנה לו עוד נקודת זכות בעיני נתניהו. כל זה הפך את שגיא למועמד המוביל, וההערכות לרוב היו לטובתו.
עד שראש הממשלה החליט להפתיע – והפתיע בעיקר בנפילתו. האם זה קרה לנתניהו מתוך הביטחון שהמצב לגמרי בשליטה, ושום דבר כבר לא ישבש לו את הורדת רונן בר מהבמה? האם הפשלה התרחשה לנוכח העובדה שבמקביל לעלילת ראש השב"כ נאלץ נתניהו לעקוב אחרי עלילת יונתן אוריך, אלי פלדשטיין ושות', להמשיך בעדות ולהתארגן לשלב הבא, הדרמטי והמסוכן עבורו – שלב החקירה הנגדית? לא ברור מה קרה שם. ברור שמישהו פישל בצורה חמורה – וסיבך את נתניהו במקום שבו ההצלחה הייתה כמעט עובדה מוגמרת.
הרעיון להביא לראשות השב"כ את מפקד חיל הים לשעבר אלוף (במיל') אלי שרביט – מועמד מפתיע, לגמרי מחוץ לארגון, עמי אילון גרסת 2025 – היה רעיון לא רע. ייתכן שההקבלה לעמי אילון הייתה מתוכננת, כמו גם הידיעה כי שרביט השתתף בהפגנות נגד הממשלה. הרקע הלא ימני הזה של המועמד יכול לשרת את האינטרס של נתניהו להוכיח כי בשונה מבר הפוליטי, כביכול הוא, ראש הממשלה, פועל משיקולים ממלכתיים גרידא.
על כן, הטענה שנתניהו לא ידע על הרקע המחאתי האנטי־ממשלתי של שרביט היא מגוחכת. מעבר לראיונות שנתניהו מקיים ומעבר לקורות החיים שהמועמדים מגישים לקראת הראיונות, יש לנתניהו כוח עזר סודי ששנים משרת אותו נאמנה. והפעם כנראה מעד.
הייתה זאת לא אחרת מאשר חני בליוויס ז"ל, האישה החזקה בלשכת נתניהו, שלפני שנים רבות הביאה לבוס שלה אדם שלידו מחוויר כל מנוע חיפוש באינטרנט. האיש, נקרא לו א.ד, קיבל תפקיד ומשרה במצודת זאב והפך לאיש הצללים של נתניהו, לתחקירן הראשי, למומחה לאיתור שלדים בארונות. כל מועמד לתפקיד משמעותי כזה או אחר עבר תחקיר יסודי שערך על אודותיו א.ד – בלי שהמועמד נחשף לכך.
מה שחמק מעיני התחקירן הוא מאמר שולי, לכאורה, ששרביט פרסם בעיתון "כלכליסט" לפני כחודשיים, ובו מתח ביקורת על מדיניות האקלים של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. מי היה מאמין שבתוך מאמר על אקלים מסתתרת פצצה מתקתקת? הפצצה האנטי־טראמפיסטית אותרה ופורסמה כבר אחרי שנתניהו מיהר להודיע לאומה כי נבחר ראש השב"כ הבא. משם ועד קבורת מועמדותו של שרביט הדרך הייתה קצרה וארכה שעות ספורות.
טראומת מנדלבליט
הפשלה של איש הצללים ממצודת זאב עלולה לעלות ביוקר לבוס היושב בלשכת ראש הממשלה. לא רק עצם ביטול המינוי שעליו הודיע נתניהו. הסיטואציה המביכה שאליה נקלע מצמצמת במידה ניכרת את האופציות שנותרו בידיו למנות מועמד מפתיע כרצונו. בר כבר לא ילך בשקט, וראש הממשלה יצטרך למזער נזקים, והפעם ללכת על מועמד הקונצנזוס פלוס־פלוס.
