חודש אפריל מתנפל עלינו בירוק אביבי מנוקד בצהוב־חרצית וחטופים, ובשלל טקסי חירותנו, תקומתנו, אובדננו וגבורתנו. מסדר פסח של יציאת מצרים, דרך יום השואה ועד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.
לכל יום יש אפיון משלו לעיבוד משקעי הזיכרון הקולקטיבי לחומר לאומי מלכד, ובמקרה של חודש אפריל הנוכחי מדובר בחומרים מרסקי לאומיות. זהו חודש שמחייב הכאה על חטא והסתייגות רבתי מכל ארבעת האירועים שאמורים להיות טקסים לאומיים מכוננים והפכו להיות בומרנג המצריך חשבון נפש אמיתי, שבלעדיו לא תהיה כאן מדינה.
הרעיון הוא להניח למירי רגב לנהל את הטקסים הממלכתיים כראות עיני משפחת המלוכה על חצרניה, שופרותיה, סריסיה ועממיה – ולהתעלם מקיומם הלאומי של סדר פסח, יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, כדי לנהל מולם התחשבנות ברוח הימים האלה.
סדר פסח הוא אגדת עם חביבה שאיחדה משפחות סביב פולחנים משעשעים ואפשרה לדוד המשוגע להוכיח (שוב) שמעולם לא נחת אדם על הירח. ההגדה, עד לסיום הגואל ולהסתערות על האוכל, היא בחלקה שיעורים באלימות שימושית. להכות בדם ואש ותימרות עשן, ביד חזקה ובזרוע נטויה כל בכור, כולל בהמה, כולל להחרים את ממונם.
הכל נכון וראוי כשמדובר במלחמת אין ברירה צודקת ומוצדקת. כפי שהיו מלחמותינו מאז מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים. במקום לצעוק כיום "שפוך חמתך על הגויים", ראוי שנדע ששפכנו דיינו.
בכלל, סיפורי ההגדה ולקחיהם האלימים היו חלק ממציאות חיים ברברית לפני אלפי שנים, ואין להם מקום במדינה דמוקרטית־ליברלית, אלא בהקשר של אגדות עם. להתייחס אליהם ליטרלי, כמות שהם, ללא סלקציה היסטורית ועוד להלל, לשבח ולקדש אותם – זו ברבריות.
במקום לזכור ברמת הטראומה הלאומית מה עולל לנו עמלק, תציצו בחצי עין ותחשבנו מה אתם עוללתם לעמלק – ותפסיקו עם יבבות הקוזק הנגזל של "הם התחילו". אנחנו בתקופה שבה הקריאות לשחרר את כולם מתכתבות עם הקריאות להרוג את כולם. מח"ט גולני החדש הדהד אותן לפני כניסתה המחודשת של החטיבה לעזה.
התגובה האינסטינקטיבית של הישראלי השפוי אמורה להחרים כל טקס שמקדשת חבורת KILL THEM ALL, כולל סדר פסח. אולי לדלג עליו ולקיים סדר של יום חול אומלל, שהוא עוד יום של דם מיותר, אולי להחליפו בסדר פסח אביבי חקלאי ולעומתי, שהיה נהוג בתנועה הקיבוצית בימים שבהם ישראל הייתה מדינה של מייסדיה ולא של מחריביה.
ואם כבר סדר פסח אלטרנטיבי, אז שיהיה ברור: חג חירות עכשווי אמור להיות חג החירות מממשלת ישראל העכשווית. כיוצא בזה גם יום השואה, שאמור לאבד מתוקפו, כאשר רק השבוע ראש הממשלה בנאומו בבודפשט המשיך בהזניית השואה לטובת ניהול מדיניות מטורפת. כל פעולה ממשלתית שנועדה להפיק השנה לקחים מהאסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי, מוכתמת בצביעות של מי שמנהל מדיניות לֶבֶּנְסְרַאוּם (מרחב מחיה) כולל פינוי, גירוש, טרנספר והתנחלות.
גם על היום הזה, תחת הממשלה הזו, ניתן לוותר לטובת התחשבנות מרה אבל הכרחית. החרדים שרים "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים", והשיר הנכון לדמוקרטים הוא "בטקסיהם אין אנו משתתפים".
לכסות את השקר
כך גם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. על כולם ייאמר, באמיתי, קדושים כולם. גם כאשר מטרות מלחמה סמויות הכתיבו ומכתיבות חללי שווא – קדושים כולם. כולל יום הזיכרון 2025, שנה שהיא דוגמה בוטה למלחמת שווא.
