הקוסם | נתן זהבי

1. כשהודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא נוסע להונגריה הפאשיסטית של ויקטור אורבן, רציתי לעשות ניסיון ולבקש ממנו שיביא לי מתנה. אם תביא, רציתי לומר לו, אני הופך שפוט שלך ואהיה חלק ממיליוני מעריציך המכונים “ביביסטים".

לא תאמינו, אבל אני מכור. חוץ מאשר לנשים, לים, לוויסקי ג'וני ווקר (בלאק לייבל) ולסיגריות - אני מכור גם לשני סוגי נקניק הונגרי - “הרץ" ו"פיק". זה מה שרציתי לבקש מנתניהו. אבל כפי שאמרו לי מכריו, העסקה עם ביבי לא תוכל לצאת לפועל, כי אין עליו מזומנים, כרטיסי אשראי או בכלל ארנק.

הבטתי בעצב על קצהו של נקניק הפיק שהביא לי מהונגריה איש “חוטף עזה", המושבניק גלעד פלדמן, וטרפתי אותו עם לחם שחור וערימת חמאה. הבנתי שעד שהנקניק האהוב יחזור למדף המקרר שלי ייקח זמן, כי חוץ מביבי וכמה ביביסטים, איש אינו נוסע להונגריה אלא אם כן הוא מכור לגולש הונגרי, לפפריקה ולנקניקי הרץ ופיק.

בדרך כלל איני נוהג לבקש טובות מאנשים. כנראה שאפילו אם הייתי מצליח לעקוף את חומת הביטחון של “בוגדי השב"כ" שמקיפה את נתניהו, והייתי מגיע עד אליו, כנראה הייתי מתבייש ולא מבקש את הבקשה הקצת פסיכית הזאת.

פעמיים בחיי ביקשתי טובות מאנשים מפורסמים. פעם אחת הייתה כשלידידי רועי שרון, הכתב־פרשן הצבאי של הערוץ הראשון, היה יום הולדת. ידעתי שהוא מעריץ בטירוף את שלום חנוך, רכשתי כרטיסים עבורי ועבור רועי להופעה בתיאטרון יפו, ובלי ששרון ידע, תכננתי עם שלום שאבוא אל אחורי הקלעים עם רועי ושלום יעשה לו הצגה, יחבק אותו ויאמר לו שהרבה זמן הוא מחכה לפגישה הזאת. התוכנית עבדה מעל המצופה. רועי, למרות גילו הצעיר, רעד כאילו חטף פרקינסון. היו לו דמעות בעיניים. האמת, גם אני רעדתי קצת, אבל מהפחד ששלום ייסוג ברגע האחרון, אבל הוא לא. יצא מלך.

בקשת הטובה השנייה הייתה מאישה נערצת, שנחשבת בעיניי ליוצרת נפלאה, אמיצה, מוכשרת ומחוננת - ואני מתכוון לחוה אלברשטיין. ואיזו טובה יכולתי לבקש מחוה, שבניגוד לשלום לא הכרתיה ומעולם לא נפגשתי איתה או החלפתי איתה מילה?

מעשה שהיה כך היה: חברה טובה, הציירת הנהדרת מאיה גולד, עבדה קשה על הכנת תערוכה חדשה. ביקרתי אותה בסטודיו שלה וישבתי לצפות בה עובדת על בד ענק, מרוכזת במריחות המכחול, כשתוך כדי כך מתנגנים ברקע שירים של אלברשטיין. מאיה אומרת לי שהיא מכורה לחוה - או “חווש", כפי שהיא קוראת לה. היא מהללת ומשבחת את חווש וזורקת לי בקטנה שהיא הייתה מגיעה לשיא האושר אם חוה הייתה מגיעה לפתיחת התערוכה הקרובה שלה.

מבלי שהיא תדע השגתי את הטלפון של חוה, סיפרתי לה על הציירת מאיה גולד ועל זה שהיא עובדת על תערוכה יומם ולילה, כשברקע מתנגנים השירים שלה. זרקתי לה בקטנה את שם הגלריה, תאריך פתיחת התערוכה והשארתי את הטלפון שלי, שבמידה והיא תוכל להגיע אצא לרחוב ואכניס אותה לתערוכה ואכיר לה את מאיה. וכך היה. ההפתעה למאיה גולד הייתה מושלמת כשנכנסתי עם חוה לתערוכה. היו חיבוקים, דמעות, אושר, שמחה אמיתית פורצת מהבפנוכו. אז מי אומר שאני חרא של בן אדם?

2. יסלחו לי כוכבי הזמר העכשווי, כותבי המילים ומחברי המוזיקה - אני מודה ומתוודה שאני לא מעריץ גדול שלהם, וכנראה בגלל גילי המבוגר אני עדיין מעדיף על פניהם את הביטלס, ריי צ'ארלס, בילי הולידיי, אריתה פרנקלין, ז'ורז' ברסנס, איב מונטאן, בוב דילן ורבים אחרים מפעם. וכמובן את שלום חנוך ואריק איינשטיין, כולם מהאסכולה הוותיקה. מבין הזמרות אני אוהב את השירה של חוה אלברשטיין. מעבר לאיכות שירתה ולמוזיקה שהיא מלחינה, היא אחת מכותבות המילים הגדולות בזמר הישראלי.

בימים הטרופים האלו ברצוני להתייחס ל"הקוסם", שיר שלה שאינו מושמע מאז חיברה אותו ב־1998 לאלבום “תיכף אשוב". השיר נכתב על ראש הממשלה נתניהו. זהו שיר גאוני, נבואי, מרעיד את הלב והנשמה בדיוק ובעוצמה השקטה שלו. חווש מנתחת את נתניהו מעשה ידי אומן ומביאה תמונה של מנהיג מפחיד, עם יכולות אדירות שיכולות להיות מאוד מסוכנות.

מה שאלברשטיין ראתה בנתניהו ב־1998 הרבה אנשים לא הבינו ולא מבינים עד היום. האיש קוסם, אומן ענק במכירת אשליות, משחק בבני אדם כמו היו בובות בתיאטרון בובות. אתם לא שומעים את השיר בתחנות הרדיו הממלכתיות, כי בזמנו הוטל איסור על השמעתו. אני מקשיב הרבה לרדיו, ואף על פי שאין שיר יותר אקטואלי ממנו למצב המדינה כיום, הוא עדיין אינו מושמע.

אני מציע לכם לקרוא בעיון ובריכוז מלא את מילות השיר ואחר כך להקשיב לו. זו יצירת פאר. אם לשרה מירי רגב היה שכל וביצים, היא הייתה מזמינה את חוה לשיר אותו בטקס הממלכתי ביום העצמאות, אני בטוח שחוה הייתה מסרבת.