אתמול (חמישי) נרשמו שני הישגים משמעותיים למחנה השמרנים במערכת המשפט. הראשון הוא מינויו של ראש מערך הליטיגציה בפורום קהלת, עו"ד אריאל ארליך, לשופט בישראל. ההישג השני הוא מינויו של השופט נועם סולברג למשנה לנשיא בית המשפט העליון – התפקיד השני בחשיבותו במערכת המשפט כולה. גם סולברג וגם ארליך, שניהם דתיים לאומיים, מתנחלים, שמרנים – וניתן רק להניח שעמדתם הפוליטית נוטה ימינה.
בטקס בלטו נוכחותן של הכיפות הסרוגות וכיסויי הראש. רבים רבים מהציונות הדתית מוצאים את דרכם אל כס השיפוט. בתחילה בערכאות נמוכות, כפי שארליך מונה לתפקיד שופט שלום בירושלים, ובהמשך בערכאות הגבוהות כפי שמונה השופט נעם סולברג.
אם יש משהו שאפשר ללמוד מההיסטוריה הקצרה של מערכת המשפט הישראלית, הוא שהשינוי האמיתי מתחיל מלמטה. הנשיאים האחרונים של בית המשפט העליון, כולם, התחילו את דרכם בבית משפט שלום. השופטת מרים נאור ז"ל, השופטת אסתר חיות וכמובן גם הנשיא הנוכחי – השופט יצחק עמית.
אפשר לבקר, גם באופן חריף, את הגישה השיפוטית האקטיביסטית של שלושת הנשיאים הללו. עם זאת, השופטים הללו טיפסו לפסגת מערכת המשפט מתחתיתה. אלה המוחות המבריקים ביותר במערכת המשפט, ואי אפשר לחלוק על כך. בדומה להם, גם סולברג התחיל את דרכו בבית משפט שלום – והוא צפוי להיות נשיא בית המשפט העליון הבא, בהתאם לשיטת הסניוריטי.
השינוי במערכת המשפט מתרחש. יש יותר מקום לגישה השמרנית, גם אם היא לא השלטת. אבל יש מי שמעוניין באמת ובתמים לשנות את מערכת המשפט לטובה, ויש מי שרוצה רק להתנגח במערכת רק לשם ההתנגחות בה. יש מי שבעיניו מערכת המשפט מוטה לטובת צד אחד וצריך לתקן אותה, ויש מי שבעיניו שופטי בג"ץ הם "שמאלנים אקטיביסטים" שצריך 'להיכנס' בהם, לא משנה מה אומרות העובדות.
הנקודה בה מזדקקת האבחנה הזאת באה ביחס להשבעתם של ארליך לשופט ושל סולברג למשנה לנשיא העליון. אני לא תומך בהחרמה של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, אבל מילא אפשר איכשהו באופן דחוק להבין את הסיבות מאחורי ההחלטה להחרים את עמית.
מי שקרא לשר המשפטים יריב לוין להחרים גם את ההשבעה של סולברג וארליך התבלבל. לא שינוי במערכת המשפט מעניין אותם, אלא התנגחות בלבד. בשם המלחמה במערכת המשפט, לא משנה בכלל האם המינוי הנוכחי הוא "נקודה" למחנה השמרני של מי שמתיימר להילחם למען המחנה השמרני בעולם המשפט.
הפרקטיקה של כיבוד מערכת המשפט לפי מחנאות כזאת או אחרת היא פסולה בעיני – אבל אפשר איכשהו להבין למה מי שנוקט בה, עושה זאת. מי שדורש להתנגח גם בראש מחנה השמרנים במערכת המשפט, השופט סולברג, בשם המלחמה למען שינוי מערכת המשפט, הוא לא מבקש מלחמה למען השמרנות או למען תיקון מערכת המשפט – אלא מלחמה במערכת המשפט לשם ריסוקה בלבד.