לכאורה לא מגלים לנו מהן מטרותיה ("היום שאחרי"), אך למעשה כל עיוור יכול לראות שמדובר במלחמה שנועדה למחוק את חרפת ההתנתקות, לסכל את משפטי בנימין נתניהו, לתחזק את הקואליציה, לקדם את השינוי המשפטי בדרך לשינוי משטרי, ועל הדרך להעשיר מקורבים שעושים שימוש במידע פנים. רק לא מלחמה למען ביטחון ישראל בכלל ושחרור חטופים בפרט.
אין שום דרך לעמוד ביום הזיכרון במחיצתם של בוזזי מטרות אישיות ומגזריות. גם לא למחרת, ביום העצמאות, כשחלק ניכר מהעם סבור שלא מדובר בעצמאות, אלא בדיקטטורה משיחית. וכי עצמאות אמיתית תושג רק כאשר תפורק הקואליציה הנוכחית. למה? ככה: משום שסיפור קבורת האמבולנסים על צוותיהם קרה במהלך גירוש תושבים מבתיהם במסגרת מבצע "שטחים תמורת חטופים".
לפני כשבועיים נחשף בתל סולטן שבדרום הרצועה קבר אחים פלסטינים שנהרגו במה שמצטייר לכאורה כהוצאה להורג, והוא מאיים להפוך למלחמת אחים בישראל. כמו כל דבר ועניין בממשלה, גם כאן מדובר בשקר שמכסה על כך שהמשך קיום הקואליציה תלוי בבצלאל סמוטריץ' ובאיתמר בן גביר, שדורשים המשך לחימה לצורך פינוי עקורים והשתלטות על שטחים כדי לחלץ חטופים.
"חטופים", לצורך העניין, הוא תירוץ ציני שמסכן אותם, מזלזל בציבור הישראלי ובונה על רפיונו המוסרי והמסורתי. נציג האו"ם ברצועה דיווח כי בזמן ה"פינוי" הם נתקלו במאות אזרחים שבורחים תחת אש. "היינו עדים לאישה שנורתה בחלק האחורי של ראשה, וכאשר גבר צעיר ניסה לסייע לה, גם הוא נורה. הצלחנו לחלץ את הגופה שלה באמצעות רכב של האו"ם".
מכוניות הצלה של הסהר האדום שהגיעו למקום הופצצו. חלק מהצוותים הוצאו מרכבם, נאזקו ונורו מיד. במקום נחפר בור עמוק, ולתוכו הושלכו כ־15 גוויות: שמונה אנשי הסהר האדום, שישה אנשי ההגנה האזרחית ועובד האו"ם. בדיקות קבעו שחלק מהם נורו מחוץ לרכבם על הקרקע. בגווייה אחת נספרו 20 כדורים.
חשיפת הבור גילתה בתוכו אמבולנס, רכב או"ם ורכב חילוץ מרוסקים. כל המתואר כאן הופץ בסרטון של האו"ם, וסרטון נוסף ב"ניו יורק טיימס" שהוכיח, בניגוד לטענת צה"ל, שהרכבים הפעילו הבהובי חירום.
🚨 NEW EVIDENCE: Medics Massacre @nytimes obtained footage of Israel attacking the 15 massacred medics in Gaza.
— Bashar Zapen (@BasharZapen) April 5, 2025
A paramedic says his last prayer as the IDF immediately starts shooting & killing them.
The ambulances had lights on & were clearly marked, refuting Israel's lies. pic.twitter.com/7DqVZVUkGT
לא שמעתי שצה"ל הכחיש באורח גורף. לאחר שהתבררו ממדי האסון, צה"ל כיוון את האו"ם וכוחות חילוץ פלסטיניים אל הבור שצה"ל חפר ובו הגוויות. מתנהל כרגע קרב גרסאות שמחייב את הצבא לדווח לציבור אם יש ממש בגרסה הפלסטינית או אפילו בחלקה. בזהירות הנדרשת ניתן להניח שגם בקרב הזה נפסיד. מסקנות? להסתלק מהרצועה. עכשיו.
בגדה סימנו צה"ל והשב"כ עשרות פורעים אלימים שמעשיהם גורמים למחזור הקבוע של לחץ על האוכלוסייה, שמביא טרור, שמביא ללחץ, שמביא טרור. חד גדיא, חד גדיא. פרפטום מובילה של שנאה אלימה שנענית בשנאה אלימה.
אזרחי ישראל היקרים, אז איך אתם עומדים לחגוג את ליל הסדר? הפורעים בגדה, אגב, יחגגו פסח כהלכה דרבנן כהנא וכולנו. גם אם ננקה את הסדקים הנידחים ביותר סביב האסלה, לא ננקה את המצפון האישי והלאומי.