אם יש משהו שלקחתי מהמערכת הפוליטית ושות' (כן, ושות' – מיד נגיע אליהם) בשנתיים האחרונות, זו ההבנה מהי ספינולוגיה. לא מדובר בספינים פוליטיים קלאסיים רגילים, שנהוגים מימים ימימה בשלל מערכות פוליטיות עולמיות. אלא במקצוע חדש, שנולד לו בעיקר הודות (או שממש לא) להתגברות כוחן של הרשתות החברתיות והעדר שהיא מביאה איתה. שמו בישראל של איש המקצוע הוא "ספינולוג", והוא גורם ליועצים אסטרטגיים מבריקים – ספינרים מקצועיים במקרים רבים – לאבד מכוחם. בהחלט גם התחום הזה משתנה ומתפתח.
הספינולוג הוא אדם שהעובדות לא משנות לו כלל. הספינולוג הוא קיצוני. הספינולוג יכול להיות בוט משועמם בטוויטר, או פוליטיקאי בכיר, או אחד ששואף להיות פוליטיקאי בכיר עוד יותר – ומוכרח להציב את עצמו ביריבות מול המנהיג. מה שחשוב לספינולוג הוא לסחוף אחריו את העדר, כדי להגדיל את השפעתו. הספינולוג תמיד יודע מהי תוצאת המשחק עוד לפני שהשחקנים עלו על הדשא, שזה אירוע פשוט מדהים, מבהיל ומסוכן.
אבל היי, אנחנו חיים בתקופה שבה חורצים גורלות של אנשים (אותם הספינולוגים והעדרים שאיתם) מבלי שניתנה האפשרות להגיע לחקר האמת, או בכלל קרוב אליה, כדי להבין, להעמיק, להכיר. או עריפת ראשים (כמטאפורה כמובן!) או קדושים מעונים (כמטאפורה כמובן גם פה). כך זה עובד ברשתות, באולפנים ובמערכת הפוליטית. הודות לשות' גם.
נמאס מהקיצוניות הזו שמכתיבה נרטיבים, משנאת בנימין נתניהו (בשמה המעודכן - "רלביזם") ומההערצה העיוורת לנתניהו (לא, לא אקרא לזה "ביביזם", משום שזו מילה שהומצאה רק כדי לעלוב במצביעי ימין). האם חברה שמכבדת את עצמה צריכה להסכים שספינולוגים יכתיבו לה מחשבות? יש רק שמאל קיצוני או ימין קיצוני? ישנם עוד גוונים, והרוב אגב נמצא בגוונים האלה.
האמת היא אחת, וימים יגידו אם החשודים בפרשת קטארגייט או קטארפייק הם בוגדים שצריכים להיות מושלכים לכלא, או עוד אנשים שכל חטאם הוא קרבתם לנתניהו, שיש שמחפשים את ראשו. או שאולי בכלל כל הפרשה הזו תסתיים בעבריינות מס. בקיצור, בואו רגע נעצור לנשום.
והנה השבוע, בתאריך מאוד מוזר, 1 באפריל, החליט בנט לרשום את "בנט 2026" כבסיס למפלגה חדשה. היידה, האיש מבין שאין ממשלה שמשלימה את ימיה, ושנה וקצת זה הזמן האולטימטיבי להתחיל לעבוד.
בליכוד כבר הודיעו שבשמאל יכולים לחלק את המנדטים שלהם איך שהם רוצים. שזה די ביאס אותי, כי באמת ציפיתי מהקריאייטיב של הליכוד לשנינות, שבדרך כלל קיימת שם, ולא לשחזור של בדיחה. גם האח לשעבר מאותה ברית אחים מפורסמת, האיש שיודע לכתוב בצורה פנומנלית (געגועיי לאותו טור מרהיב ב"ידיעות אחרונות"), שלח איחול די בסיסי וקר, שאולי מוטב היה שיעבור הידוק דרך צ'אט ג'יפיטי – אם זה עד כדי כך קשה לפרגן למי שצריך מולו אופציות פתוחות לשותפות עתידית, אך הוא גם יכול לנגוס לך במצביעים.
בכל אופן, ידועה לכם דעתי על סקרים. עד יום הבחירות הכל זז ומשתנה, ומעבר להיותם הספורט הלאומי הממכר שלנו, הם שווים כרגע בערך כמו האזור שכולנו יושבים עליו. תסלחו לי על שפתי.
כשבנט פרש מהמערכת הפוליטית, סברתי שיהיה לו מאוד קשה לחדש את עצמו, ושלעולם לא יצליח לזכות בשנית באמון מצביעיו, אחרי שישב באולפן ערוץ 20 והתחייב שלא יישב בממשלתו של לפיד – ובסוף ישב כראש הממשלה בעצמו. בנט הוא ממש לא הפוליטיקאי הראשון שהפר הבטחת בחירות, אבל הפרת ההבטחה הזו קשה מאוד לתיקון.
בינתיים לא השתכנעתי שבנט זה שמאל, וגם לא ממש השתכנעתי שבנט מקדם מדיניות ימין לפני שהוא מקדם את עצמו לכיסא ראש הממשלה. אבל לכו תדעו, בפוליטיקה תמיד יש הפתעות, ותמיד כדאי לתת לאנשים הזדמנות להתחדש, שזה האתגר הפוליטי הכי גדול שיש. בהצלחה לכל הצדדים.
שעות של השקעה באימונים השתלמו - הילדה נתנה בראש עם הנבחרת, ובעיקר הייתה מרוצה מעצמה. כשהגיע רגע ההכרזה על הנבחרת המנצחת, כמעט חטפתי התקף לב, ונבהלתי מעצמי על כך שנהייתי "מהאמהות האלה" – הלחוצות. אני?!
שורות תחתונות, חברים. היה פודיום, היה גביע, יצאה עם מדליית כסף - ורווח לי. הילדה מאושרת – אני מאושרת. לקח בדיוק עשר דקות עד שהאושר הזה התחלף בביקורת עצמית שלה: הצבע של המדליה בהיר מדי, ובפעם הבאה היא חוזרת עם הזהב. ניסיתי להסביר לה שהחוויה בדרך היא מה שחשוב, שיש לה לאן לשאוף, שהיא צריכה ליהנות עד הסוף מכל הישג.
הילדה הביטה בי בחצי חיוך והטיחה בי תשובה ששווה זהב: "אמא, מה את משחקת אותה - כשאת לוקחת מקום שני, את בוכה".
התרעות פיקוד העורף