אולי בכיר השב"כ לשעבר, אבל לא עוד רעיונות מקוריים מחוץ לקופסה. את הלוקסוס הזה בזבז נתניהו ללא זכות להזדמנות נוספת. מה שמוביל אותו, למעשה, בחזרה לאחד המועמדים שכבר רואיינו – ונשללו לטובת אלי שרביט.
כאן נתניהו נתון לקושי שהוא לאו דווקא אובייקטיבי, אלא בעיה הנובעת ממה שמקורביו מכנים "טראומת מנדלבליט". לפני כעשור, אחרי שנתניהו בנה את אביחי מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש, הוא שינה את דעתו ופעל לסיכול המינוי בשלב מאוחר מדי. מנדלבליט היה ער למתרחש, נבחר וכיהן, וכל השאר – היסטוריה. עד עצם היום הזה נתניהו משוכנע (לא בטוח שבצדק) כי מנדלבליט לא סלח לו על הכוונה לוותר על מינויו.
כעת, "טראומת מנדלבליט" מקשה עוד יותר על ראש הממשלה לקבל החלטה בדבר המועמד לראשות השב"כ. מבחינת נתניהו, אם יבחר באחד מהמועמדים שכבר רואיינו והפסידו לשרביט – אותו מועמד לא ישכח לו שלא היה הבחירה הראשונה.
מצד שני, לך תחפש מועמדים מושלמים נוספים, בכירי שב"כ לשעבר שלא שירתו בארגון בשבעה באוקטובר. בינתיים הזמן דוחק, המלאכה מרובה, רונן בר והמחאה מחכים לבג"ץ – ופרשת קטארגייט המתפתחת במקביל מקשה עוד יותר.
כל עוד ההאשמות נגד יונתן אוריך, יועצו הקרוב של נתניהו, התמקדו סביב הכספים ודרכי העברתם הלא ברורות – הסיפור כמעט שלא איים על ראש הממשלה. ברגע שעלה החשד כי אוריך ניצל את תפקידו כיועצו הבכיר לראש הממשלה על מנת לקדם מסרים פרו־קטאריים בשם "גורם מדיני" (כאשר כל עיתונאי מתחיל במדינה יודע מי בדיוק מסתתר מאחורי שם הקוד הזה) – הסיפור הופך לחמור בהרבה ולקרוב בהרבה – לכאורה ובכפוף לממצאי החקירה.
הפרשה אף מציבה את נתניהו בפני דילמה קשה. אם יועצו הקרוב אכן העביר הודעות ותדרוכים לתקשורת בלי לעדכן שהמסרים אינם מטעמו של ראש הממשלה – השאלה המתבקשת היא: האם נתניהו ידע מזה? אם לא ידע – מצבו חמור, הרי זו הוכחה שראש הממשלה אינו שולט במצב ואינו מודע לנזק שיוצא מלשכתו. אם ידע – אז המצב חמור עוד יותר.
כך או אחרת, ככל שבזמן הקרוב לא תתרחש התפתחות דרמטית לטובת אוריך, יצטרך נתניהו לקבל החלטה בנוגע להמשך העסקתו. סביר להניח כי השיקול שבהחלט יובא בחשבון הוא העובדה שפיטורי אוריך עשויים לשחק תפקיד מכריע בהחלטתו אם להפוך לעד מדינה.
הסיפור אומנם עדיין לא שם, אך השילוב הקטלני של סאגת פיטורי בר, הכישלון במינוי אלי שרביט וסערת קטארגייט כבר עושה עבודה רעה מבחינת נתניהו. הוא מחליש אותו ומערער את מעמדו. וכל זה – לקראת החקירה הנגדית במשפטו.
גורם נוסף שעלול לסבך את נתניהו עוד יותר הוא דעת הקהל. נתניהו, חסיד מושבע של סקרים, בוודאי יבדוק את השפעת השבוע האחרון על מצבו האלקטורלי, בדגש על הבייס. אם שילוב המקרים ישתקף לרעתו גם בסקרים – לא מן הנמנע שלא רק במחנה השמאל, אלא גם בבית, בימין, יתחילו לדבר על תחילת הסוף. ימים וסקרים יגידו.